כיצד להכיר את טבעו של אלוהים ואת תוצאת עבודתו

בני האדם נוטים להגדיר את אלוהים על פי ניסיונם

כשדנו בנושא של הכרת האל, האם הבחנתם במשהו? האם הבחנתם שיחסו הנוכחי של אלוהים השתנה? האם יחסו של אלוהים כלפי האנושות לא יכול להשתנות? האם אלוהים יישא זאת תמיד, וירעיף את כל אהבתו ורחמיו על האדם עד אין קץ? העניין הזה נוגע גם למהותו של אלוהים. בואו נחזור לשאלת הבן האובד לכאורה שדנו בה קודם לכן. אחרי שהשאלה הזו נשאלה, תשובותיכם לא היו ברורות במיוחד. במילים אחרות, אתם עדיין לא מבינים היטב את כוונותיו של אלוהים. ברגע שבני האדם יודעים שאלוהים אוהב את האנושות, הם מגדירים את אלוהים כסמל לאהבה: מעשיהם של בני האדם, התנהגותם, יחסם לאלוהים ומרדנותם לא חשובים כלל, משום שיש לאלוהים אהבה, ומשום שאהבתו של אלוהים לא יודעת גבול ולא ניתנת למדידה יש לאלוהים אהבה, ולכן הוא יכול להיות סובלני כלפי בני האדם. יש לאלוהים אהבה, ולכן הוא יכול להיות רחום כלפי בני האדם, רחום כלפי בוסריותם, רחום כלפי בורותם ורחום כלפי מרדנותם. האם זה באמת המצב? מבחינת בני אדם מסוימים, לאחר שהם חוו את סבלנותו של אלוהים פעם אחת או פעמים ספורות, הם מתייחסים אליה כאל נכס להבנתם את אלוהים וסבורים שאלוהים יהיה סבלן ורחום כלפיהם לנצח נצחים, ולאורך חייהם, הם מתייחסים לסבלנותו של אלוהים כאל רף לאופן שבו אלוהים מתייחס אליהם. יש גם כאלה שלאחר שהם חוו את סובלנותו של אלוהים פעם אחת, הם מגדירים את אלוהים אחת ולתמיד כסובלני, והסובלנות הזו היא ללא גבול, ללא תנאים ואף ללא כל עקרונות. האם הסברות האלה נכונות? בכל פעם שאנחנו דנים במהותו של אלוהים או בטבעו של אלוהים, אתם נראים מבולבלים. כשאני רואה אתכם מצב כזה, אני קצת כועס. שמעתם אמיתות רבות בנוגע למהותו של אלוהים. הקשבתם גם לנושאים רבים בנוגע לטבעו של אלוהים. עם זאת, בדעתכם, העניינים האלה והאמת של ההיבטים האלה הם רק זיכרונות המבוססים על תיאורה ומילים כתובות. אף אחד מכם לא מסוגל לחוות את טבעו האמיתי של אלוהים בחייו הממשיים, ואתם גם לא יכולים פשוט להבין מהו טבעו של אלוהים. לפיכך, אתם פזורי דעת באמונותיכם – לכולכם יש אמונה עיוורת, עד כדי כך שיחסכם לאלוהים מזלזל ואתם מבטלים אותו כלאחר יד. לאן מוביל יחס כזה לאלוהים? הוא מוביל אתכם מיד להסיק מסקנות לגבי אלוהים. ברגע שאתם מתחילים להכיר את אלוהים במקצת, אתם חשים סיפוק רב, אתם חשים כאילו זכיתם באלוהים כולו. לאחר מכן, אתם מסיקים שכך הוא אלוהים, ואתם לא מניחים לו לנוע בחופשיות. ובכל פעם שאלוהים עושה משהו חדש, אתם פשוט לא מודים שהוא אלוהים. יום אחד, כשאלוהים יאמר, "אני כבר לא אוהב את האדם. אני כבר לא מעניק לאדם רחמים. כבר אין לי אף סובלנות או סבלנות כלפי האדם. אני מלא בתיעוב עמוק ואנטיפתיה כלפי האדם," בני האדם יתנגדו להצהרה הזו מעומק לבם. חלקם אפילו יאמרו: "אתה כבר לא אלוהיי. אתה כבר לא האל שאני רוצה להימנות על חסידיו. אם זה מה שאתה אומר, אתה כבר לא כשיר להיות אלוהיי, ואני לא צריך להמשיך להימנות על חסידיך. אם לא תיתן לי רחמים, אם לא תיתן לי אהבה, ואם לא תיתן לי סובלנות, אני לא אמנה עוד על חסידיך. רק אם תהיה סובלני כלפיי עד אין קץ, אם תהיה תמיד סבלן כלפיי, אם תאפשר לי לראות שאתה אהבה, שאתה סבלנות שאתה סובלנות... רק אז אוכל להימנות על חסידיך, ורק אז יוכל להיות לי הביטחון להימנות על חסידיך עד הסוף. מכיוון שזכיתי בסבלנות וברחמים שלך, המרדנות והסגת הגבול שלי יכולות לזכות לסליחה עד אין קץ ולזכות למחילה עד אין קץ, ובאפשרותי לחטוא בכל מקום ובכל זמן, להתוודות ולזכות למחילה בכל זמן ובכל מקום, ולהכעיס אותך בכל זמן ובכל מקום. לא אמורים להיות לך דעות או מסקנות משלך בנוגע אליי." על אף שאתם אולי לא חושבים על שאלה כזו באופן כה סובייקטיבי ומודע, בכל פעם שאתם רואים באלוהים כלי להשגת סליחה על חטאיכם ואמצעי לזכייה ביעד יפהפה, מבלי להרגיש, כבר הצבתם את האל החי כמנוגד לכם, כאויבכם. זה מה שאני רואה. אתם יכולים להמשיך לומר, "יש בי אמונה באלוהים," "אני בחיפוש אחר האמת," "אני רוצה לשנות את הטבע שלי," "אני רוצה להיחלץ מהשפעת החושך," "אני רוצה לרצות את אלוהים," "אני רוצה לציית לאלוהים" "אני רוצה להיות נאמן לאלוהים ולמלא את חובתי היטב," וכן הלאה. עם זאת, גם אם דבריכם נשמעים נחמדים מאוד, גם אם בקיאים בתיאורה, גם אם התיאוריה הזו מרשימה ומכובדת, האמת היא שיש כעת בני אדם רבים שכבר גילו כיצד להשתמש בפיקוח, בדוקטרינה ובתיאוריה שלמדתם כדי להסיק מסקנות על אלוהים ולהציב אותו כמנוגד אליכם באופן טבעי לחלוטין. אף על פי שלמדתם מכתבים ולמדתם דוקטרינות, לא באמת נוכחתם במציאות האמת, ולכן קשה לכם מאוד להתקרב לאלוהים, להכיר את אלוהים ולהבין את אלוהים. זה מצב עלוב!

