菜單

12/19/2018

אלוהים עצמו, הייחודי א'

תחת סמכותו של הבורא, כול הדברים מושלמים הם

כול הדברים שברא אלוהים, ובהם הדברים שיכולים לזוז והדברים שאינם יכולים לזוז, דוגמת עופות ודגים, עצים ופרחים, וכולל חיות המשק, החרקים וחיות הבר שנוצרו ביום הששי – כולם היו טובים לאלוהים, ויתרה מכך, בעיני אלוהים, הגיעו הדברים האלה לשיא השלמות בהתאם לתוכניתו ולאמות המידה שהוא שאף להשיג. צעד אחד צעד, ביצע אלוהים את הפעולה שהתכוון לבצע בהתאם לתוכניתו. בזה אחר זה, הופיעו הדברים שהתכוון לברוא, והופעתו של כול אחד מהם היתה השתקפות של סמכות הבורא והתגבשות של סמכותו, ובזכות התגבשות זו, לא היתה לכול הברואים ברירה אלא להיות אסירי תודה לחסדו של הבורא ולהזנה שבאה מהבורא. בשעה שמעשיו הפלאיים של אלוהים באו לידי ביטוי, העולם הזה עלה על גדותיו, חלק אחר חלק, מכול הדברים שנבראו בידי אלוהים, והשתנה מתוהו ובוהו וחושך לבהירות ואור, מדממת מוות לחיוניות ומרץ ללא גבול. בין כול הדברים שנבראו, מן הגדול עד לקטן, מן הקטן עד למיקרוסקופי, לא היה ולו אחד שלא נברא בסמכותו ובעוצמתו של הבורא, והיה צורך וערך ייחודי ופנימי לקיומו של כול אחד מהברואים. יהיו אשר יהיו ההבדלים בצורתם ובמבנה שלהם, לא היה עליהם אלא להיווצר על ידי הבורא כדי להתקיים תחת סמכותו. לעתים בני אדם רואים חרק מכוער מאוד ואומרים, "החרק הזה נוראי כל כך, לא ייתכן שיצור כה מכוער נוצר על ידי אלוהים – לא ייתכן שהוא היה בורא דבר מכוער כל כך". איזו דעה מטופשת! מה שעליהם לומר הוא, "על אף שהחרק הזה כה מכוער, הוא נוצר על ידי אלוהים, ולפיכך מוכרחה להיות לו מטרה ייחודית משלו". במחשבותיו התכוון אלוהים להעניק ליצורים החיים השונים שברא מראה מכול סוג ומין וכול מיני תפקידים ושימושים, וכך אף לא אחד מן הדברים שיצר אלוהים נוצק באותה התבנית. מן החיצוניות שלהם ועד להרכבם הפנימי, מהרגלי החיים שלהם ועד למקום שהם תופסים – כול אחד מהם שונה. לפרות יש מראה של פרות, לחמורים – מראה של חמורים, לאיילים – מראה של איילים ולפילים – מראה של פילים. התוכלו לומר מי מהם הוא היפה ביותר ומי המכוער ביותר? התוכלו לומר מי מהם המועיל ביותר וקיומו של מי הוא הנחוץ פחות? יש שאוהבים את המראה של הפילים, אך איש אינו נעזר בפילים כדי לזרוע שדות. יש שאוהבים את מראה האריות והנמרים, כי המראה שלהם הוא המרשים ביותר מבין כול הדברים, אך האם ניתן להחזיקם כחיות מחמד? בקצרה, כשמדובר בכול הדברים, על האדם להיכנע לסמכות הבורא, כלומר להיכנע לסדר שקבע הבורא לכול הדברים. זוהי הגישה הנבונה ביותר. רק גישה של חיפוש הכוונות המקוריות של הבורא וציות להן, היא קבלה אמיתית של סמכות הבורא וביטחון אמיתי בה. הדבר טוב לאלוהים, אם כך איזו סיבה יש לאדם למצוא פגמים?

כך כול הדברים שנבראו בסמכות הבורא ינגנו סימפוניה חדשה לריבונותו של הבורא, יפתחו באקדמה מבריקה לעבודתו ביום החדש, וברגע הזה גם הבורא יפתח דף חדש בעבודת הניהול שלו! על פי חוק הנבטים באביב, ההבשלה בקיץ, הקציר בסתיו והאחסון בחורף, שנקבע על ידי הבורא, כול הדברים יהיו הד לתוכנית הניהול של הבורא ויקדמו בברכה את יומם החדש, התחלתם החדשה ומהלך החיים החדש שלהם, ובמהרה יתרבו ברצף אינסופי כדי לקדם בברכה כול יום תחת ריבונות סמכותו של הבורא...

12/18/2018

אלוהים עצמו, הייחודי א'

ביום הששי, הבורא מדבר, וכול מיני היצורים החיים הקיימים במחשבתו, מופיעים בזה אחר זה

באופן בלתי נתפס, עבודתו של הבורא בבריאת כול הדברים נמשכה חמישה ימים, ומייד לאחר מכן קידם הבורא בברכה את היום הששי לבריאת כול הדברים על ידו. היום הזה היה עוד התחלה חדשה ועוד יום יוצא מן הכלל. מה היתה אפוא תכניתו של הבורא ערב היום החדש הזה? אילו ברואים חדשים ייצור ויברא? האזינו, זהו קולו של הבורא...

"ויאמר אלֹהים, תוצא הארץ נפש חיה למינה, בהמה ורמש וחיתו-ארץ, למינה; ויהי-כן. ויעש אלֹהים את-חית הארץ למינה, ואת-הבהמה למינה, ואת כל-רמש האדמה, למינהו; וירא אלֹהים, כי-טוב." (בראשית א' 24-25). אילו יצורים חיים נכללים כאן? בכתבי הקודש נאמר: בהמה ורמש וחיתו ארץ למינה. כלומר, ביום הזה לא זו בלבד שהיו כול מיני יצורים חיים על פני האדמה, אלא הם אף סווגו על פי מינם, ובדומה לנאמר לעיל, "וירא אלהים כי טוב".

