אלוהים משתמש בניסיונות שונים כדי לבדוק אם בני האדם יראים את אלוהים וסרים מרע
בכל עידן, כשאלוהים עובד בעולם, הוא מעניק לאדם כמה מדבריו ומגלה לאדם כמה אמיתות. האמיתות האלה מהוות את הדרך שהאדם צריך לדבוק בה, את הדרך שהאדם צריך לצעוד בה, את הדרך שמאפשרת לאדם לירוא את אלוהים ולסור מרע, ואת הדרך שבני האדם צריכים להנהיג ולדבוק בה בחייהם ובמהלך מסע חייהם. אלה הסיבות לכך שאלוהים מעניק את דבריו אלה לאדם. על האדם לדבוק בדברי האל האלה, והדבקות בהם פירוש קבלת חיים. אם בן אדם לא דבק בהם, לא מנהיג אותם ולא מביא את דברי האל לידי ביטוי בחייו, בן האדם הזה אינו מנהיג את האמת. ואם הוא לא מנהיג את האמת, הוא לא ירא את אלוהים וסר מרע, והוא לא יכול לְרַצות את אלוהים. אם מישהו לא יכול לְרַצות את אלוהים, הוא לא יכול לזכות לשבחים מאלוהים. לבן אדם כזה אין כל סוף. אם כן, כיצד אלוהים קובע את סופו של אדם מסוים במהלך עבודת האל? באיזו שיטה משתמש אלוהים כדי לקבוע את סופו של האדם? אולי העניין הזה לא ברור לכם כרגע, אך כשאסביר לכם את התהליך, הוא יהפוך לברור למדי. זאת משום שבני אדם רבים כבר חוו זאת בעצמם.
במהלך עבודתו של אלוהים, מהראשית ועד היום, אלוהים הציב כל אדם – כלומר כל חסיד אל – בניסיונות. והניסיונות האלה מגיעים בגדלים שונים. יש כאלה שחוו את הניסיון של הדחייה ממשפחתם; יש כאלה שחוו את הניסיון של סביבה עוינת; יש כאלה שחוו את הניסיון של מעצר ועינויים; יש כאלה שחוו את הניסיון של בחירה בין ברירות שונות; ויש כאלה שחוו את הניסיונות של כסף ומעמד. באופן כללי, כל אחד מכם הוצב בניסיונות מסוגים רבים. מדוע אלוהים עובד כך? מדוע אלוהים מתייחס כך אל כולם? איזו תוצאה הוא רוצה לראות? זו הנקודה החשובה שאני רוצה לספר לכם: אלוהים רוצה לראות אם האדם הזה הוא מסוג בני האדם שיראים את אלוהים וסרים מרע. פירוש הדבר הוא שכאשר אלוהים מציב אתכם במבחן וגורם לכם להתמודד עם מצב מסוים, הוא רוצה לבדוק אם אתם בני אדם שיראים את אלוהים וסרים מרע. אם אדם מסוים מתמודד עם החובה לשמור על מנחה, והוא בא במגע עם מנחות לאלוהים, האם אתם חושבים שזה משהו שאלוהים תכנן? אין ספק! כל דבר שאתם מתמודדים איתו הוא דבר שאלוהים תכנן. כשאתם מתמודדים עם הדבר הזה, אלוהים משקיף עליכם בחשאי, בודק מה בחירתכם, כיצד אתם נוהגים ועל מה אתם חושבים. התוצאה הסופית היא הדבר שחשוב לאלוהים יותר מכל, מכיוון שהתוצאה היא זו שמאפשרת לו לבדוק אם עמדת ברף של אלוהים בניסיון הזה. עם