מקורה והתפתחותה של כנסיית האל הכול יכול

מקורה והתפתחותה של כנסיית האל הכול יכול

בעידן החסד, ישוע האדון הבטיח לחסידיו כך: "ואם אלך ואכין לכם מקום, אשוב ואקבל אתכם אליי. באשר אהיה תהיו גם אתם" (יוחנן י"ד 3). הוא גם נשא את הנבואה הבאה: "כי כברק היוצא ממזרח ומאיר עד מערב, כך יהיה גם בואו של בר האנוש" (מתי כ"ד 27). באחרית הימים, כפי שהבטיח וחזה, אלוהים התגלם שוב בבשר ודם וירד אל מזרח העולם – לסין – כדי לבצע את עבודת השיפוט, הייסור, הכיבוש והישועה באמצעות דברו, על יסוד עבודת הגאולה של ישוע האדון. בכך נתמלאו גם הנבואות מכתבי הקודש, לפיהן "השיפוט מתחיל מבית האל" ו-"מי אשר אוזן לו, ישמע נא את אשר הרוח אומרת לקהילות". עבודתו של אלוהים באחרית הימים הביאה לסיום עידן החסד והשיקה את עידן המלכות. כאשר בשורת מלכותו של האל הכול יכול התפשטה במהירות בסין היבשתית, נוצרה כנסיית האל הכול יכול. כפי שמוכיחות העובדות, כנסיית האל הכל יכול נוצרה אך ורק כתוצאה מעבודתו של אלוהים באחרית הימים – היא לא נוסדה על ידי אדם. הסיבה לכך היא שהאנשים הנבחרים בכנסיית האל הכול יכול מתפללים בשמו של האל הכול יכול, נשמעים לעבודתו ומקבלים את כל האמיתות שהוא מביע. לפיכך מובן מאליו כי אותם אנשים נבחרים מאמינים במשיח שהתגלם בבשר ודם באחרית הימים, האל המעשי שהוא רוח הקודש שהתממשה בבשר ודם – וכי הם אינם מאמינים באדם כלשהו. מבחינה חיצונית, האל הכול יכול הוא רק בר אנוש רגיל שנברא בצלם, אך במהותו הוא התגלמותה של רוח האלוהים והוא האמת, הדרך והחיים. עבודתו ודברו הם הביטוי הישיר של רוח האלוהים והם מהווים את הופעתו האישית של אלוהים. לפיכך, הוא האל המעשי שהתגלם בבשר ודם.

