כנסיית האל הכול יכול -עבודתו של אלוהים, טבעו של אלוהים ואלוהים עצמו א'

כנסיית האל הכול יכול -עבודתו של אלוהים, טבעו של אלוהים ואלוהים עצמו א'

היום נתקשר על נושא חשוב. זהו נושא שנידון מאז תחילת עבודתו של אלוהים ועד היום והוא בעל משמעות חיונית לכל אדם. במילים אחרות, זה נושא שכולם יבואו איתו במגע לאורך תהליך האמונה שלהם באלוהים וזה נושא שיש להתייחס אליו. זהו נושא חיוני ובלתי נמנע שהאנושות לא יכולה להתנתק ממנו. ואם כבר מדברים על חשיבות, מהו הדבר החשוב ביותר עבור כל מי שמאמין באלוהים? יש כאלה שחושבים שהדבר החשוב ביותר הוא להבין את רצונו של אלוהים; יש כאלה שמאמינים שהדבר החשוב ביותר הוא לאכול ולשתות יותר מדברי האל; יש כאלה שמרגישים שהדבר החשוב ביותר הוא להכיר את עצמם; אחרים חושבים שהדבר החשוב ביותר לדעת הוא כיצד למצוא ישועה דרך אלוהים, כיצד להיות חסידים של אלוהים וכיצד למלא את רצון האל. היום נניח את כל הנושאים הללו בצד. אם כן, במה אנחנו דנים? אנחנו דנים בנושא הנוגע לאלוהים. האם זה הנושא החשוב ביותר עבור כל אדם? מהו התוכן של נושא הנוגע לאלוהים. כמובן, לא ניתן כלל לנתק את הנושא הזה מטבעו של אלוהים, מהותו של אלוהים ועבודתו של אלוהים. לכן היום, בואו נדון ב"עבודתו של אלוהים, טבעו של אלוהים ואלוהים עצמו."

מרגע שהאדם החל להאמין באלוהים, הוא בא במגע עם נושאים כגון עבודתו של אלוהים, טבעו של אלוהים ואלוהים עצמו. כשאנחנו מדברים על עבודתו של אלוהים, יש כאלה שיאמרו: "עבודת האל נעשית עלינו. אנחנו חווים אותה בכל יום, ולכן היא לא זרה לנו." כשאנחנו מדברים על טבעו של אלוהים, יש כאלה שיאמרו: "טבעו של אלוהים הוא נושא שאנחנו לומדים, חוקרים ומתמקדים בו כל חיינו, ולכן אנחנו ודאי מכירים אותו." ובאשר לאלוהים עצמו, יש כאלה שיאמרו: "אלוהים עצמו הוא זה שאנחנו חסידים שלו, זה שאנחנו מאמינים בו וזה שאנחנו עוסקים בחיפוש אחריו, ולכן יש לנו ידע עליו." אלוהים מעולם לא חדל מעבודתו מאז הבריאה, ולכל אורך עבודתו הוא המשיך להביע את טבעו והשתמש במגוון דרכים להביע את דברו. במקביל, הוא מעולם לא חדל מלהביע את עצמו ואת מהותו לאנושות, ולא חדל מלהביע את רצונו למען האדם ואת כל מה שהוא דורש מהאדם. לכן, מבחינה מילולית, הנושאים האלה לא אמורים להיות זרים לאיש. אולם, חסידיו של אלוהים כיום לא מכירים כלל את עבודתו של אלוהים, את טבעו של אלוהים ואת אלוהים עצמו. מדוע זה המצב? כשהאדם חווה את עבודתו של אלוהים, הוא גם בא במגע עם אלוהים, מה שגורם לו להרגיש שהוא מבין את טבעו של אלוהים או מכיר חלק ממנו. בהתאם לכך, האדם לא חושב שעבודתו וטבעו של אלוהים זרים לו. במקום זאת, האדם חושב שהוא מכיר את אלוהים היטב ומבין את אלוהים היטב. אך על סמך המצב הנוכחי, האופן שבו בני אדם רבים מבינים את אלוהים מוגבל למה שהם קראו בספרים, מצומצם לטווח חוויותיהם האישיות, מרוסן על ידי דמיונם ומעל לכל, תחום לעובדות שהם יכולים לראות במו עיניהם. כל זה רחוק מאוד מאלוהים האמיתי עצמו. עד כמה "רחוק"? אולי האדם עצמו לא בטוח, או שאולי לאדם יש תחושה כלשהי, שמץ של מושג – אך בכל הנוגע לאלוהים עצמו, האופן שבו האדם מבין אותו יותר מדי רחוק ממהותו של אלוהים האמיתי עצמו. זו הסיבה שעלינו להשתמש בנושא כמו "עבודתו של אלוהים, טבעו של אלוהים ואלוהים עצמו" כדי לתקשר את המידע הזה באופן שיטתי וספציפי.