ראיתי את המקרה הבא בסרטון וידאו: כמה אחיות החזיקו עותק של "הדבר מופיע בבשר", והן החזיקו אותו גבוה מאוד. הן החזיקו את הספר הזה ביניהן, גבוה מעל ראשיהן. על אף שזה רק דימוי, הדבר שזה מעורר אצלי הוא לא דימוי. זה גורם לי דווקא לחשוב שמה שכל אדם מרומם בלבו הוא לא דבר האל, אלא הספר של דבר האל. זה עניין מדכא מאוד. דרך ההנהגה הזו פשוט אינה תפיסה מרוממת של אלוהים. העובדה שאתם לא מבינים את אלוהים היא הסיבה לכך ששאלה כה ברורה וכה פעוטה גורמת לכם להעלות את התפיסות שלכם. כשאני דורש מכם דברים, כשאני רציני איתכם, אתם מגיבים בהשערות ובדמיונות משלכם. חלקכם אפילו נוקטים נימה ספקנית ושואלים שאלות בחזרה. זה מאשר באופן ברור אף יותר שהאל שאתם מאמינים בו הוא לא אלוהים האמיתי. אחרי שקראתם את דבר האל במשך שנים כה רבות, אתם משתמשים בדבר האל, בעבודתו של אלוהים ובדוקטרינות נוספות כדי להסיק שוב מסקנות על אלוהים. יתרה מזאת, אתם לעולם לא מנסים להבין את אלוהים. אתם לעולם לא מנסים לברר את כוונותיו של אלוהים. אתם לא מנסים להבין מה יחסו של אלוהים לאדם, או מה אלוהים חושב, מדוע הוא עצוב, מדוע הוא כועס, מדוע הוא דוחה בני אדם, ולענות על שאלות נוספות כאלה. יותר מכך, אפילו יותר בני אדם מאמינים שאלוהים שתק מאז ומתמיד משום הוא רק צופה במעשיה של האנושות, מפני שאין לו יחס אליהם ומשום שאין לו רעיונות משלו. יש עוד קבוצה של בני אדם שמרחיקה לכת עוד יותר. בני האדם האלה סבורים שאלוהים לא פוצה פה משום שהוא מאשר את הנעשה, שאלוהים לא פוצה פה משום שהוא ממתין, שאלוהים לא פוצה פה משום שאין לו יחס, שמשום שיחסו של אלוהים כבר פורט במלואו בספר, הוא כבר בוטא לגמרי בפני האנושות, ואין צורך לחזור ולומר אותו לבני האדם פעם אחר פעם. על אף שאלוהים שותק, עדיין יש לו יחס, יש לו השקפה ויש לו רף שהוא מציב לבני האדם. על אף שבני האדם לא מנסים להבין אותו ולא מנסים לחפש אותו, יחסו ברור מאוד. חשבו על אדם שעבד את אלוהים בלהט בעבר, אך אשר נטש את אלוהים ועזב בשלב מסוים. אם האדם הזה ירצה לחזור כעת באופן מפתיע, אתם לא יודעים מה תהיה השקפתו של אלוהים ומה יהיה יחסו של אלוהים. נכון שזה מצב עלוב? למעשה, זה עניין שטחי למדי. אם באמת הייתם מבינים את לבו של אלוהים, הייתם יודעים מה יחסו לאדם כזה, ולא הייתם משיבים תשובה כה מעורפלת. מכיוון שאתם לא יודעים, אני אספר לכם.

חיפוש אחר עקבות האל - הברק ממזרח