כנסיית האל הכול יכול -אלוהים הוא אדון הבריאה כולה

כנסיית האל הכול יכול -אלוהים הוא אדון הבריאה כולה

שלב אחד בעבודת שני העידנים הקודמים התרחש בארץ ישראל. שלב אחר התרחש בארץ יהודה. באופן כללי, אף אחד משלבי העבודה האלה לא היה מחוץ לעם ישראל. אלה היו שלבי העבודה שהתבצעו בקרב העם הנבחר הראשוני. לפיכך, מנקודת מבטם של בני ישראל, יהוה אלוהים הוא אלוהיהם של בני ישראל בלבד. משום שישוע עבד ביהודה, ומשום שהוא השלים את עבודת ההיצלבות, מנקודת המבט היהודית, ישוע הוא גואל העם היהודי. הוא רק מלך היהודים והוא לא מלכו של שום עם אחר; הוא לא האדון שגואל את העם האנגלי, או האדון שגואל את העם האמריקני –הוא האדון שגואל את בני ישראל, ובארץ ישראל הוא גואל את היהודים. למעשה, אלוהים הוא אדון הכל. הוא אלוהי הבריאה כולה. אלוהים הוא לא רק אלוהיהם של בני ישראל, והוא לא רק אלוהיהם של היהודים. הוא אלוהי הבריאה כולה. שני השלבים הקודמים של עבודתו התרחשו בעם ישראל, ולכן התבססו כמה תפיסות בקרב בני האדם. בני האדם חושבים שיהוה עבד בארץ ישראל ושישוע עצמו ביצע את עבודתו בארץ יהודה. בנוסף לכך, הוא עבד בארץ יהודה בהתגלמותו כבשר ודם. כך או כך, הם סבורים שהעבודה הזו לא התרחבה אל מעבר לעם ישראל. הוא לא עבד עם המצרים. הוא לא עבד עם ההודים. הוא עבד רק עם בני ישראל. לכן התגבשו בקרב בני האדם תפיסות שונות. בנוסף לכך, הם תוחמים את עבודתו של אלוהים במסגרת מסוימת. הם אומרים שכאשר אלוהים עובד, עבודתו חייבת להתבצע בקרב העם הנבחר ובארץ ישראל. הם אומרים שמלבד בני ישראל, אין לאלוהים נמען אחר לעבודתו, ואין לו מסגרת אחרת לעבודתו. הם מחמירים במיוחד עם אלוהים בהתגלמותו כבשר ודם, "מרביצים בו משמעת" ולא מתירים לו לחרוג מתחומיה של ארץ ישראל. האין כל אלה תפיסות אנושיות? אלוהים ברא את השמים והארץ וכל צבאם, וברא את כל הבריאה. איך ייתכן שהוא יגביל את עבודתו רק לארץ ישראל? אילו הוא היה עושה זאת, איזו תועלת הייתה לו לברוא את הבריאה כולה? הוא ברא את העולם כולו. הוא ביצע את תוכנית הניהול שלו, בת ששת אלפי השנים, לא רק בארץ ישראל, אלא גם בקרב כל בני אדם בתבל. כל בני האדם הם צאצאים של אדם, בין אם הם גרים בסין, בארה"ב, בבריטניה או ברוסיה. אלוהים ברא את כולם. איש לא יכול להשתחרר ממסגרת הבריאה של אלוהים ואיש לא יכול להימלט מהכותרת "צאצא של אדם". כולם ברואי האל, וכולם צאצאים של אדם. בנוסף, כולם צאצאים של אדם וחווה שהושחתו. לא רק בני ישראל הם ברואי אל, אלא כל בני האדם. אף על פי כן, חלק הברואים קוללו וחלק מהם בורכו. יש הרבה דברים רצויים בבני ישראל. אלוהים עבד איתם בהתחלה משום שהם היו שייכים לעם הכי פחות מושחת. הסינים לא משתווים אליהם, ולא מגיעים לקרסוליהם. לכן, אלוהים עבד בהתחלה בעם ישראל וביצע את השלב השני של עבודתו רק ביהודה. כתוצאה מכך, בני אדם מגבשים תפיסות רבות וכללים