למעשה, טבעו של אלוהים פתוח לכולם ולא נסתר, מפני שאלוהים מעולם לא נמנע באופן מודע מאדם כלשהו ומעולם לא רצה להסתיר את עצמו באופן מודע כדי שבני האדם לא יוכלו להכיר אותו או להבין אותו. טבעו של אלוהים תמיד היה פתוח ותמיד פנה אל כל אדם בכנות. במהלך ניהולו של אלוהים, אלוהים עושה את עבודתו עם פניו כלפי כל, ועבודתו נעשית על כל אדם. כשהוא עושה את העבודה הזו, הוא מגלה את טבעו ללא-הרף ומשתמש ללא-הרף במהותו ובמה ששייך לאלוהים ומה שאלוהים הינו כדי לכוון ולקיים כל אדם. בכל עידן ובכל שלב, בין שהנסיבות טובות או רעות, טבעו של אלוהים תמיד פתוח לכל אדם, ורכושו והווייתו פתוחים תמיד לכל אדם, באותו האופן שבו מהות חייו היא לקיים את האנושות ולתמוך באנושות ללא-הרף וללא-הפסק. חרף כל זאת, טבעו של אלוהים עדיין נסתר מעיניהם של בני אדם מסוימים. מדוע זה המצב? משום שעל אף שבני האדם האלה חיים בתוך עבודתו של אלוהים ועל אף שהם חסידים של אלוהים, הם מעולם לא שאפו להבין את אלוהים או להכיר אותו, וקל וחומר שהם לא שאפו להתקרב אליו. עבור בני האדם האלה, הבנת טבעו של אלוהים פירושה שסופם קרב – פירושה שטבעו של אלוהים עומד לשפוט אותם ולגזור את דינם. לפיכך, בני האדם האלה מעולם לא רצו להבין את אלוהים או את טבעו, והם לא חומדים הבנה עמוקה יותר או הכרה של רצון האל. אין בכוונתם לתפוס את רצון האל בשיתוף פעולה מודע – הם פשוט נהנים תמיד ולעולם לא נמאס להם לעשות את הדברים שהם רוצים לעשות, להאמין באלוהים שבו הם רוצים להאמין, להאמין באלוהים שקיים רק בדמיונם ולהאמין באלוהים שאי-אפשר לנתק מהם בחיי היום-יום שלהם. בכל הנוגע לאלוהים האמיתי עצמו, הם נוהגים בביטול מוחלט, ללא כל רצון להבין אותו, להתייחס אליו ועל אחת כמה וכמה להתקרב אליו. הם רק משתמשים בדברים שאלוהים מבטא כדי לייפות את עצמם ולעטוף את עצמם. עבורם, הדבר הזה לבדו הופך אותם למאמינים מוצלחים ולבני אדם המאמינים באלוהים בלבם. בלבם, דמיונם, תפיסותיהם ואפילו הגדרותיהם האישיות את אלוהים הם שמנחים אותם. מצד שני, לאלוהים האמיתי עצמו אין כל קשר אליהם. זאת משום שברגע שהם יבינו את אלוהים האמיתי עצמו, את טבעו האמיתי של אלוהים ואת מה ששייך לאלוהים ומה שאלוהים הינו, פירוש הדבר יהיה שמעשיהם, אמונתם ועיסוקיהם יגונו. זו הסיבה שהם לא מוכנים להבין את מהותו של אלוהים ומסתייגים מחיפוש או התפללות פעילים בהתחקות אחר הבנה טובה יותר של אלוהים, הכרה טובה יותר של רצונו והבנה טובה יותר של טבעו של אלוהים, והם לא מוכנים לעשות זאת. הם היו מעדיפים שאלוהים יהיה משהו מומצא, נבוב וחמקמק. הם היו מעדיפים שאלוהים יהיה מישהו שהוא בדיוק כפי שהם דמיינו אותו, מישהו שיכול לעמוד לשירותם, תמיד זמין ובעל מאגר בלתי נלאה. כשהם רוצים ליהנות מחסדו של אלוהים, הם דורשים מאלוהים להיות החסד הזה. כשהם זקוקים לברכתו של אלוהים, הם דורשים מאלוהים להיות הברכה הזו. כשהם במצוקה, הם דורשים מאלוהים לחזק אותם ולהיות להם רשת ביטחון. האופן שבו בני האדם האלה מכירים אלוהים תקוע בתחום של חסד וברכה. האופן שבו הם מבינים את עבודתו של אלוהים, את טבעו של אלוהים ואת אלוהים עצמו מוגבל גם הוא לגבולות דמיונם ולמכתבים ודוקטרינות. אולם יש בני אדם מסוימים שלהוטים להבין את טבעו של אלוהים, רוצים לראות את אלוהים עצמו באמת ובתמים ולהבין באמת את טבעו של אלוהים ואת מה ששייך לאלוהים ומה שאלוהים הינו. בני האדם האלה עוסקים בחיפוש המציאות של האמת ושל ישועת האל והם שואפים לזכות בכיבוש האל ובישועת האל ולהפוך למושלמים בידיו. בני האדם האלה משתמשים בלבם כדי להביט בדבר האל, משתמשים בלבם כדי להעריך כל מצב וכל אדם, אירוע או דבר שאלוהים הסדיר עבורם, ומתפללים ומחפשים בכנות. מה שהם רוצים יותר מכל הוא להכיר את רצון האל ולהבין את טבעו ומהותו האמיתיים של אלוהים. זאת כדי שהם יפסיקו לפגוע באלוהים וכדי שהם יוכלו לראות עוד מחביבותו של אלוהים ולראות את הצד האמיתי שלו באמצעות חוויותיהם. זאת גם כדי שיתקיים בלבם אלוהים אמיתי באמת וכדי שיהיה להם מקום בלבם לאלוהים, על מנת שהם יפסיקו לשגות בדמיונות, תפיסות או חמקמקות. עבור בני האדם האלה, הסיבה שיש להם רצון עז להבין את טבעו ומהותו של אלוהים היא שטבעו ומהותו של אלוהים הם דברים שהאנושות עשויה להזדקק להם בכל רגע בחוויותיה, דברים שמספקים חיים לאורך כל משך חייה. ברגע שהם יבינו את טבעו של אלוהים, הם יוכלו לירוא את אלוהים טוב יותר, לשתף פעולה טוב יותר עם עבודתו של אלוהים ולהתחשב יותר ברצון האל ולמלא את חובתם על הצד הטוב ביותר. אלה שני סוגי בני האדם בכל הנוגע לגישתם לטבעו של אלוהים. הסוג הראשון לא רוצה להבין את טבעו של אלוהים. על אף שבני האדם האלה אומרים שהם רוצים להבין את טבעו של אלוהים, להכיר את אלוהים עצמו, לראות את מה ששייך לאלוהים ומה שאלוהים הינו ולהעריך באמת את רצון האל, עמוק בפנים הם היו מעדיפים שאלוהים לא היה קיים. הסיבה לכך היא שבני אדם מהסוג הזה מתנגדים לאלוהים וממרים את פיו באופן עקבי. הם נלחמים באלוהים על המקום בלבם שלהם והם לעתים קרובות מפקפקים בקיומו של אלוהים או אפילו מתכחשים לקיומו. הם לא רוצים לאפשר לטבעו של אלוהים או לאלוהים האמיתי עצמו לתפוס מקום בלבם. הם רק רוצים לספק את רצונותיהם, דמיונותיהם ושאיפותיהם. לכן בני האדם האלה אולי מאמינים באלוהים, הם אולי חסידים של אלוהים, והם אולי אפילו ויתרו על משפחותיהם ומשרותיהם למענו, אך הם לא שמים קץ לחטאיהם. יש כאלה שאפילו גונבים או מבזבזים מנחות, או מקללים את אלוהים בפרטיות, וייתכן שאחרים משתמשים בעמדותיהם כדי להעיד על עצמם שוב ושוב, לפאר את עצמם ולהתחרות באלוהים על בני אדם ומעמד. הם משתמשים במגוון שיטות ומדדים שונים כדי לגרום לבני אדם להעריץ אותם, והם מנסים ללא-הרף לכבוש את לבבות בני האדם ולשלוט בהם. יש אפילו כאלה שמטעים בני אדם בכוונה וגורמים להם לחשוב שהם אלוהים כדי שהם יוכלו לזכות ביחס שאלוהים זוכה בו. הם לעולם לא יאמרו לבני אדם שהם הושחתו, שגם הם מושחתים ויהירים, ושהם לא צריכים להעריץ אותם, ושלא משנה כמה הם מצליחים, הכל הודות להתעלותו של אלוהים ולמה שהם אמורים לעשות בכל מקרה. מדוע הם לא אומרים את הדברים האלה? משום שהם מפחדים עמוקות מאובדן מקומם בלבבות בני האדם. זו הסיבה שבני אדם כאלה לעולם לא מפארים את אלוהים ולעולם לא נושאים עדות על אלוהים, משום שהם מעולם לא ניסו להבין את אלוהים. האם הם יכולים להכיר את אלוהים מבלי להבין אותו? בלתי אפשרי! לפיכך, אף שיכול להיות שהמילים המרכיבות את הנושא "עבודתו של אלוהים, טבעו של אלוהים ואלוהים עצמו" הן פשוטות, פירושן שונה עבור כל אדם. עבור אדם שמרבה להמרות את פיו של אלוהים, להתנגד לאלוהים ולהיות עוין כלפי אלוהים, פירוש הדבר גינוי. לעומת זאת, עבור מי שמחפש את המציאות של האמת ומרבה להתייצב בפני אלוהים כדי לחפש את רצונו של אלוהים, אין ספק שפירוש הדבר מובן לו כמו שהמים מובנים לדג. לכן כשחלק מכם ישמעו התייחסות לטבעו של אלוהים ולעבודתו של אלוהים, הם יחטפו כאב ראש, לבם יתמלא בהתנגדות והם ירגישו חוסר נוחות עז. אולם יהיו ביניכם אחרים שיחשבו: "הנושא הזה הוא בדיוק מה שנחוץ לי משום שהוא כל כך מועיל לי. זהו חלק שאסור שיחסר מחוויית חיי – זהו העיקר של העיקר, יסוד האמונה באלוהים ודבר מה שהאנושות לא יכולה להרשות לעצמה לזנוח." עבור כולכם, הנושא הזה אולי נראה גם קרוב וגם רחוק, גם בלתי ידוע וגם מוכר. אולם יהיה אשר יהיה, זה נושא שכל מי שיושב כאן חייב להקשיב לו, חייב להכיר וחייב להבין. בלי קשר לאופן שבו אתם מתמודדים איתו ובלי קשר לאופן שבו אתם תופסים אותו או מקבלים אותו, אסור להתעלם מחשיבותו של הנושא הזה.