כמו בחמשת הימים הקודמים, באותה הנימה, גם ביום הששי ציווה הבורא על לידת היצורים החיים שבהם חפץ, וכי יופיעו על פני האדמה, כול אחד על פי מינו. כשהבורא מפעיל את סמכותו, דבר מדבריו אינו נאמר לשווא, וכך ביום הששי, הופיע כול אחד מהיצורים החיים שהוא התכוון לברוא, בשעה שנקבעה. בשעה שהבורא אמר, "תוצא הארץ נפש חיה למינה", הארץ נמלאה מייד חיים, ועל פני האדמה הופיעה לפתע נשימתם של כול מיני יצורים חיים... במרחבי העשב הירוקים, הופיעו בזו אחר זו פרות חסונות, כשהן מניעות את זנבותיהן מצד לצד, כבשים פועות התקבצו לעדרים וסוסים צוהלים החלו לדהור... בן-רגע, מרחבי העשב העצומים והשקטים התפקעו מרוב חיים... הופעתן של חיות משק שונות אלה היתה מראה יפהפה על פני ערבות העשב השלוות, והוא הביא עמו חיוניות ללא גבולות... הן יהיו בנות הלוויה של ערבות העשב ושליטות ערבות העשב, שכול אחת מהן תלויה באופן הדדי באחרת; כך הן גם יהיו לשומרות האדמות האלה, שיהיו בית הגידול הקבוע שלהן ושיספקו להן את כל צורכיהן, מקור של הזנה נצחית לשם קיומן...

באותו היום שבו נוצרו חיות משק שונות אלה על פי דברי הבורא, הופיע גם שפע של חרקים, בזה אחר זה. אף שהיו הקטנים שבכול היצורים החיים, כוח חייהם היה בכול זאת בריאתו הפלאית של הבורא, והם לא הגיעו מאוחר מדי... אחדים נופפו בכנפיהם הקטנות ואילו אחרים זחלו באיטיות; אחדים קפצו ודילגו, אחרים התנודדו; אחדים נעו קדימה במהירות, אחרים מיהרו לסגת; אחדים נעו הצידה, אחרים קפצו גבוה ונמוך... כולם היו עסוקים בניסיון למצוא להם בתים: אחדים נדחקו אל תוך העשב, אחדים החלו לחפור מחילות באדמה, אחדים התעופפו אל העצים החבויים ביערות... אף שהיו קטנים בגודלם, הם לא היו מוכנים לשאת את ייסורי הבטן הריקה, ולאחר שמצאו להם בתים משלהם, מיהרו לחפש מזון כדי לקיים את עצמם. אחדים טיפסו על העשב כדי לאכול את גבעוליו הרכים, אחדים חפנו אדמה מלוא פיהם והזינו בה את בטנם, כשהם אוכלים בחשק ובהנאה רבה (לטעמם, גם אדמה היתה מעדן טעים); אחדים היו חבויים ביערות, אך הם לא עצרו לנוח, כי המוהל שבתוך העלים הירוקים הכהים והמבריקים סיפק להם ארוחה עסיסית... לאחר ששבעו, עדיין לא חדלו החרקים מפעילותם. אף שהיו קטנים במידותיהם, היו להם אנרגיה אדירה ומרץ ללא גבול, וכך מכול הברואים, הם הפעילים ביותר והחרוצים ביותר. הם מעולם לא התעצלו ומעולם לא התפנקו במנוחה. לאחר ששבעו, הם עדיין טרחו על עמלם למען העתיד, העסיקו את עצמם ומיהרו הנה והנה למען המחר, למען הישרדותם... הם זמזמו בשקט שירים במנגינות ובמקצבים שונים כדי לעודד את עצמם להמשיך הלאה. הם אף הוסיפו שמחה לעשב, לעצים ולכול סנטימטר של אדמה, כשהם הופכים כול יום וכול שנה לייחודיים... בשפות שלהם ובדרכים שלהם, הם העבירו מידע לכול היצורים החיים על פני האדמה. ובעזרת מהלך החיים המיוחד להם, הם סימנו את כול הדברים, שעליהם הותירו עקבות... הם הכירו מקרוב את האדמה, הדשא והיערות, הביאו מרץ וחיוניות לאדמה, לדשא וליערות והביאו את עצותיו וברכותיו של הבורא לכול היצורים החיים...

מבטו של הבורא חלף על פני כול הדברים שברא, וברגע זה נעצר מבטו על היערות וההרים, כשמחשבותיו פונות אליהם. כשנאמרו דבריו, הופיעו ביערות העבותים ועל ההרים בריות מסוג שלא דמה לשום סוג שהיה לפניו: הן היו חיות הבר שנאמרו מפי אלוהים. שעתן הגיעה זה מכבר, הן ניערו את ראשיהן ונופפו בזנבותיהן, כול אחת בכוחה הייחודי. לאחדות מהן היתה פרווה צמרירית, אחדות היו משוריינות, אחדות חשפו ניבים, אחדות חשפו שיניים, אחדות היו בעלות צוואר ארוך, אחדות בעלות זנב קצר, אחדות בעלות עיניים פראיות, אחדות בעלות מבט חששני, אחדות התכופפו כדי לאכול עשב, אחדות עם דם סביב פיהן, אחדות מקפצות על שתי רגליים, אחדות פוסעות על ארבע פרסות, אחדות מביטות למרחק מעל צמרות עצים, אחדות אורבות ביערות, אחדות מחפשות להן מערות לנוח בהן, אחדות רצות ומשתובבות על המישורים, אחדות משחרות לטרף ביערות...; אחדות שאגו, אחדות ייללו, אחדות נבחו, אחדות קראו...; אחדות בקול סופרן, אחדות בקול בריטון, אחדות במלוא גרון, אחדות בקול בהיר ומלודי...; אחדות היו קודרות, אחדות יפות, אחדות מגעילות, אחדות חמודות, אחדות מפחידות, אחדות תמימות ומקסימות... כולן הופיעו בזו אחר זו. ראו כיצד הן התהלכו, מתנשפות, חופשיות ברוחן, אדישות זו לזו מתוך בטלה, לא טורחות להעיף מבט זו בזו... כל אחת מהן נושאת את החיים המסויימים שהוענקו לה על ידי הבורא, פראות ואכזריות משלה, הן הופיעו ביערות ועל ההרים. בזות לכול, תקיפות באופן כה מוחלט – מי עשה אותן לשליטות האמיתיות של ההרים והיערות? מן הרגע שבו נקבעה הופעתן על ידי הבורא, הן "תבעו לעצמן" את היערות ואת ההרים, כי הבורא כבר חתם את גבולותיהן וקבע את תחום קיומן. רק הן היו השליטות האמיתיות של ההרים והיערות, ולכן היו כה פראיות, וכה מלאות בוז. הן נקראו "חיות בר" אך ורק מפני שמכול הברואים, הן היו הפראיות, האכזריות והבלתי ניתנות לביות באמת. לא ניתן היה לבייתן, ולפיכך לא ניתן היה לגדלן, והן לא יכולות היו לחיות בהרמוניה עם האנושות או לעבוד למען האנושות. מכיוון שלא ניתן היה לגדלן והן לא יכולות היו לעבוד למען האנושות, היה עליהן לחיות בריחוק מן האנושות והאדם לא יכול היה להתקרב אליהן. ומכיוון שחיו בריחוק מהאנושות והאדם לא יכול היה להתקרב אליהן, היתה להן היכולת לממש את האחריות שהוענקה להן על ידי הבורא: לשמור על ההרים והיערות. פראותן הגנה על ההרים ושמרה על היערות, והיתה ההגנה וההבטחה הטובה ביותר של קיומן והתפשטותן. יחד עם זאת, פראותן שמרה והבטיחה את האיזון בין כול הדברים. הגעתן הביאה עמה תמיכה ועיגון להרים וליערות; הגעתן החדירה מרץ וחיוניות ללא גבול להרים וליערות השקטים והריקים. משלב זה והלאה, נעשו ההרים והיערות לבית גידולן הקבוע, והן עתידות היו שלא לאבד את ביתן לעולם, כי ההרים והיערות הופיעו והתקיימו למענן, וחיות הבר עתידות היו למלא את תפקידן ולעשות כל שביכולתן, כדי לשמור עליהם. כך עתידות היו חיות הבר להישמע בקפידה גם לתוכחות הבורא להיאחז בשטחן, להמשיך לשמור בעזרת טבען החייתי על האיזון בין כול הדברים, שנקבע על ידי הבורא, ולהפגין את סמכותו ועוצמתו של הבורא!