זאת, כשבני אדם מתמודדים עם עניין מסוים, הם לרוב לא חושבים מדוע הם מתמודדים איתו ולא חושבים על הרף שאלוהים מציב. הם לא חושבים על מה שאלוהים רוצה לראות בהם ועל מה שהוא רוצה להשיג מהם. כשאדם כזה מתמודד עם העניין הזה, הוא רק חושב: "זה דבר שאני מתמודד איתו. עליי להיות זהיר ולא חסר אחריות! יהיה אשר יהיה, זו מנחה לאלוהים ואסור לי לגעת בה." האדם הזה סבור שהוא יכול למלא את אחריותו כשהוא ניחן בחשיבה פשטנית כל כך. האם אלוהים יהיה מרוצה מתוצאות הניסיון הזה? או שמא הוא לא יהיה מרוצה? אתם יכולים לדון בכך. (אם אדם מסוים ירא את אלוהים בלבו, כשהוא ניצב בפני החובה שמאפשרת לו לבוא במגע עם המנחה לאלוהים, הוא יחשוב עד כמה קל לפגוע בטבעו של אלוהים, ולכן הוא ודאי יפעל בזהירות.) התשובה הזו בכיוון הנכון, אך היא לא מדויקת. הצעידה בדרכו של אלוהים אין פירושה ציות לכללים על פני השטח. פירוש הדבר הוא שכאשר תתמודדו עם עניין מסוים, קודם כל תתייחסו אליו כאל מצב שאלוהים הסדיר, אחריות שהוא הטיל עליכם, או דבר מה שהוא הפקיד בידיכם, וכשתתמודדו עם העניין הזה, עליכם אפילו להתייחס אליו כאל ניסיון מאלוהים. בהתמודדות עם העניין הזה, חייב להיות לכם רף, ואתם חייבים לחשוב שהוא בא מאלוהים. אתם חייבים לחשוב על ההתמודדות עם העניין הזה כך שתוכלו למלא את אחריותכם ולהיות נאמנים לאלוהים. אתם חייבים לחשוב כיצד לעשות זאת מבלי לעורר את זעמו של אלוהים או לפגוע בטבעו. זה עתה דיברנו על שמירת מנחות. העניין הזה נוגע למנחות, והוא גם נוגע לחובתכם ולאחריותכם. חובה עליכם למלא את האחריות הזו. עם זאת, בהתמודדות עם העניין הזה, האם יש פיתוי כלשהו? כן! מהיכן בא הפיתוי הזה? הפיתוי בא מהשטן, והוא גם בא מטבעו הרע והמושחת של האדם. מכיוון שיש פיתוי, העניין הזה כרוך גם בנשיאת עדות. נשיאת עדות היא גם אחריותכם וחובתכם. יש כאלה שאומרים: "זה עניין כזה פעוט. האם באמת יש צורך לעשות ממנו סיפור גדול?" כן! זאת משום שעל מנת לצעוד בדרכו של אלוהים, אסור לנו להרפות משום דבר שקשור אלינו או משום דבר שקורה סביבנו – אפילו מהדברים הקטנים. כשאנחנו מתמודדים עם עניין מסוים, גם אם אנחנו חושבים שאנחנו לא צריכים להתייחס אליו, אסור לנו להרפות ממנו. יש להתייחס לכל הדברים האלה כמבחנים של אלוהים. מה דעתכם על היחס הזה? אם זה היחס שלכם, הדבר מאשר עובדה אחת: לבכם ירא את אלוהים ולבכם מוכן לסור מרע. אם יש לכם רצון כזה לְרַצות את אלוהים, מה שאתם מנהיגים לא רחוק מהרף של יראת אל והישמרות מרע.