רבים. למעשה, אילו אלוהים היה פועל על פי התפיסות האנושיות, הוא היה אלוהיהם של בני ישראל בלבד. במצב כזה, הוא לא היה מסוגל להרחיב את עבודתו אל אומות הגויים, משום שהוא היה רק אלוהיהם של בני ישראל ולא אלוהי הבריאה כולה. לפי הנבואות, שמו של יהוה יתגדל באומות הגויים ויופץ אל אומות הגויים. מדוע נכתב כך בנבואות? אילו אלוהים היה רק אלוהיהם של בני ישראל, הוא היה עובד רק בעם ישראל. יתר על כן, הוא לא היה מרחיב את עבודתו ולא היה נושא את הנבואה הזאת. מכיוון שהוא נשא את הנבואה הזו, יהיה עליו להרחיב את עבודתו אל אומות הגויים ולכל מקום ואומה. מכיוון שהוא אמר זאת, זה מה שהוא יעשה. זו תוכניתו, מפני שהוא אלוהים שברא את השמיים והארץ וכל צבאם, והוא אלוהי הבריאה כולה. ללא קשר לשאלה אם הוא עובד עם בני ישראל או בכל יהודה, העבודה שהוא עושה היא העבודה של התבל כולה והעבודה של האנושות כולה. העבודה שהוא עושה כיום באומת התנין הגדול האדום כאש – באומה של גויים – היא בכל זאת עבודתה של האנושות כולה. ארץ ישראל יכולה להיות הבסיס לעבודתו עלי אדמות, ובאותה מידה, סין יכולה להפוך לבסיס של עבודתו באומות הגויים. האם הוא לא הגשים את הנבואה "גדול שמי בגויים"? השלב הראשון של עבודתו באומות הגויים מתייחס לעבודה הזו שהוא עושה באומת התנין הגדול האדום כאש. העובדה שהאלוהים בהתגלמותו כבשר ודם עובד בארץ הזו, ועובד בקרב בני האדם המקוללים האלה סותרת במיוחד את התפיסות האנושיות. בני האדם האלה הם מהשפלים ביותר והם חסרי ערך. אלה בני האדם שיהוה נטש בהתחלה. בני אדם יכולים לנטוש בני אדם אחרים, אך אם אלוהים נוטש בני אדם, אין להם מעמד וערכם יהיה הנמוך ביותר. כברואים, כואב להיות תחת שליטתו של השטן וכואב כשבני אדם אחרים נוטשים אתכם, אך אם אדון הבריאה ייטוש אתכם, פירוש הדבר שמעמדכם נמצא בשפל מדרגה. צאצאי מואב קוללו, והם נולדו בארץ הבלתי מפותחת הזו. אין ספק שצאצאי מואב הם בני האדם במעמד הנמוך ביותר שקיים תחת השפעת החשכה. מפני שמעמדם של בני האדם האלה היה הנמוך ביותר בעבר, העבודה שנעשתה בקרבם מסוגלת לנפץ את התפיסות האנושיות יותר מכל עבודה אחרת, והיא גם העבודה שהועילה יותר מכל לתוכנית הניהול המלאה שלו, בת ששת אלפי השנים. העובדה שהוא עובד בקרב בני האדם האלה היא הדבר שמסוגל לנפץ את התפיסות האנושיות יותר מכל. כך הוא משיק עידן חדש; כך הוא מנפץ את כל התפיסות האנושיות; כך הוא מסיים את העבודה של עידן החסד כולו. עבודתו הראשונית בוצעה ביהודה, בתחומי עם ישראל. באומות הגויים, הוא לא ביצע שום עבודה של השקת עידן. השלב הסופי של עבודתו לא רק מתבצע בקרב בני האדם של אומות הגויים. יותר מכך, הוא מתבצע בקרב בני האדם המקוללים האלה. העובדה הזו היא הראיה שמסוגלת להשפיל את השטן יותר מכל. כך, אלוהים "הופך" לאלוהיה של כל הבריאה בתבל, והופך לאדון הכל, מושא הסגידה של כל היצורים החיים.