מזמור | 'כל האומות באות אל אורך'


 כנסיית האל הכול יכול-מזמור | 'כל האומות באות אל אורך'


אתה פותח את חיבוקך הר-חב,
ללטף האנושות בתוך אנ-ח-תה,
אתה מניע זרו-עותיך, של אכפ-תיות וחו-זק,
ועיניך הבהירות זורחות!
ואהבתך ורחמיך איתנו תמיד,
ופניך האדירות מופיעות,
בעולם זה המושחת מזה זמן רב,
כעת קרני האור שלך כאן.
ועולמנו גוסס, מובס ומרו-שע,
והיא קוראת למושיע שיבוא שנית.
אתה מביא תק-ווה לאנו-שות,
וקץ לאלפיים שנות, המ-תנה.

12/17/2018

1. מהו משפט?

דברי אלוהים רלוונטיים:

עבודת המשפט היא עבודתו של אלוהים עצמו, ולכן אלוהים עצמו חייב להיות זה שמבצע אותה – האדם לא יכול לעשותה בשמו. מאחר שהמשפט הוא כיבוש האדם באמצעות האמת, אין ספק שאלוהים מופיע עדיין בצלם הבשר והדם כדי לבצע את העבודה הזו בקרב בני האדם. כלומר, באחרית הימים, המשיח ילמד באמצעות האמת את בני האדם בעולם כולו ויגלה להם את כל האמיתות. זוהי עבודת המשפט של אלוהים.

מתוך 'המשיח עושה את עבודת המשפט באמצעות האמת' ב'הדבר מופיע בבשר'

למשמע המילה "משפט", אתם חושבים על הדברים שאמר יהוה לכל המקומות ועל דברי התוכחה שאמר ישוע אל הפרושים. אף שהדברים האלה חמורים, הם לא משפטו של האדם על ידי אלוהים. אלה הם רק דברים שאלוהים אמר בסביבות שונות, כלומר בנסיבות שונות, והם שונים מהדברים שאומר המשיח כשהוא שופט את האדם באחרית הימים. באחרית הימים, המשיח משתמש באמיתות שונות כדי ללמד את האדם, לחשוף את מהות האדם ולנתח את דבריו ומעשיו של האדם. הדברים האלה מורכבים מאמיתות שונות, כגון חובת האדם, האופן שבו האדם צריך להישמע לאלוהים, האופן שבו האדם צריך להיות נאמן לאלוהים, האופן שבו האדם צריך להביא לידי ביטוי את האנושיות הרגילה, וכן את חוכמתו וטבעו של אלוהים, וכן הלאה. כל הדברים האלה מתמקדים במהות האדם ובטבעו המושחת. בפרט, הדברים שחושפים כיצד האדם דוחה בבוז את אלוהים נאמרים ביחס לכך שהאדם הוא התגלמות השטן וכוח אויב נגד אלוהים. כשאלוהים עושה את עבודת המשפט, הוא לא רק מבהיר את אופיו של האדם בדברים מעטים בלבד, אלא מבצע התגלות, טיפול וגיזום בטווח הארוך. את ההתגלות, הטיפול והגיזום האלה לא ניתן להחליף במלים רגילות, אלא רק באמת, שהיא לא ברשותו של האדם כלל. רק עבודה כזו נחשבת למשפט – רק באמצעות משפט כזה אפשר לשדל את האדם, לשכנע אותו לגמרי להישמע לאלוהים ולהכיר את אלוהים באמת. עבודת המשפט גורמת לאדם להבין את פניו האמיתיות של אלוהים ואת האמת על מרדנותו שלו. עבודת המשפט מאפשרת לאדם לרכוש הבנה רבה על רצון אלוהים, על מטרת עבודתו של אלוהים, ועל המסתורין שהאדם לא יכול להבין. היא גם מאפשרת לאדם לזהות ולדעת את מהותו המושחתת ואת שורשי שחיתותו, וכן לגלות את כיעורו של האדם. השפעות אלו נגרמות כולן על ידי עבודת המשפט, מפני שמהותה של העבודה הזו היא למעשה עבודת פתיחת האמת, הדרך והחיים של אלוהים לכל מי שמאמין בו. העבודה הזו היא עבודת המשפט שעושה אלוהים.

מתוך 'המשיח עושה את עבודת המשפט באמצעות האמת' ב'הדבר מופיע בבשר'

מה שאני אומר יום נועד לשפוט את חטאיהם של בני האדם ואת מרדנותם. הוא נועד לקלל את מרדנותם של בני האדם. הרמאות והנכלוליות שלהם, ומילותיהם ומעשיהם – כל הדברים שלא עולים בקנה אחד עם רצונו של אלוהים – יעברו שיפוט, ורשעותם של בני האדם תוגדר כחוטאת. אלוהים מדבר לפי עקרונות המשפט, והוא מגלה את טבעו הצודק על-ידי שיפוט רשעותם, הטלת קללה על מרדנותם, וחשיפת כל פרצופיהם המכוערים. ...משפט, ייסורים והחשיפה של חטאי האנושות – אף אדם או דבר לא מסוגל להימלט מהמשפט הזה. אלוהים שופט כל דבר מטונף. רק בזכות כך ניתן לומר שטבעו של אלוהים צודק. אחרת, איך אפשר יהיה לומר שאתם ראויים להיקרא ניגודים?