יש גם בני אדם רבים שמאמינים שהעניינים שבני האדם לא מתייחסים אליהם במיוחד – העניינים שבדרך כלל לא מוזכרים – הם זוטות ותו לא, ואין להם קשר להנהגת האמת. כשבני האדם האלה מתמודדים עם עניין כזה, הם לא מקדישים לו מחשבה והם מעלימים ממנו עין. אולם למעשה, העניין הזה הוא לקח שעליכם ללמוד, לקח של יראת אל והישמרות מרע. יתרה מזאת, עליכם לרצות עוד יותר לדעת מה אלוהים עושה כשאתם נתקלים לראשונה בעניין הזה. אלוהים נמצא לצדכם ממש – הוא משקיף בכל מילה ומעשה שלכם, בפעולות שלכם ובאופן שבו אתם משנים את דעתכם. זו עבודתו של אלוהים. יש כאלה שאומרים: "אם כן, מדוע אנחנו לא מרגישים בכך?" לא הרגשתם בכך, משום שהדרך ליראת אל והישמרות מרע לא הייתה הדרך שהיה לכם הכי חשוב לדבוק בה. לפיכך, אתם לא יכולים להרגיש את העבודה העדינה של אלוהים באדם, שבאה לידי ביטוי בהתאם למחשבות השונות והמעשים השונים של בני האדם. אתם מפוזרים! מהו עניין גדול? מהו עניין קטן? כל העניינים הנוגעים לצעידה בדרכו של אלוהים אינם מחולקים לעניינים גדולים וקטנים. האם אתם יכולים לקבל זאת? (אנחנו יכולים לקבל זאת.) יש עניינים יום-יומיים שבני האדם רואים בהם עניינים גדולים ומשמעותיים מאוד ויש עניינים יום-יומיים שבני האדם רואים בהם עניינים פעוטים וחסרי חשיבות. בני האדם לרוב רואים בעניינים הגדולים האלה עניינים חשובים מאוד, וסבורים שאלוהים שלח אותם. עם זאת, במהלך התרחשותם של העניינים הגדולים האלה, משום שיעור קומתו הבוסרי ואיכותו העלובה של האדם, לעתים קרובות, האדם לא עומד בכוונותיו של אלוהים, לא יכול לגלות דבר ולא יכול לרכוש ידע ממשי בעל ערך. מהעניינים הקטנים האדם פשוט מתעלם, ונותן להם לחמוק אט אט. לפיכך, הוא איבד הזדמנויות רבות שבהם אלוהים יכול היה לבדוק אותו ולבחון אותו. אם תמיד תתעלמו מהעניינים האלה והמצבים האלה שאלוהים מארגן לכם, מה פירוש הדבר? פרוש הדבר שבכל יום ובכל רגע, אתם תמיד מתכחשים למנהיגותו של אלוהים ולתהליך שבו אלוהים הופך אתכם למושלמים. בכל פעם שאלוהים מארגן לכם מצב מסוים, הוא מתבונן בכם בחשאי, מביט בלבכם, מביט במחשבות והשיקולים שלכם, מביט באופן שבו אתם חושבים ומביט באופן שבו אתם פועלים. אם אתם פזיזים – כאלה שמעולם לא התייחסו ברצינות לדרכו של אלוהים, לדבר האל או לאמת – הרי שלא תשימו לב ולא תבחינו בדברים שאלוהים רוצה להשלים ובדברים שאלוהים דורש מכם כשהוא מארגן מצבים עבורכם. אתם גם לא תדעו כיצד העניינים היום-יומיים האלה מתקשרים לאמת או לכוונותיו של אלוהים. לאחר שתתמודדו כך עם מצבים חוזרים וניסיונות חוזרים, ואלוהים יראה שלא השגתם דבר, מה אלוהים יעשה? לאחר שהתמודדתם עם ניסיון אחר ניסיון, אתם לא מרוממם את אלוהים בלבכם, ואתם לא מתייחסים אל הנסיבות שאלוהים יצר כפי שהן – הניסיונות של אלוהים או המבחנים של אלוהים. במקום זאת, אתם דוחים את ההזדמנויות שאלוהים מעניק לכם בו אחר זו, ואתם נותנים להן לחמוק פעם אחר פעם. האין זו מרדנות אדירה מצד האדם? (כן.) האם זה יעציב את אלוהים? (כן.) אלוהים לא ייעצב! כשאתם שומעים אותי אומר את זה, אתם שוב המומים. הרי נאמר קודם שאלוהים תמיד נעצב, הלא כן? אלוהים לא ייעצב? אם כן, מתי אלוהים ייעצב? על כל פנים, המצב הזה לא יעציב את אלוהים. אם כן, מה היחס של אלוהים כלפי ההתנהגות שתוארה לעיל? כשבני האדם דוחים את הנסיונות והמבחנים שאלוהים שולח להם ומתחמקים מהם, אלוהים נוקט רק יחס אחד כלפיהם. מהו היחס הזה? אלוהים דוחה בני אדם כאלה מעומק לבו. יש שני רבדי משמעות למילה "דוחה." איך אוכל להסביר אותם? במובן אחד, עמוק, יש למילה משמעות של תיעוב ושנאה. ורובד המשמעות השני? זה הפירוש שמרמז על ויתור על משהו. כולכם יודעים מה פירוש המילה "ויתור", נכון? לסיכומו של עניין, המילה "דוחה" מתייחסת לתגובתו ויחסו הסופיים של אלוהים כלפי בני האדם שמתנהגים כך. זוהי שנאה עמוקה כלפיהם, סלידה, ומכאן ההחלטה לנטוש אותם. זו החלטתו הסופית של אלוהים כלפי אדם שמעולם לא צעד בדרכו של אלוהים, שמעולם לא ירא את אלוהים וסר מרע. האם כולכם מבינים את חשיבות האמרה שציינתי?