כנסיית האל הכול יכול -האמת היא האמרה הנשגבת ביותר של החיים

כנסיית האל הכול יכול -האמת היא האמרה הנשגבת ביותר של החיים

I

"אמת" היא האמרה האמיתית ביותר של החיים,

והנשגבת מכולן בקרב האנושות כולה.

היא נקראת "אמרת החיים", בשל היותה, בשל היותה...

בשל היותה בקשת האל מהאדם,

ועבודתו הנעשית על ידו ישירות.

זו לא אמרה שמסכמת משהו אחר,

גם לא ציטוט ממילותיו של מישהו גדול.

היא אמירה לאנושות

של אדון עולם, שליט האדמה והשמיים.

כנסיית האל הכול יכול-רבים הקרואים אך מעטים הנבחרים

כנסיית האל הכול יכול-רבים הקרואים אך מעטים הנבחרים

אני מבחין הבחנות אלה על פי הנאמנות שיש לאדם כלפיי. משיובדלו כל בני האדם על פי סוגם, כלומר כשיתבהר אופיו של כל סוג אדם, אז אֶמנה כל אדם בקרב הסוג הראוי לו ואשים כל סוג במקום המתאים לו כדי שאוכל להגשים את מטרתי להושיע את האנושות.

האדם מכיר רק בקיומו של אלוהים, אך לא בקיומה של האמת; האדם מכיר רק בקיומו של אלוהים, אך לא בקיומם של החיים; האדם מכיר בשם אלוהים, אך לא במהותו.

כנסיית האל הכול יכול -חוויותיו של פטרוס: הידע שלו על ייסורים ושיפוט

כנסיית האל הכול יכול -חוויותיו של פטרוס: הידע שלו על ייסורים ושיפוט

כשפטרוס יוסר על ידי אלוהים, הוא התפלל: "אלי, סורר הוא גופי, ואתה מייסר אותי ושופט אותי. הייסורים והשיפוט שלך מסבים לי שמחה, ואפילו אם אינך רוצה בי, בשיפוטך אני רואה את טבעך הקדוש והצודק. כשאתה שופט אותי כדי שאחרים יראו בשיפוטך את טבעך הצודק, אני חש סיפוק. אם הדבר יכול לחשוף את טבעך ולאפשר לכל הבריות לחזות בטבעך הצודק, ואם זה יכול לזכך את אהבתי אליך כך שאוכל לזכות בתדמית של אדם צדיק, אזי טוב הוא שיפוטך, שכן כזה הוא רצונך הרחום. אני יודע שעדיין קיימת בי מרדנות רבה, ושאני עדיין לא ראוי להתייצב בפניך. רצוני הוא שתשפוט אותי עוד יותר, בין אם על ידי סביבה עוינת או על ידי תלאות קשות – אין זה משנה כיצד תשפוט אותי, יהיה לזה ערך רב עבורי. אהבתך כה עמוקה, ואני מוכן למסור עצמי לרחמיך ללא שום תלונות." זה הידע שזכה בו פטרוס לאחר שחווה את עבודתו של אלוהים, וזו גם עדות לאהבתו כלפי אלוהים. כיום, אתם כבר נכבשתם, אבל כיצד התבטא בכם כיבוש זה? יש שאומרים, "כיבושי הוא החסד העילאי והתרוממות הרוח העילאית שמעניק אלוהים. רק עכשיו מבין אני שחיי האדם ריקניים וחסרי חשיבות. החיים הם חסרי תכלית, אני מעדיף למות. על אף שהאדם מעביר את חייו בהתרוצצויות, בהולדת ילדים ובגידולם דור אחר דור, בסופו של דבר הוא נותר בלי כלום. היום, רק לאחר שנכבשתי בידי אלוהים, נוכחתי שאין ערך בחיים כאלה – אלו באמת חיים חסרי משמעות. אפשר פשוט למות ולגמור עם העניין!" האם אנשים כאלה שנכבשו יכולים להתקבל לנחלתו של אלוהים? האם הם יכולים להוות דוגמה מייצגת או מודל לחיקוי? אנשים כאלה הם דוגמה לפסיביות, אין להם שום שאיפות, והם אינם שואפים להשתפר! על אף שהם נחשבים לאנשים שנכבשו, לא ניתן להביא אנשים פסיביים כאלה לידי שלמות. לקראת סוף חייו, לאחר שהוא הובא לידי שלמות, פטרוס אמר: "אלי! אם הייתי יכול לחיות עוד מספר שנים, הייתי רוצה להעמיק ולזכך את אהבתי אליך עוד יותר." ממש לפני שעמדו לצלוב אותו, פטרוס התפלל בלבו, "אלי! זמנך הגיע, הזמן שהועדת לי הגיע. אני חייב להיצלב עבורך, אני חייב לשאת בעדות הזו עבורך, וכולי תקווה שאהבתי יכולה לספק את דרישותיך ולהזדכך עוד יותר. היום, עצם העובדה שאני יכול למות למענך ולהיצלב למענך, מנחמת ומרגיעה אותי, שכן אין דבר יותר משביע רצון עבורי מאשר להיצלב למענך ולספק את רצונותיך ומאשר האפשרות להעניק לך את עצמי ולהקריב את חיי למענך. אלי! אתה כה חביב! אילו היית מתיר לי להמשיך לחיות, הייתי מוכן לאהוב אותך אפילו עוד יותר. כל עוד אני חי, אוהב אותך. הייתי רוצה לאהוב אותך יותר לעומק. אתה שופט אותי, מייסר אותי ומנסה אותי משום שאיני אדם צדיק, משום שחטאתי. וטבעך הצודק מתחוור לי עוד יותר. זו ברכה עבורי, משום שאני מסוגל לאהוב אותך יותר לעומק ומשום שאני מוכן לאהוב אותך בצורה זו גם אם אינך אוהב אותי. אני מוכן לחזות בטבעך הצודק, שכן זה מאפשר לי עוד יותר לחיות חיים בעלי משמעות. אני מרגיש שלחיי כעת יש יותר משמעות משום שנצלבתי למענך, ולמות למענך זה דבר משמעותי. למרות זאת, אני עדיין לא מרגיש שבע רצון, שכן אני יודע מעט מאוד אודותיך, אני יודע שאיני מסוגל לספק את רצונותיך בשלמות, וכן שלא השבתי לך מספיק כגמולך. בחיי, לא הייתי יכול להשיב לך את כל-כולי – אני מאוד רחוק מכך. בעודי מביט לאחור על הרגע הזה, אני מרגיש שאני חייב לך רבות, ולרשותי עומד רק הרגע הזה כדי לכפר על כל טעויותיי ועל כל האהבה שלא השבתי לך."