מתוך 'כיצד השלב השני בעבודת הכיבוש נושא פרי' ב'הדבר מופיע בבשר'

באמצעות מה אלוהים הופך את האדם למושלם? באמצעות טבעו הצודק של אלוהים. טבעו של אלוהים מורכב בעיקר מצדק, חרון אף, מלכותיות, משפט וקללה, והוא הופך את אלוהים למושלם בעיקר באמצעות משפט. יש כאלה שלא מבינים, ושואלים מדוע אלוהים מסוגל להפוך את האדם למושלם רק באמצעות משפט וקללה. הם אומרים, "אילו אלוהים היה מקלל את האדם, האדם היה מת, הלא כן? אילו אלוהים היה שופט את האדם, האדם היה מורשע, הלא כן? אם כן, איך ייתכן שהוא עדיין הופך למושלם?" אלה דבריהם של בני אדם שלא מכירים את עבודתו של אלוהים. מה שאלוהים מקלל הוא המרדנות של האדם, ומה שהוא שופט הוא חטאיו של האדם. על אף שהוא מדבר בחומרה וללא כל רגישות, הוא מגלה את כל מה שנמצא באדם, ובאמצעות הדברים הקשים האלה, הוא מגלה את הדברים המהותיים בתוך האדם. אולם באמצעות משפט כזה, הוא מספק לאדם ידע עמוק בנוגע למהות הבשר והדם, ולכן האדם מתמסר לציות בפני אלוהים. בשרו ודמו של האדם הם חטא, הם שייכים לשטן, הם מרדניים, והם מושא הייסורים של אלוהים – על כן, כדי לאפשר לאדם להכיר את עצמו, דברי השיפוט של אלוהים חייבים להכות בו, וצריך להיעשות שימוש בכל סוג של זיכוך. רק כך תוכל עבודתו של אלוהים לשאת פרי.

מהדברים שאלוהים אמר אפשר לראות שהוא כבר הרשיע את בשרו ודמו של האדם. אם כך, האם אלה מילות קללה? הדברים שאלוהים אומר מגלים את טיבו האמיתי של אלוהים, ואתם נשפטים באמצעות גילויים כאלה, וכשאתם רואים שאתם לא מסוגלים לְרַצות את רצונו של אלוהים, אתם חשים בתוככם צער וחרטה, אתם חשים שאתם חבים כל כך הרבה לאלוהים, ושאתם לא מספיקים לרצונו של אלוהים. יש זמנים שבהם רוח הקודש מטילה עליכם משמעת מתוככם, והמשמעת הזו נובעת מהשיפוט של אלוהים. יש זמנים שבהם אלוהים מוכיח אתכם ומסתיר את פניו מכם, שבהם הוא לא מתייחס אליכם כלל ולא עובד בתוככם, אלא ממיט עליכם ייסורים בדממה על מנת לזכך אתכם. עבודתו של אלוהים באדם נועדה בעיקר כדי להבהיר את טבעו הצודק של אלוהים. איזו עדות נושא האדם על אלוהים בסופו של דבר? הוא מעיד שאלוהים הוא אל צודק – שטבעו הוא צדק, חרון אף, ייסורים ומשפט. האדם מעיד על טבעו הצודק של אלוהים. אלוהים משתמש בשיפוט שלו כדי להפוך את האדם למושלם. הוא אוהב את האדם ומושיע את האדם – אך כמה טמון באהבתו של אלוהים? יש משפט, מלכותיות, חרון אף וקללה. על אף שאלוהים קילל את האדם בעבר, הוא לא השליך את האדם לחלוטין אל בור התהום, אלא השתמש באמצעי הזה כדי לזכך את אמונתו של האדם. הוא לא המית את האדם, אלא פעל על מנת להפוך את האדם למושלם. מהות הבשר היא מאפייניו של השטן – אלוהים תיאר זאת במדויק – אך העובדות שאלוהים מבצע לא תואמות לחלוטין את דבריו. הוא מקלל אתכם כדי שתאהבו אותו וכדי שתכירו את מהות הבשר והדם. הוא ממיט עליכם ייסורים כדי שתתעוררו, כדי לאפשר לכם להכיר את הפגמים שיש בכם ולהכיר את חוסר הערך הגמור של האדם. לפיכך, הקללות, המשפט, המלכותיות וחרון האף של אלוהים, כולם נועדים להפוך את האדם למושלם. כל מה שאלוהים עושה כיום וכל הטבע הצודק שהוא מבהיר בתוככם נועדו להפוך את האדם למושלם – כזו היא אהבתו של אלוהים.

מתוך 'רק על ידי חוויית ניסיונות כאובים תוכלו להכיר את חביבותו של אלוהים' ב'הדבר מופיע בבשר'

השיתוף של האדם:

ומהו שיפוט? שיפוט הוא כאשר אלוהים חושף ומגדיר במילים את המהות המושחתת של האנושות ואת האמת אודות שחיתות האנושות. האם אמירותיו של אלוהים כוללות הרבה דברי שיפוט? הן אכן כוללות הרבה דברי שיפוט, למשל כאשר אלוהים אמר:״אתם גם ילדים של התנין הגדול האדום כאש.״ אלה הם דברי שיפוט. ״כך הדבר מוכיח שאתם צאצאי השטן.״ גם אלה הם דברי שיפוט. קיימות דוגמאות רבות אחרות. אלוהים אמר דברי שיפוט אלה בצורה נוקבת, וחשף את המהות והאמת של שחיתות האנושות רק במשפט אחד או במספר מילים. כאשר אנשים שומעים אותם בפעם הראשונה, הם אינם מסוגלים לקבל אותם, אך לאחר שהם יתנסו בהם לפרק זמן מסוים, כולם ישתכנעו וירגישו שהעובדה הממשית היא בדיוק מה שאלוהים אמר. זה מה שניתן להשיג מדברי השיפוט. ומה הם ייסורים? כאשר אדם חוטא, מתנגד לאלוהים או מורד בו, עליו להישפט, ועם המשפט מגיעים הייסורים. כאשר נקבע שאתם שייכים לשטן, שאתם נצר לשטן, צאצאיו של התנין הגדול האדום כאש – מהסוג שמתנגד לאלוהים ומורד בו – מה דברים אלה יגרמו לכם? הם יגרמו לכאב, והכאב שנוצר על ידי השיפוט הוא הייסורים. דברי השיפוט יגרמו לכם סבל; אלה ייסורים. לכן, השיפוט מביא איתו סוג של ייסורים, אלה הם הייסורים עצמם. זהו היבט אחד של ייסורים.