האם אתם מבינים כעת את השיטה שאלוהים משתמש בה לקביעת סופו של האדם? (ארגון מצבים שונים בכל יום.) "ארגון מצבים שונים בכל יום" – זה מה שבני האדם יכולים להרגיש ולגעת בו. אם כן, מה המניע של אלוהים לשיטה הזו? המידע הוא שאלוהים רוצה להציב כל אדם בניסיונות שונים, בזמנים שונים ובמקומות שונים. אילו היבטים של האדם בוחנים הניסיונות? הניסיונות בודקים אם אתם בני אדם שיראים את אלוהים וסרים מרע בכל עניין שאתם מתמודדים איתו, בכל עניין שאתם שומעים עליו ורואים ובכל עניין שאתם חווים באופן אישי. כל אדם מתמודד עם ניסיון כזה משום שאלוהים הוגן כלפי כל בני האדם. יש כאלה שאומרים: "אני מאמין באלוהים מזה שנים רבות. איך ייתכן שלא הועמדתי בניסיון?" אתם מרגישים שמעולם לא הועמדתם בניסיון משום שכאשר אלוהים ארגן נסיבות עבורכם, לא התייחסתם אליהן ברצינות ולא רציתם לצעוד בדרכו של אלוהים. לכן לא הרגשתם מעולם בניסיונותיו של אלוהים. יש כאלה שאומרים: "הועמדתי בניסיונות מעטים, אבל מעולם לא ידעתי את הדרך הראויה לנהוג. על אף שנהגתי, אין לי שום דרך לדעת אם עמדתי איתן במהלך הניסיונות." בני האדם במצב כזה הם בהחלט לא מיעוט. אם כן מהו הרף שאלוהים מודד באמצעותו את בני האדם? הוא בדיוק מה שאמרתי לפני כמה רגעים: כל הדברים שאתם עושים, כל הדברים שאתם חושבים וכל הדברים שאתם מבטאים – האם הם מהווים יראת אל והישמרות מרע? זו הדרך לקבוע אם אתם יראים את אלוהים וסרים מרע. האם זה רעיון פשוט? זה דבר שקל לומר, אך האם הוא קל להנהגה? (הוא לא כל כך קל.) מדוע הוא לא כל כך קל? (משום שבני האדם לא מכירים את אלוהים ולא יודעים איך אלוהים הופך את האדם למושלם. לכן, כשהם מתמודדים עם עניינים שונים, הם לא יודעים איך לחפש את האמת כדי לפתור את הבעיה שלהם. על בני האדם לעבור שפע של ניסיונות, זיכוכים, ייסורים ומשפטים כדי לזכות במציאות של יראת אל.) אתם מנסחים זאת כך, אך עבורכם, יראת אל והישמרות מרע הן די קלות לביצוע כרגע. מדוע אני אומר זאת? משום שאתם האזנתם לדרשות רבות וקיבלתם לא מעט השקיה בדמות מציאות האמת. לכן אתם מבינים כיצד לירוא את אלוהים ולסור מרע בתיאוריה ובמחשבה. זה מה שגרם לכם לחשוב שהנהגת יראת אל והישמרות מרע היא דבר שקל להגיע אליו. אם כן, מדוע בני האדם למעשה לא יכולים להגיע לכך לעולם? זאת משום שמהות אופיו של האדם לא מפחדת מאלוהים ודווקא אוהבת את הרע. זו הסיבה האמיתית.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה