כיצד להכיר את טבעו של אלוהים ואת תוצאת עבודתו

בני אדם שבורחים במהלך עבודתו של אלוהים הם אלה שיורדים מהדרך האמיתית

אם כן, מדוע אלוהים יכול לתת לבני אדם כאלה עונש כה כבד? מדוע אלוהים כל כך זועם עליהם? קודם כל, אנחנו יודעים שטבעו של אלוהים הוא מלכותיות וחרון אף. הוא לא צאן שכל אחד יכול להוביל לטבח. יתרה מזאת, הוא לא בובה על חוט שבני האדם שולטים בה כרצונם. הוא גם לא אוויר שבני האדם יכולים לרדות בו. אם אתם באמת מאמינים שאלוהים קיים, צריך להיות לכם לב שירא את אלוהים, ועליכם לדעת שאין לעורר את כעסו של מהות האל. הכעס הזה יכול להיגרם ממילה, ממחשבה, מהתנהגות מתועבת מסוימת, או שמא מהתנהגות מתונה – כזו שעומדת באמות המידה של האדם וברף המוסרי שלו – או מדוקטרינה או מתיאוריה. עם זאת, לאחר שאתם מכעיסים את אלוהים, ההזדמנות שלכם אובדת וימיכם האחרונים מגיעים. זה דבר נורא! אם אתם לא מבינים שאסור לפגוע באלוהים, אולי אתם לא מפחדים מאלוהים, ואולי אתם פוגעים בו כל הזמן. אם אתם לא יודעים איך לירוא את אלוהים, אתם לא מסוגלים לירוא את אלוהים, ואתם לא יודעים איך להגיע למצב שבו אתם צועדים בדרכו של אלוהים – לירוא את אלוהים ולסור מרע. ברגע שתהיו מודעים לכך, תוכלו להיות מודעים לכך שאסור לפגוע באלוהים, ואז תדעו מה פירוש הדבר לירוא את אלוהים ולסור מרע.

הצעידה בדרך של יראת אל והישמרות מרע לא בהכרח קשורה לכמות האמת שאתם יודעים, למספר הניסיונות שחוויתם או למספר הפעמים שאלוהים הטיל עליכם משמעת. היא תלויה דווקא במהות הרגשתכם בנוגע לאלוהים וביחסכם אליו. מהותם ויחסם הסובייקטיבית של בני האדם הם חשובים מאוד ומרכזיים מאוד. באשר לבני האדם שהתכחשו לאלוהים ועזבו אותו, יחסם הנתעב לאלוהים ולבם שבז לאמת עוררו את זעמו של אלוהים, כך שהוא לא יסלח להם לעולם. הם ידעו על קיומו של אלוהים, היה להם המידע שאלוהים כבר בא, והם אפילו חוו את עבודתו החדשה של אלוהים. עזיבתם לא נבעה מכך שהם התבדו או משום שהם מבולבלים לגבי זה. קל וחומר שהיא לא נבעה מכך שהם אולצו לעזוב. במקום זאת, הם בחרו לעזוב את אלוהים ביודעין ובדעת צלולה. עזיבתם לא מהווה אובדן דרך, או סילוק. לפיכך, בעיני אלוהים, הם לא שה שתעה מהעדר, וקל וחומר שהם לא בן אובד שתעה בדרך. הם עזבו מבלי להיענש, ומצב כזה ונסיבות כאלה מעוררות את הזעם של טבעו של אלוהים, ובגלל הזעם הזה, הוא נותן להם סוף חסר תוחלת. סוף כזה הוא דבר מפחיד, הלא כן? על כן, אם בני האדם לא מכירים את אלוהים, הם יכולים לפגוע באלוהים. זה לא עניין של מה בכך! אם מישהו לא מתייחס ברצינות ליחסו של אלוהים, ועדיין מאמין שאלוהים ממתין לשובו – משום שהוא אחד מהשיים התועים של אלוהים, ואלוהים עדיין מחכה שהוא יחזור בו – האדם הזה לא רחוק מהיום שבו הוא ייענש. אלוהים לא סתם יסרב לקבל אותו. זו הפעם השנייה שהוא מעורר את זעמו של אלוהים. זה עניין איום עוד יותר! יחסו המזלזל של האדם הזה כבר פגע בצו המנהלי של אלוהים. האם אלוהים בכל זאת יקבל אותו? עקרונותיו של אלוהים בנוגע לעניין הזה הם כדלקמן: אם אדם מסוים הכיר את הדרך האמיתית אך יכול היה לדחות את אלוהים ולהתבדל מאלוהים ביודעין ובדעת צלולה, אלוהים יחסום את מסלול הישועה שלו, ושער המלכות ינעל בפניו מאותו רגע ואילך. כשהאדם הזה יתדפק על דלתו של אלוהים, אלוהים לא יפתח שוב את הדלת בפניו. האדם הזה ינעל בחוץ לעד. ייתכן שחלקכם קראתם את סיפורו של משה בכתבי הקודש. לאחר שאלוהים משח את משה, 250 המנהיגים לא היו מרוצים ממשה משום פעולותיו וסיבות אחרות. למי הם סירבו להישמע? לא למשה. הם סירבו להישמע להסדריו של אלוהים. הם סירבו להישמע לעבודתו של אלוהים בנושא הזה. הם אמרו כך: "רב-לכם – כי כל-העדה כֻּלם קדֹשים, ובתוכם יהוה..." בעיניכם, האם הדברים האלה רציניים מאוד? הם לא רציניים! לפחות הפירוש המילולי של הדברים לא רציני. מבחינה משפטית, הם לא מפרים שום חוק, משום שלמראית עין, זה לא ניסוח עוין, ואלה לא מילים עוינות, וקל וחומר שאין כאן פירוש של חילול קודש. זה רק משפט סתמי ולא יותר. אם כן, מדוע הדברים האלה עוררו את זעמו של אלוהים? זאת מפני שהדברים האלה לא נאמרו אל בני אדם, אלא אל אלוהים. היחס והטבע שמתבטאים בהם הם בדיוק מה שמעורר את זעמו של אלוהים, במיוחד את החלק בטבעו של אלוהים שאסור לפגוע בו. כולנו יודעים מה הייתה תוצאתם הסופית. מה השקפתם של בני האדם שנטשו את אלוהים? מה היחס שלהם? ומדוע ההשקפה והיחס שלהם גורמים לאלוהים לטפל בהם כך? הסיבה לכך היא שהם יודעים היטב שהוא אלוהים, אך הם בוחרים לבגוד בו. זו הסיבה לכך שהם מנושלים לחלוטין מכל סיכוי לישועה. בדיוק כפי שנכתב בכתבי הקודש: "כי אם נחטא בזדון לאחר שקיבלנו את ידיעת האמת, לא יישאר כל קורבן לחטאים." האם העניין הזה ברור לכם עכשיו?

הכרת אלוהים

כנסיית האל הכול יכול