כנסיית האל הכול יכול-כיצד להכיר את האל עלי אדמות

כנסיית האל הכול יכול-כיצד להכיר את האל עלי אדמות

כולכם שמחים לקבל תגמול או הכרה מאלוהים. זוהי שאיפתם של כל בני האדם לאחר שהם מתחילים להאמין באלוהים, שכן בני האדם תמיד רודפים בלב שלם אחר דברים נעלים יותר ואינם מוכנים להשתרך אחרי אחרים. זוהי דרכם של בני האדם, ובשל כך רבים מכם תמיד מנסים לזכות באהדתו של האל שבשמיים. אולם האמת היא שנאמנותכם וכנותכם כלפי אלוהים פחותות באופן ניכר מנאמנותכם וכנותכם כלפי עצמיכם. מדוע אני אומר זאת? הואיל ואיני מכיר כלל וכלל בנאמנותכם לאלוהים, ואני אף מכחיש את קיומו של האל שבלבכם. כלומר, האל שאתם סוגדים לו, האל המעורפל הזה שאתם מעריצים, כלל אינו קיים. אני יכול לומר זאת בהחלטיות שכזו משום שהנכם רחוקים מדי מהאל האמיתי. הנאמנות שלכם נובעת מאל אחר הנמצא בלבכם, ובאשר לי, האל שנתפש בעיניכם לא כגדול ולא כקטן, הכרתכם בי מסתכמת במילים ותו לאו. כשאני מדבר על המרחק הרב שביניכם לבין אלוהים, אני מתכוון לכך שאתם רחוקים מאוד מהאל האמיתי, בעוד שנדמה שהאל המעורפל נמצא בהישג ידכם. כשאני אומר "לא גדול", כוונתי היא לכך שהאל שאתם מאמינים בו בימינו נתפש בתור אדם פשוט ללא יכולות עוצמתיות, בתור אדם שאינו ממש נשגב. כשאני אומר "לא קטן", כוונתי היא לכך שלמרות שהאדם הזה אינו יכול לזמן את הרוח או לשלוט בגשם, הוא מסוגל לזמן את רוחו של אלוהים כדי שתעשה עבודה שתזעזע את השמיים והארץ ובכך תביא את האדם לידי מבוכה. למראית עין, כולכם מצטיירים כאנשים ממושמעים מאוד המסורים למשיח זה עלי אדמות, אך ביסודו של דבר אינכם מאמינים בו ואינכם אוהבים אותו. היינו, אמונתכם האמיתית נתונה לאל המעורפל הזה שבתוככם, והאל שאתם באמת אוהבים הוא זה אשר אתם משתוקקים אליו יום ולילה, אך למרות זאת מעולם לא חזיתם בו במו עיניכם. ובאשר למשיח זה, אמונתכם בו הינה מזערית ואהבתכם כלפיו הינה מאומה. אמונה משמעה לתת אמון ולבטוח; אהבה משמעה לחוש הערצה והתפעלות בלב, ללא פשרות. עם זאת, אמונתכם במשיח של היום הזה ואהבתכם כלפיו אינן משתוות לכך. כשמדובר באמונה, מהי מידת אמונתכם בו? כשמדובר באהבה, מהי מידת אהבתכם אליו? אינכם יודעים דבר על טבעו, והרבה פחות על מהותו, אז איך ייתכן שאתם מאמינים בו? איפה ההוכחות הממשיות לאמונתכם בו? באיזה אופן אתם אוהבים אותו? איפה ההוכחות הממשיות לאהבתכם כלפיו?

כנסיית האל הכול יכול-חשוב מאוד להבין את טבעו של אלוהים

כנסיית האל הכול יכול-חשוב מאוד להבין את טבעו של אלוהים

ישנם דברים רבים שאני מקווה שתשיגו. אולם מעשיכם וכל חייכם לא עומדים באופן מלא בדרישותיי, ולכן עליי להיות ישיר ולהסביר לכם את מה שבלבי ובדעתי. מפני שיכולות ההבחנה וההערכה שלכם דלות מאוד, ומפני שאתם כמעט לא מבינים כלל את טבעי ומהותי, חשוב שאמהר ליידע אתכם עליהם. ללא קשר לשאלה כמה הבנתם בעבר או לשאלה אם אתם מוכנים להבין את העניינים האלה, עליי להסביר לכם את העניינים האלה בפירוט. הנושא הזה לא זר לכם מאוד, אך נדמה שאתם לא מבינים או מכירים את המשמעות שטמונה בו. בני אדם רבים מבינים רק שמץ מהעניין הזה ומבינים אותו כמעט רק באופן שטחי. כדי לעזור לכם להנהיג את האמת טוב יותר – כלומר להנהיג את דבריי טוב יותר – אני חושב שחובה עליכם להכיר תחילה את העניין הזה. אחרת האמונה שלכם תישאר מעורפלת, צבועה, ומושפעת מאוד על-ידי הדת. אם לא תבינו את טבעו של אלוהים, לא תוכלו כלל לבצע את העבודה שאתם אמורים לעשות למענו. אם לא תכירו את מהותו של אלוהים, לא תוכלו גם כלל לשמור על יראה ופחד מפניו, אלא רק על רק אדישות ושקר חסרי בסיס, ויתרה מזאת, חילול קודש חסר תקנה. בהחלט חשוב מאוד להבין את טבעו של אלוהים, ואסור לוותר על הכרת מהותו של אלוהים. אולם איש מעולם לא בחן את העניין הזה ביסודיות או ירד לעומקו. ניכר שהתעלמתם כולכם מהצווים המנהליים שהוצאתי. אם אתם לא מבינים את טבעו של אלוהים, אתם תפגעו בקלות בטבעו. פגיעה כזו כמוה כהכעסת אלוהים עצמו, ובסופו של דבר היא הופכת לעבירה נגד הצווים המנהליים. כעת עליכם להבין שאתם יכולים לתפוס את טבעו של אלוהים כשאתם מתחילים להכיר את מהותו, והבנת טבעו של אלוהים שקולה להבנת הצווים המנהליים. אין ספק שרבים מהצווים המנהליים נוגעים בטבעו של אלוהים, אך הם לא מבטאים את טבעו המלא. לכן עליכם להכיר עוד יותר את טבעו של אלוהים.