מתוך 'דרשות ושיתופים על היווכחות בחיים'

לאחר שנחווה את השיפוט והייסור של אלוהים, ניווכח בעובדה שמקור האמת הוא אלוהים, ושמקור כול הדברים החיוביים הוא אלוהים. בכל מקום שבו יימצאו הפרעתו והשחתתו של השטן וחטא ההתנגדות לאלוהים, שם גם לבטח יופיעו השיפוט והייסור של אלוהים. בכל מקום שבו מתרחש השיפוט של אלוהים, שם גם תופיע האמת ויתגלה טבעו של האלוהים. האמת וטבעו של אלוהים מתגלים במהלך השיפוט והייסור של אלוהים. רק היכן שיש אמת, קיימים שיפוט וייסור; רק היכן שיש שיפוט וייסור מתגלה טבעו הצודק של אלוהים. לכן בכל מקום שבו מתרחשים השיפוט והייסור של אלוהים, שם נמצא את עקבות עבודתו של אלוהים, וזוהי הדרך האמיתית ביותר לחפש את הופעתו של אלוהים. רק לאלוהים הסמכות לשפוט, ורק למשיח היכולת לשפוט את האנושות המושחתת. הדבר מאמת ומוכיח שבר האנוש – המשיח – הוא האדון השופט. ללא השיפוט והייסור של אלוהים, אין לבני האדם כל דרך לזכות באמת, ובאמצעות השיפוט והייסור מתגלה הטבע הצודק של אלוהים, וכך ניתנת לבני האדם הזדמנות להכיר את אלוהים. התהליך שבאמצעותו בני האדם מבינים את האמת הוא התהליך שבאמצעותו הם לומדים להכיר את אלוהים. עבור האנושות המושחתת האמת היא שיפוט, בחינה קפדנית וייסור. מה שחושפת האמת הוא ביטוי מדויק לצדקו של אלוהים, למלכותיותו ולחרון אפו. מי שמבין את האמת יכול להיפטר מהשחיתות ולהיחלץ מהשפעתו של השטן. זה אפשרי רק הודות לעוצמתם ולכול-יכולתם של דברי אלוהים. אלוהים מושיע אנשים ועושה אותם למושלמים כדי שיוכלו להבין את האמת ולזכות באמת. ככל שאנשים מבינים יותר את האמת, הם גם מכירים יותר את אלוהים. בדרך זו אנשים יכולים להכחיד את השחיתות שלהם ולהיעשות לקדושים. כאשר אנשים מביאים את האמת לידי ביטוי בחייהם ונוכחים במציאות של האמת, הם חיים באור, חיים באהבה וחיים בפני אלוהים. זוהי התוצאה שמשיג המשיח על ידי האמת שהוא מבטא והשיפוט שהוא עושה. למעשה, כל המילים שמקורן באלוהים הן אמת, והן מהוות דברי שיפוט כלפי האנושות. בכל תקופה ועידן, דבריו של אלוהים הם דברי שיפוט. בעידן החוק, דבריו של יהוה אלוהים היו שיפוט של האנושות המושחתת. בעידן החסד, הדברים שאמר ישוע אדוננו היו שיפוט של האנושות המושחתת. כעת, בעידן המלכות, כאשר אלוהים מבצע את עבודת השיפוט והייסור של אחרית הימים, כל דבריו של האל הכול יכול הם דברי שיפוט וייסור, גיזום, טיפול, ניסיון וזיכוך, והללו בסופו של דבר יאפשרו לאנושות להבין שהשיפוט והייסור של האל הכול יכול כלפי האנושות הם האהבה הגדולה ביותר של אלוהים. השיפוט והייסור של אלוהים מעניקים לאנושות ישועה ושלמות. רק מי שיקבל את השיפוט והייסור של אלוהים ויישמע להם, יוכל לזכות באהבת אמת של אלוהים ובישועה שלמה. כל האנשים שיסרבו לקבל את השיפוט והייסור של אלוהים, ייענשו על ידי אלוהים וישקעו בחורבן ובתופת...

מתוך 'בשיתוף ובדרשה על ההיווכחות בחיים'

אלוהים עצמו, הייחודי א'

ביום החמישי, צורות החיים השונות והמגוונות מפגינות את סמכות הבורא בדרכים שונות

בכתבי הקודש נאמר, "ויאמר אלהים ישרצו המים שרץ נפש חיה ועוף יעופף על הארץ על פני רקיע השמים. ויברא אלהים את התנינים הגדולים ואת כל נפש החיה הרמשת אשר שרצו המים למינהם ואת כל עוף כנף למינהו וירא אלהים כי טוב" (בראשית א' 20-21). כתבי הקודש מספרים לנו בבירור כי ביום הזה, ברא אלוהים את השרצים שבמים והעופות שבשמיים, כלומר הוא ברא את הדגים והעופות השונים וסיווג כול אחד מהם על פי מינו. בדרך זו, הועשרו הארץ, השמיים והמים על ידי בריאת אלוהים...

בשעה שנאמרו דברי אלוהים, התעוררו בן-רגע חיים חדשים, כול יצור חי בצורתו השונה, בעיצומם של דברי הבורא. הם באו לעולם כשהם נדחפים למצוא את מקומם, קופצים, משתובבים מרוב שמחה... דגים בכול צורה וגודל שחו במים, רכיכות מכול מין צמחו מתוך החולות, יצורים בעלי קשקשים, קונכיות, וחסרי חוליות, צמחו ועלו בחיפזון בצורות שונות, גדולים או קטנים, ארוכים או קצרים. כך גם החלו לצמוח במהירות מינים שונים של אצות, כשהם מתנודדים לפי תנועת יצורי המים השונים, נעים בגלים, מסעירים את המים העומדים, כאילו לומר להם: התעוררו! הביאו את חבריכם! כי לעולם לא תהיו שוב לבד! מן הרגע שבו הופיעו במים היצורים החיים השונים שנבראו על ידי אלוהים, כול יצור חי חדש הביא עמו חיוניות למים שהיו שקטים במשך זמן כה רב, ובישר על עידן חדש... משלב זה והלאה, הם התרפקו זה על זה ואירחו זה לזה חברה, ולא הבחינו בין איש לרעהו. המים התקיימו למען היצורים שבהם והזינו כל יצור חי ששכן בתוכם, וכול יצור חי התקיים למען המים, בזכות ההזנה שבהם. כול אחד מהם העניק חיים לאחר ויחד עם זאת ובאותו אופן, העיד כול אחד מהם על הפלא והגדולה שבבריאת הבורא ועל עוצמת סמכותו של הבורא, שאין למעלה ממנה...

כפי שהים לא היה עוד שקט, כך החלו החיים למלא גם את השמיים. עופות, גדולים וקטנים, התעופפו בזה אחר זה אל השמיים מן האדמה. בשונה מיצורי הים, היו להם כנפיים ונוצות שכיסו את גופם הדק והחינני. הם נופפו בכנפיהם, כשהם מציגים בגאווה ובהתנשאות את כסות הנוצות היפהפייה שלהם ואת תפקודיהם וכישוריהם המיוחדים, שהוענקו להם על ידי הבורא. הם המריאו בחופשיות והתעופפו במיומנות בין השמיים לארץ, מעבר לערבות עשב ויערות... הם היו יקירי האוויר, הם היו יקירי כול הדברים. במהרה, יהיו לחוליה המקשרת בין השמיים לארץ ויעבירו את המסרים לכול הדברים... הם שרו, הם התעופפו בשמחה במרחב, הם הביאו תרועות, צחוק ונמרצות לעולם הזה, שהיה ריק בעבר... בעזרת שירתם הבהירה והמלודית, בעזרת המלים שבלבם, הם היללו את הבורא על החיים שהוענקו להם. הם רקדו בעליזות כדי להפגין את השלמות והפלא שבבריאתו של הבורא, ועתידים היו להקדיש את כול חייהם כדי לשמש עדות לסמכות הבורא, דרך החיים המיוחדים שהעניק להם...

בין אם היו במים או בשמיים, במצוות הבורא, התקיים שפע זה של יצורים חיים בתצורות השונות של החיים, ובמצוות הבורא, הם התקבצו יחד על פי מיניהם – והחוק הזה, הכלל הזה, לא ניתן היה לשינוי על ידי ברייה כלשהי. מעולם הם לא העזו להרחיק לכת מעבר לגבולות שנקבעו להם על ידי הבורא ואף לא היו מסוגלים לכך. כפי שציווה הבורא, הם חיו והתרבו ונשמעו בקפידה למהלך החיים ולחוקים שנקבעו למענם על ידי הבורא ונשמעו במודע לפקודותיו שלא נאמרו ולמצוות ולהוראות השמיימיות שנתן להם, עד עצם היום הזה. הם שוחחו עם הבורא בדרכם המיוחדת, הגיעו להבנה של משמעות הבורא ונשמעו למצוותיו. אין בהם ולו אחד שהפר אי-פעם את סמכות הבורא, וריבונותו ומצוותו עליהם הופעלו במחשבותיו. לא נאמרו מילים, אלא הסמכות שהיתה ייחודית לבורא שלטה בכול הדברים בשתיקה, שלא היה לה תפקוד של שפה ושהיתה שונה מהאנושות. הפעלת סמכותו בדרך מיוחדת זו אילצה את האדם לרכוש ידע חדש ולתת פרשנות חדשה לסמכותו הייחודית של הבורא. כאן, עלי לומר לכם כי ביום החדש הזה, הפעלת סמכותו של הבורא הדגימה פעם נוספת את ייחודיותו של הבורא.

כעת, הבה נתבונן בפסוק האחרון שבקטע זה מכתבי הקודש: "וירא אלוהים כי טוב". מהי לדעתכם משמעות הדבר? רגשותיו של אלוהים מתבטאים בדברים אלה. אלוהים צפה בכול הדברים שברא כשהם מתהווים ועומדים על כנם בזכות דבריו, ומתחילים להשתנות בהדרגה. בעת הזו, האם אלוהים היה שבע רצון מן הדברים השונים שיצר בעזרת דבריו ומן המעשים השונים שהגשים? התשובה היא "וירא אלוהים כי טוב". מה אתם רואים כאן? מה מייצג המשפט "וירא אלוהים כי טוב"? מה הוא מסמל? משמעותו היא כי לאלוהים היו העוצמה והחוכמה להגשים את אשר תכנן והכתיב, להגשים את המטרות שהתכוון להגשים. כשאלוהים השלים כול אחת מהמשימות, האם חש חרטה? התשובה היא עדיין, "וירא אלוהים כי טוב". במלים אחרות, לא זו בלבד שהוא לא חש חרטה, אלא הוא היה שבע רצון. מהי משמעות הדבר, שהוא לא חש חרטה? משמעות הדבר היא שתוכניתו של אלוהים הינה מושלמת, שעוצמתו וחוכמתו הינן מושלמות ושרק בסמכותו ניתן להגיע לשלמות שכזו. כשהאדם מבצע משימה, האם ביכולתו לראות כי היא טובה, בדומה לאלוהים? האם דבר כלשהו שהאדם עושה יכול להגיע לשלמות? האם ביכולתו של האדם להשלים דבר-מה פעם אחת ולנצח נצחים? כפי שאומר האדם, "דבר אינו מושלם, רק טוב יותר", דבר ממה שהאדם עושה אינו יכול להגיע לשלמות. כשאלוהים ראה שכול הדברים שהוא עשה והגשים הם טובים, כול דבר שנעשה על ידי אלוהים נקבע על פי דבריו, כלומר כאשר "וירא אלוהים כי טוב", כול הדברים שיצר קיבלו צורה סופית, סווגו על פי מינם וקיבלו מעמד, מטרה ותפקוד קבועים, פעם אחת ולנצח נצחים. זאת ועוד, תפקידם בין כול הדברים והמסע שעליהם לעבור במהלך ניהול כול הדברים על ידי אלוהים, נקבעו כבר על ידי אלוהים ולא היו ניתנים לשינוי. זה היה החוק השמיימי שקבע הבורא לכול הדברים.

"וירא אלוהים כי טוב", מילים פשוטות אלה, שאין מעריכים אותן די הצורך, שמתעלמים מהן פעמים כה רבות, הן דברי החוק השמיימי והצו השמיימי שקבע אלוהים לכול הברואים. הן התגלמות נוספת של סמכות הבורא, מעשית יותר ועמוקה יותר. דרך דבריו, הבורא לא רק הצליח להשיג את כול אשר התכוון להשיג ולהגשים את כול אשר התכוון להגשים, אלא אף הצליח לשלוט במו ידיו בכול אשר ברא, בכול הדברים שיצר בסמכותו, ויתרה מזאת, הכול היה שיטתי וסדיר. כול הדברים אף חיו ומתו על פי דבריו, ויתרה מזאת, על פי סמכותו התקיימו בתוך החוק שקבע, ואף לא אחד מהם היה פטור ממנו! החוק הזה החל בו-ברגע שבו "וירא אלוהים כי טוב", והוא יתקיים, יימשך ויתפקד למען תוכנית הניהול של אלוהים עד עצם היום שבו יבוטל על ידי הבורא! סמכותו הייחודית של הבורא באה לידי ביטוי לא רק ביכולתו לברוא את כול הדברים ולצוות על כול הדברים להתהוות, אלא גם ביכולתו לשלוט ולהחזיק בריבונות על פני כול הדברים ולהעניק את החיים והחיוניות לכול הדברים, ויתרה מזאת, ביכולתו לגרום, פעם אחת ולנצח נצחים, לכול הדברים שהתכוון ליצור על פי תכניתו, להופיע ולהתקיים בעולם שנברא על ידו בצורה מושלמת, מבנה חיים מושלם ותפקיד מושלם. כך היא באה לידי ביטוי גם בדרך שבה מחשבות הבורא לא היו כפופות למגבלות כלשהן, לא היו מוגבלות על ידי הזמן, המרחב או הגיאוגרפיה. בדומה לסמכותו, זהותו הייחודית של הבורא תישאר ללא שינוי מנצח עד נצח. סמכותו תהיה תמיד ייצוג וסמל לזהותו הייחודית, וסמכותו תתקיים לנצח לצד זהותו!

12/16/2018

אלוהים עצמו, הייחודי א'

ביום הרביעי, נוצרים עונות השנה, הימים והשנים של האנושות, כשאלוהים מפעיל את סמכותו פעם נוספת

הבורא הגשים את תוכניתו בעזרת דבריו, וכך העביר את שלושת הימים הראשונים של תוכניתו. במהלך שלושת הימים האלה, לא נראה אלוהים כשהוא טורח או מתעייף; להפך, הוא העביר שלושה ימים נפלאים מתוכניתו, והגשים את היוזמה הנהדרת של שינוי העולם מקצה לקצה. עולם חדש לגמרי הופיע מול עיניו והתמונה היפהפייה שהיתה חתומה בתוך מחשבותיו, נחשפה לבסוף חלק אחר חלק, בדברי אלוהים. הופעתו של כול דבר חדש היתה דומה ללידת תינוק בן יומו, והבורא התענג על התמונה שהיתה בעבר במחשבותיו, אך כעת הופחו בה חיים. בעת הזו, זכה לבו לשביב של שביעות רצון, אך תוכניתו רק החלה. כהרף עין, הגיע יום חדש – ומה היה הדף הבא בתוכניתו של הבורא? מה הוא אמר? וכיצד הפעיל את סמכותו? ויחד עם זאת, אילו דברים חדשים באו לעולם חדש זה? בעקבות הנחיית הבורא, נופל מבטנו על היום הרביעי של בריאת כול הדברים על ידי אלוהים, יום שהיה עוד התחלה חדשה. מובן שבעיני הבורא, היה זה ללא ספק עוד יום נפלא, ועוד יום בעל חשיבות עליונה לאנושות של ימינו. היה זה כמובן יום רב ערך לאין שיעור. במה היה נפלא, במה היה כה חשוב, ובמה היה רב ערך לאין שיעור? הבה נאזין תחילה לדברים שנאמרו על ידי הבורא...

"ויאמר אלהים יהי מארת ברקיע השמים להבדיל בין היום ובין הלילה והיו לאתת ולמועדים ולימים ולשנים. והיו למאורת ברקיע השמים להאיר על הארץ ויהי כן"(בראשית א' 14-15). היתה זו הפעלה נוספת של סמכות אלוהים, שהופגנה על ידי הברואים, בעקבות בריאת היבשה והצמחים שעליה על ידו. לאלוהים היתה פעולה זו קלה באותה המידה, מפני שלאלוהים יש עוצמה שכזו; אלוהים עומד בדבריו, ודבריו מתגשמים. אלוהים ציווה על מאורות להופיע בשמיים, ומאורות אלה לא רק זרחו בשמיים ועל פני הארץ, אלא אף שימשו כסימנים ליום ולילה, לעונות השנה, לימים ולשנים. בדרך זו, בשעה שאלוהים אמר את דבריו, כול מעשה שאלוהים רצה להגשים, התממש בהתאם לכוונת אלוהים ובאופן שנקבע על ידי אלוהים.

המאורות שבשמיים הם חומר ברקיע, שיכול להקרין אור; הם יכולים להאיר את השמיים, את הארץ ואת הימים. הם מסתובבים בהתאם לקצב ולתדירות שעליהם ציווה אלוהים, ומאירים פרקי זמן שונים על הארץ, וכך מחזורי הסיבוב של המאורות גורמים ליום וללילה להיווצר במזרח הארץ ובמערבה, והם אינם רק סימנים ליום ולילה, אלא גם מסמנים דרך מחזורים שונים אלה את החגים והמועדים המיוחדים השונים של האנושות. הם ההשלמה והליווי המושלמים לארבע העונות – אביב, קיץ, סתיו וחורף – שנוצרו על ידי אלוהים ושיחד עמן משמשים המאורות סימנים קבועים ומדויקים למחזורי הירח, לימים ולשנים של האנושות. אף שרק לאחר הגעת החקלאות החלה האנושות להבין את ההפרדה בין מחזורי הירח, הימים והשנים הנגרמת על ידי המאורות שברא אלוהים, ולפגוש בה, למעשה מחזורי הירח, הימים והשנים שהאדם מבין היום, החלו להיווצר זה מכבר, ביום הרביעי לבריאתם של כול הדברים על ידי אלוהים, וכך גם המחזורים המתחלפים של האביב, הקיץ, הסתיו והחורף, אשר נחווים על ידי האדם, החלו זה מכבר, ביום הרביעי לבריאתם של כול הדברים על ידי אלוהים. המאורות שברא אלוהים אפשרו לאדם להבחין באופן סדיר, מדויק וברור בין לילה ליום, למנות את הימים ולעקוב בבירור אחר מחזורי הירח והשנים. (ביום הירח המלא הושלם חודש אחד, ומתוך כך ידע האדם כי אורם של המאורות מתחיל מחזור חדש; ביום חצי הירח הושלמה מחצית החודש, וכך ידע האדם שהחל מחזור ירח חדש, ומתוך כך ניתן היה להסיק כמה ימים ולילות יש במחזור ירח, כמה מחזורי ירח יש בעונה וכמה עונות יש בשנה, והכל הוצג באופן סדיר). וכך יכול היה האדם לעקוב בקלות אחר מחזורי הירח, הימים והשנים שסומנו על ידי סיבוב המאורות. משלב זה והלאה, האנושות וכול הדברים חיו באופן לא מודע בתוך החילופים הסדירים בין לילה ליום וחילופי העונות, שנוצרו על ידי סיבוב המאורות. זו היתה משמעות בריאת המאורות ביום הרביעי על ידי הבורא. בדומה לכך, מטרותיה ומשמעותה של פעולה זו של הבורא היו עדיין בלתי נפרדות מסמכותו ומעוצמתו. וכך, המאורות שברא אלוהים והערך שעתידים היו להביא במהרה לאדם, היו צעד מבריק נוסף בהפעלת סמכותו של הבורא.

בעולם חדש זה, שבו האנושות טרם הופיעה, הכין הבורא ערב ובוקר, את הרקיע, את הארץ והימים, דשא, עשב ועץ פרי למינו ואת המאורות, עונות השנה, הימים והשנים למען החיים החדשים שעתיד היה לברוא בקרוב. סמכותו ועוצמתו של הבורא באו לידי ביטוי בכול דבר חדש שברא ודבריו והישגיו התרחשו בו-זמנית, ללא כול אי-התאמה, ולו הקלה ביותר וללא כל הפוגה, ולו הקלה ביותר. הופעתם ולידתם של כול הדברים החדשים האלה היתה הוכחה לסמכותו ועוצמתו של הבורא: הוא עומד בדבריו ודבריו מתגשמים, ומה שמתגשם נמשך לנצח. עובדה זו לא השתנתה מעולם: כך היה בעבר, כך היום וכך יהיה לנצח נצחים. כשאתם מתבוננים פעם נוספת במילים האלה שבכתבי הקודש, האם אתם חשים כי הן חדשות ורעננות? האם ראיתם תוכן חדש וגיליתם תגליות חדשות? הסיבה לכך היא שמעשי הבורא העירו את לבבותיכם, הנחו בכם את כיוון הידע על סמכותו ועוצמתו, פתחו בפניכם את הדלת להבנת הבורא, ומעשיו וסמכותו העניקו חיים למילים אלה. וכך, במילים האלה ראה האדם ביטוי אמיתי וחי לסמכות הבורא, היה עד באמת לעליונותו של הבורא וחזה במהותן יוצאת הדופן של סמכות הבורא ועוצמתו.

סמכות הבורא ועוצמתו יוצרות נסים בזה אחר זה, הוא מושך אליו את תשומת לב האדם ולאדם אין ברירה אלא להביט, מרותק למעשים המדהימים שנולדו מתוך הפעלת סמכותו. עוצמתו הבלתי רגילה מביאה לתענוגות בזה אחר זה, והאדם נותר כשהוא מסנוור מרוב אושר ונשימתו נעתקת מרוב הערצה, הוא מוכה יראה, ומריע; זאת ועוד, האדם נרגש באופן נראה לעין, ומתעוררים בו כבוד, הערצה והתקשרות. לסמכותו ולמעשיו של הבורא יש השפעה רבה על רוח האדם והם מטהרים אותה, יתרה מזאת, הם משביעים את רוח האדם. כול אחת ממחשבותיו, כול אחת מאמירותיו וכול התגלות של סמכותו, היא יצירת מופת בין כול הדברים, ויוזמה נהדרת הראויה ביותר לנאורות וידע מצד האנושות שנבראה. כאשר אנו מונים כול ברייה שנולדה מתוך דברי הבורא, רוחנו נמשכת אל פלא סמכותו של אלוהים, ואנו מוצאים את עצמנו כשאנו הולכים בעקבות הבורא אל עבר היום הבא: היום החמישי לבריאתם של כול הדברים על ידי אלוהים.

הבה נמשיך לקרוא בכתבי הקודש, פסוק אחר פסוק, כשאנו מתבוננים במעשים נוספים ממעשי אלוהים.

מזמור דברי אלוהים | 'זהותו ועמדתו של האל עצמו'



I
האל הוא זה ששולט בכל דבר,
האל הוא זה שמושל בכל דבר.
הוא ברא את הכול, מושל על הכול,
הוא שולט על הכול ותומך בכולם.
זה מעמד האל, זה מה שהוא.
לכל דבר ולכל הברואים,
הוא היוצר של כל דבר והאדון על כל דבר.
זוהי האמת של מה שהוא, זהותו ייחודית בכל הבריאה.
אף יצור שנברא, באנושות או בעולם הרוח,
לא יוכלו להתיימר להיות האל או לעמוד בעמדת האל להחליפו
בשום צורה או בשום תרוץ.
מבין כל הדברים יש רק אחד אשר לו זהות שכזאת,
כזאת עוצמה וכזאת וסמכות ויכולת למשול בכול, למשול בכול.
הוא אלוהינו האחד והיחיד בעצמו.
הוא אלוהינו האחד והיחיד בעצמו.
                 
II
אלוהים חי בין הברואים, מתהלך ביניהם.
הוא יכול גם להתרומם מעל הכול.
הוא יכול להנמיך את עצמו, להיות לאיש בשר ודם,
אדם בשר ודם באנושות.
הוא פוגש אנשים פנים אל פנים, חולק את צערם ושמחתם.
ובו זמנית, הוא מושל על הכול,
מכריע את גורל הכול ואת הכיוון שכל דבר ילך בו.
ועוד יותר, הוא מנהיג את הגורל ואת הכיוון של האנושות.
לאל שכזה ראוי שאליו יסגדו,
שאליו יצייתו, וגם להיות מוכר לכל חי.
לא משנה איזה חלק של המין האנושי אתם,
או איזה מן בני אדם אתם,
בטחו באלוהים, לכו אחריו והעריצו אותו, קבלו את ריבונותו
ואת הסדריו של גורלכם.
לכל בן אדם או לכל אשר בו חיים,
זאת הבחירה היחידה שצריכים לעשות.

מתוך 'עקבו אחר השה ושירו שירים חדשים'

האל הכול יכול