אלוהים עשה את עבודתו מאז שהוא ברא את האנושות. בתחילה, העבודה הייתה פשוטה מאוד, אך היא בכל זאת כללה ביטויים של מהותו וטבעו של אלוהים. אף על פי שעבודת האל עלתה מדרגה כעת, ואף על פי שהוא משקיע כעת כמות אדירה של עבודה מוחשית בכל חסיד שלו ומבטא כמות משמעותית מדברו, גופו של אלוהים נסתר מעיני האנושות מהראשית ועד היום. על אף שהוא התגלם פעמיים כבשר ודם, מאז תקופת הסיפורים בכתבי הקודש ועד ימינו, מי ראה אי-פעם את גופו האמיתי של אלוהים? על פי הבנתכם, האם מישהו אי-פעם ראה את גופו האמיתי של אלוהים? לא. איש לא ראה את גופו האמיתי של אלוהים, כלומר איש לא ראה את העצמי האמיתי של אלוהים. זה דבר שכולם מסכימים עליו. כלומר, גופו האמיתי של אלוהים, או רוחו של אלוהים, נסתרים מכל האנושות, לרבות אדם וחווה שאותם הוא ברא ולרבות איוב הצדיק שאותו הוא קיבל. אפילו הם לא ראו את גופו האמיתי של אלוהים. אך מדוע אלוהים מסתיר ביודעין את גופו האמיתי? יש כאלה שאומרים: "אלוהים חושש להפחיד בני אדם." אחרים אומרים: "אלוהים מסתיר את גופו האמיתי מפני שהאדם קטן מדי ואלוהים גדול מדי. בני אנוש לא מורשים לראות אותו, פן ימותו." יש גם כאלה שאומרים: "אלוהים עסוק בניהול עבודתו בכל יום. אולי אין לו זמן להופיע ולאפשר לבני אדם לראות אותו." תהיה אשר תהיה אמונתכם, יש לי מסקנה פה. מה המסקנה הזו? המסקנה היא שאלוהים אפילו לא רוצה שבני אדם יראו את גופו האמיתי. אלוהים נסתר מהאנושות במכוון. במילים אחרות, אלוהים מתכוון שבני אדם לא יראו את גופו האמיתי. זה כבר צריך להיות ברור לכולם. אם אלוהים מעולם לא הראה את גופו לאיש, האם אתם חושבים שגופו של אלוהים קיים? (הוא קיים.) מובן שהוא קיים. קיום גופו של אלוהים הוא מעבר לכל ספק. אולם באשר לגודלו ומראהו של גופו של אלוהים, האם אלה שאלות שעל האנושות לחקור? לא. התשובה שלילית. אם גופו של אלוהים הוא לא נושא שעלינו לחקור, מהי שאלה שעלינו לבחון? (טבעו של אלוהים.) (עבודתו של אלוהים.) עם זאת, לפני שנתחיל לתקשר בנושא הרשמי, בואו נחזור למה שדנו בו זה עתה: מדוע אלוהים מעולם לא הראה את גופו לאנושות? מדוע אלוהים מסתיר את גופו מהאנושות במכוון? יש רק סיבה אחת: על אף שהאדם שהוא ברא עבר אלפי שנים של עבודתו של אלוהים, אין אף אדם שמכיר את עבודתו של אלוהים, את טבעו של אלוהים ואת מהותו של אלוהים. בעיני אלוהים, בני אדם כאלה מתנגדים לו, ואלוהים לא יראה את עצמו לבני אדם שעוינים כלפיו. זו הסיבה היחידה שאלוהים מעולם לא הראה לאנושות את גופו ושהוא מעלים ממנה את גופו במכוון. האם עכשיו ברורה לכם החשיבות של הכרת טבעו של אלוהים?

מאז קיום ניהולו של אלוהים, הוא תמיד היה מסור לגמרי לביצוע עבודתו. על אף שהוא מחביא את גופו מהאדם, הוא תמיד היה לצדו. הוא תמיד עשה עליו את עבודתו, הביע את טבעו, כיוון את כל האנושות במהותו ועשה את עבודתו על כל אדם באמצעות עוצמתו, חוכמתו וסמכותו, ובכך הוא הביא את עידן החוק, עידן החסד ועידן המלכות. על אף שאלוהים מסווה את גופו מהאדם, טבעו, הווייתו ורכושו ורצונו עבור האנושות נחשפים לאדם ללא-רסן, כדי שהאדם יראה ויחווה אותם. במילים אחרות, על אף שבני אדם לא יכולים לראות את אלוהים או לגעת בו, טבעו ומהותו של אלוהים שהאנושות באה איתם במגע הם הבעות של אלוהים עצמו, ללא צל של ספק. האין זו האמת? יהיו אשר יהיו השיטה שאלוהים נוקט או הזווית שממנה הוא עושה את עבודתו, הוא תמיד מגלה לבני האדם את זהותו האמיתית, עושה את מה שהוא אמור לעשות ואומר את מה שהוא אמור להגיד. תהיה אשר תהיה העמדה שאלוהים מדבר ממנה – בין שהוא ברקיע השלישי ובין שהוא מתגלם כבשר ודם, או שהוא אפילו אדם רגיל – הוא תמיד מדבר אל האדם מכל לבו ומכל דעתו, ללא כל הונאה או הסתרה. כשאלוהים מבצע את עבודתו, הוא מבטא את דברו ואת טבעו ומבטא את מה ששייך לאלוהים ומה שאלוהים הינו, ללא כל הסתייגות. הוא מכוון את האנושות באמצעות חייו והווייתו ורכושו. זה האופן שבו האדם צלח את עידן החוק – התקופה שהיא ערש האנושות – תחת הכוונתו של אלוהים שלא ניתן לראות או לגעת בו.

אלוהים הפך לבשר ודם לראשונה בעידן החוק, התגלמות שנמשכה שלושים ושלוש שנים וחצי. עבור בן אנוש, האם שלושים ושלוש שנים וחצי הן זמן רב? (לא רב.) מכיוון שתוחלת חייו של בן אנוש היא בדרך כלל ארוכה בהרבה משלושים ומשהו שנים, זהו לא זמן רב עבור האדם. אך עבור האל בהתגלמותו, שלושים ושלוש השנים וחצי הללו הן זמן רב מאוד. הוא הפך לבן אדם – בן אדם רגיל שנשא על כתפיו את עבודתו של אלוהים ואת התפקיד שאלוהים הטיל עליו. פירוש הדבר היה שהיה עליו לקחת על עצמו עבודה שבן אדם רגיל לא יכול לעמוד בה, תוך שהוא סבל ייסורים שבני אדם רגילים לא יכולים לשאת. כמות הייסורים שהאדון ישוע סבל במהלך עידן החסד, מתחילת עבודתו ועד צליבתו, היא אולי לא דבר שבני ימינו יכולים היו לראות במו עיניהם, אך האם אתם לפחות יכולים להעריך מעט מכך באמצעות הסיפורים שבכתבי הקודש? ללא קשר לשאלה כמה מפורטות העובדות המתועדות האלה, עבודתו של אלוהים במהלך התקופה הזו הייתה מלאה במצוקה וייסורים באופן כללי. עבור בן אנוש מושחת, שלושים ושלוש שנים וחצי הן לא זמן רב – מעט סבל הוא לא כזה גרוע. אולם עבור אלוהים הקדוש, המושלם, שעליו לשאת את כל חטאי האנושות, ולאכול, לישון ולחיות עם חוטאים, הכאב הזה עז מדי. הוא הבורא, אדון הכל והמושל בכל, אך כשהוא בא אל העולם, היה עליו לעמוד בדיכוי ובאכזריות של בני אנוש מושחתים. על מנת להשלים את עבודתו ולהציל את האנושות מאומללות, היה עליו לסבול את גינוי האדם ולשאת את חטאי כל האנושות. בני אדם רגילים לעולם לא יוכלו להעלות בדעתם או להעריך את עוצמת הייסורים שהוא עבר. מה מייצגים הייסורים האלה? הם מייצגים את מסירותו של אלוהים לאנושות. הם מסמלים את ההשפלה שהוא סבל ואת המחיר ששהוא שילם כדי להושיע את האדם, לגאול אותו מחטאיו ולהשלים את השלב הזה בעבודתו. פירוש הדבר הוא גם שאלוהים יגאול את האדם מהצלב. זה מחיר המשולם בדם ובחיים – מחיר יקר מדי ליצירים נבראים. משום שאלוהים ניחן במהותו של אלוהים ומשום שהוא מצויד במה ששייך לאלוהים ומה שאלוהים הינו, הוא יכול לשאת ייסורים כאלה ועבודה כזו. זה דבר שאף יציר נברא לא יוכל לעשות זאת במקומו. זו עבודת האל במהלך עידן החסד וזה גילוי של טבעו. האם עבודת האל מגלה דבר מה על מה ששייך לאלוהים ומה שאלוהים הינו? האם כדאי לאנושות להכיר אותו?

בעידן הזה, על אף שהאנושות לא ראתה את גופו של אלוהים, היא קיבלה את מנחת החטא של אלוהים ואלוהים גאל אותה מהצלב. האנושות אולי מכירה את העבודה שאלוהים עשה במהלך עידן החסד, אך האם מישהו מכיר את הטבע והרצון שאלוהים הביע במהלך התקופה הזו? האדם רק מכיר כמה פרטים של עבודת האל במהלך עידנים שונים שהוא למד ממקורות שונים, או מכיר סיפורים הקשורים לאלוהים שהתרחשו במהלך הזמן שבו אלוהים ביצע את עבודתו. הפרטים והסיפורים האלה הם לכל היותר מידע כלשהו או אגדות כלשהן על אלוהים והם לא נוגעים כהוא זה לטבעו ומהותו של אלוהים. אם כן, בלי קשר לשאלה כמה סיפורים בני אדם מכירים על אלוהים, אין פירוש הדבר שהם מבינים לעומק או מכירים לעומק את טבעו או מהותו של אלוהים. כפי שהיה בעידן החוק, על אף שבני אדם מעידן החסד חוו מגע קרוב ואינטימי עם אלוהים כבשר ודם, הכרתם את טבעו ומהותו של אלוהים הייתה כמעט אפסית.

בעידן המלכות, אלוהים הפך שוב לבשר ודם באותו אופן כמו בפעם הראשונה. במהלך תקופת העבודה הזו, אלוהים עדיין מביע את דברו ללא ריסון, עושה את העבודה שעליו לעשות ומביע את מה ששייך לאלוהים ומה שאלוהים הינו. במקביל לכך, הוא ממשיך לשאת ולסבול את מרדנותו ובורותו של האדם. האם אלוהים לא מגלה ללא-הרף את טבעו ומביע ללא-הרף את רצונו גם במהלך תקופת העבודה הזו? לפיכך, מאז בריאת האדם ועד היום, טבעו של אלוהים, הווייתו ורכושו וכן רצונו, היו תמיד פתוחים לכל אדם. אלוהים מעולם לא הסתיר במכוון את מהותו, טבעו או רצונו. לאנושות פשוט לא אכפת ממה שאלוהים עושה, וממה שהוא רוצה – זו הסיבה שהאנושות מבינה את אלוהים באופן כה עלוב. במילים אחרות, אלוהים אמנם מסתיר את גופו, אך הוא גם עומד לצד האנושות בכל רגע ומקרין בפתיחות את רצונו, טבעו ומהותו בכל עת. במידה מסוימת, גופו של אלוהים גם הוא פתוח לבני אדם, אך משום שהאדם עיוור ומרדן, הוא אף-פעם לא מסוגל לראות את הופעתו של אלוהים. לכן אם זה המצב, הרי שאמור להיות קל לכולם להבין את טבעו של אלוהים ואת אלוהים עצמו, הלא כן? זו שאלה שקשה מאוד לענות עליה, נכון? אפשר לומר שקל לענות עליה, אך על אף שבני אדם מסוימים רוצים להכיר את אלוהים, הם לא יכולים באמת להכיר אותו או להבין אותו כראוי – הבנתם תמיד מעורפלת ועמומה. אך אם נגיד שקל לענות על השאלה, גם זה לא נכון. לאחר שכולם היו מושא עבודתו של אלוהים כל כך הרבה זמן, הם היו אמורים לבוא במגע עם אלוהים באמת בחוויותיהם. לכל הפחות, הם היו אמורים להרגיש את אלוהים במידת מה בלבם או להיתקל בו במישור רוחני, ועל כן הם אמורים לכל הפחות, להיות מודעים באופן רגשי לטבעו של אלוהים או להבין אותו. מאז שהאדם הפך לחסיד האל ועד היום, האנושות קיבלה הרבה יותר מדי, אבל מסיבות רבות ושונות – איכותו העלובה של האדם, בורותו, מרדנותו וכוונותיו השונות – האנושות גם איבדה הרבה יותר מדי מהדברים האלה. האם אלוהים לא נתן לאנושות כבר מספיק? על אף שאלוהים מסתיר את גופו מבני אנוש, הוא מספק להם את מה ששייך לאלוהים ומה שאלוהים הינו ואפילו את חייו. המידה שבה האנושות מכירה את אלוהים אמורה להיות יותר ממה שהיא כעת. זו הסיבה שאני חושב שיש הכרח להמשיך לשתף אתכם בנושא עבודתו של אלוהים, טבעו של אלוהים ואלוהים עצמו. המטרה היא שאלפי שנות הטיפול ומחשבה שאלוהים השקיע באדם לא יהיו לשווא, ושהאנושות תוכל באמת ובתמים להבין ולהעריך את מה שאלוהים רוצה עבורם. המטרה היא שבני אדם יוכלו להתקדם לשלב חדש בהכרתם את אלוהים. כך אלוהים גם ישוב למקומו הראוי בלבבות בני האדם, כלומר שהוא יקבל את מה שמגיע לו.

כדי להבין את טבעו של אלוהים ואת אלוהים עצמו, עלינו להתחיל ממשהו קטן מאוד. אך מאיזה חלק קטן מאוד נתחיל? ראשית, מצאתי כמה פרקים מכתבי הקודש. המידע להלן מכיל פסוקים מכתבי הקודש שכולם נוגעים לנושא של עבודתו של אלוהים, טבעו של אלוהים ואלוהים עצמו. מצאתי את המובאות האלה באופן ספציפי כחומרי עיון שיסייעו לכם להכיר את עבודתו של אלוהים, את טבעו של אלוהים ואת אלוהים עצמו. כאן אחלוק אותם איתכם כדי לראות מהם הטבע והמהות שאלוהים גילה באמצעות עבודתו בעבר שבני אדם לא מודעים להם. הפרקים האלה אולי ישנים, אך הנושא שאנחנו מתקשרים עליו הוא דבר חדש שאין לבני אדם ושהם מעולם לא שמעו עליו. חלקכם אולי יחשוב שזה בלתי-נתפס – האם בהעלאת סיפורם של אדם וחווה וחזרה אל נח, אינני חוזר שוב על אותם צעדים? בלי קשר למה שאתם חושבים, הפרקים האלה מועילים מאוד לתקשור הנושא הזה והם יכולים לשמש טקסט להוראה או חומרים ממקור ראשון לשיתוף של היום. עד שאסיים את השיתוף, אתם תבינו את כוונותיי בבחירת הקטעים האלה. ייתכן שאלה מכם שקראו בעבר את כתבי הקודש כבר ראו את הפסוקים האלה, אך הם אולי לא הבינו אותם באמת. בואו נסקור אותם בקצרה לפני שנעבור עליהם אחד אחד בפירוט רב יותר.

אדם וחווה הם אבותיהם הקדמונים של האנושות. באזכור דמויות מכתבי הקודש, עלינו להתחיל משני אלה. הבא בתור הוא נח, האב הקדמון השני של האנושות. האם אתם מבינים זאת? מי הדמות השלישית? (אברהם.) האם כולכם מכירים את הסיפור של אברהם? חלקכם אולי מכיר אותו, אך יכול להיות שהוא לא כל כך ברור לאחרים. מי הדמות הרביעית? מי מוזכר בסיפור של חורבן סדום? (לוט.) אך לוט לא מוזכר כאן. למי הסיפור מתייחס? (אברהם.) הדבר העיקרי שמוזכר בסיפור של אברהם הוא מה שאמר יהוה אלוהים. האם אתם מבינים זאת? מי הדמות החמישית? (איוב.) אלוהים מזכיר הרבה מהסיפור של איוב במהלך שלב זה של עבודתו, הלא כן? אם כן, האם אכפת לכם במיוחד מהסיפור הזה? אם אכפת לכם במיוחד, האם קראתם את סיפורו של איוב בתנ"ך בתשומת לב? האם אתם יודעים אילו דברים איוב אמר, אילו דברים הוא עשה? מי שקראו אותו הכי הרבה, כמה פעמים קראתם אותו? האם אתם קוראים אותו לעתים קרובות? אחיות מהונג קונג, אנא ספרו לנו. (קראתי אותו כמה פעמים בעבר, כשהיינו בעידן החסד.) לא קראתן אותו שוב מאז? אם כך, חבל מאוד. אני אספר לכם: במהלך השלב הזה של עבודת האל, הוא הזכיר את איוב פעמים רבות, וזו השתקפות של כוונותיו. העובדה שהוא הזכיר את איוב כל כך הרבה פעמים ולא עורר את תשומת לבכם מעידה על עובדה: אין לכם כל עניין להיות בני אדם טובים שיראים את אלוהים וסרים מרע. זאת מפני שאתם מסופקים בהבנה כללית בלבד של סיפורו של איוב שאלוהים התייחס אליו. אתם מסופקים בהבנת הסיפור עצמו, אך לא אכפת לכם מהפרטים של מיהו איוב כאדם ומהתכלית בהתייחסויות הרבות של אלוהים לאיוב, ואתם לא מנסים להבין זאת. אם אתם אפילו לא מתעניינים באדם כזה שאלוהים שיבח, למה בדיוק אתם שמים את לב? אם לא אכפת לכם ואתם לא מנסים להבין אדם כה חשוב שאלוהים הזכיר, מה זה אומר על גישתכם כלפי דבר האל? האין זה דבר מצער ביותר? האין זה מוכיח שרובכם לא עוסקים בדברים מעשיים ולא עוסקים בחיפוש האמת? אם אתם כן מחפשים את האמת, אתם תתנו דעתכם באופן מספק לבני האדם שאלוהים מאשר ולסיפורי הדמויות שאלוהים דיבר עליהן. בין אם אתם יכולים להבין זאת או לא ובין אם הדבר מוחשי עבורכם, במהרה תלכו ותקראו זאת, תנסו לתפוס זאת, תמצאו דרכים להתחקות אחר הדוגמאות המובאות ולעשות את מה שאתם יכולים כמיטב יכולתכם. זו ההתנהגות של מי שמשתוקק לאמת. אולם העובדה היא שרוב היושבים כאן מעולם לא קראו את הסיפור של איוב. זה בהחלט מעיד על משהו.

בואו נשוב לנושא שדנתי בו זה עתה. החלק הזה של כתבי הקודש, העוסק בעידן החוק של התנ"ך, מורכב בעיקר מסיפורי דמויות שהבאתי מובאות מהם. אלה סיפורים המוכרים לרוב המכריע של בני האדם שקראו את כתבי הקודש. הדמויות האלה הן דוגמה טובה לכתבי הקודש ככלל. מי שקרא את סיפורי הדמויות האלה יוכל להרגיש שהעבודה שאלוהים עשה עליהם והדברים שאלוהים אמר להם הם מוחשיים ונגישים לבני ימינו. כשתקראו את הסיפורים והתיעודים האלה מכתבי הקודש, תוכלו להבין טוב יותר את האופן שבו אלוהים ביצע את עבודתו והתייחס לבני אדם באותה תקופה. אולם מטרתי במציאת הפרקים האלה היום היא לא לאפשר לכם לנסות לתפוס את הסיפורים הללו ואת הדמויות שבהם. במקום זאת, מטרתי היא לאפשר לכם לראות את מעשיו וטבעו של אלוהים באמצעות סיפורי הדמויות הללו. כך יהיה לכם קל יותר להכיר ולהבין את אלוהים, לראות את הצד האמיתי שלו, לעצור את הדמיון שלכם, לחדול מהתפיסות שלכם עליו ולשים קץ לאמונה שלכם לנוכח הערפול. הניסיון לפרש את טבעו של אלוהים ולהבין ולהכיר את אלוהים עצמו ללא תשתית יכול לעתים קרובות לגרום לכם להרגיש חסרי ישע, חסרי אונים ולערער את ביטחונכם באשר לנקודת ההתחלה המתאימה. זו הסיבה שהעליתי את הרעיון להשתמש בשיטה כזו ובגישה כזו כדי לאפשר לכם להבין את אלוהים טוב יותר, לתפוס את רצון האל באופן אמיתי יותר ולהכיר את טבעו של אלוהים ואת אלוהים עצמו ולאפשר לכם להרגיש באמת את קיומו של אלוהים ולהעריך את רצונו עבור האנושות. האין זה מועיל לכם? מה אתם מרגישים בלבכם כשאתם מביטים שוב בסיפורים האלה ובכתבי הקודש האלה כעת? האם אתם חושבים שכתבי הקודש האלה שבחרתי הם מיותרים? עליי להדגיש שוב את מה שאמרתי לכם זה עתה: אני מאפשר לכם לקרוא את סיפורי הדמויות הללו היא במטרה לסייע לכם לתפוס את האופן שבו אלוהים עושה את עבודתו על בני אדם ואת גישתו כלפי האנושות. באמצעות מה אתם יכולים להבין זאת? באמצעות העבודה שאלוהים עשה בעבר בשילוב העבודה שאלוהים עושה כעת כדי לסייע לכם להבין את הדברים השונים עליו. הדברים השונים הללו אמיתיים, ומי שרוצים להכיר את אלוהים חייבים להכיר ולהעריך אותם.

נתחיל כעת מהסיפור של אדם וחווה. ראשית, בואו נקרא את כתבי הקודש.

א. אדם וחווה

1. ציווי אלוהים על אדם

(בראשית ב' 15-17) ויקח יהוה אלֹהים, את-האדם; וינִּחהו בגן-עדן, לעבדה ולשמרה. ויצו יהוה אלֹהים, על-האדם לאמֹר: מכל עץ-הגן, אכל תאכֹל. ומעץ, הדעת טוב ורע – לא תאכל, ממנו: כי, ביום אכלך ממנו – מות תמות.

האם הבנתם דבר מה מהפסוקים האלה? כיצד הקטע הזה מכתבי הקודש גורם לכם להרגיש? מדוע בחרתי ב"ציווי אלוהים על אדם" מכתבי הקודש? האם יש לכל אחד מכם תמונה של אלוהים ואדם בדעתכם? אתם יכולים לנסות לדמיין: אם הייתם אתם בני האדם בהתרחשות, איך היה נראה האל שבלבכם? איזה רגש מעוררת בכם התמונה הזו? זו תמונה מרגשת ומלבבת. על אף שהיא כוללת רק את אלוהים ואת האדם, האינטימיות ביניהם כל כך מעוררת קנאה: אהבתו השופעת של אלוהים מוענקת בחופשיות לאדם, מקיפה את האדם; האדם הנאיבי והתמים, החופשי וחסר הדאגה, חי באושר תחת עינו של אלוהים; אלוהים דואג לאדם, והאדם חי תחת הגנתו וברכתו של אלוהים; כל דבר שהאדם עושה ואומר קשור לאלוהים הדוקות ובלתי נפרד ממנו.

אפשר לומר שזהו הציווי הראשון שאלוהים נתן לאדם מאז בריאתו. מה טומן בחובו הציווי הזה? הוא טומן בחובו את רצון האל, אך גם את דאגותיו לאנושות. זהו הציווי הראשון של אלוהים וזו גם הפעם הראשונה שאלוהים דואג לאדם. כלומר, לאלוהים הייתה אחריות לאדם מהרגע שהוא ברא אותו. מהי האחריות הזו? עליו להגן על האדם, להשגיח עליו. הוא מקווה שהאדם יוכל לסמוך על דבריו ולהישמע להם. זו גם ציפייתו הראשונה של אלוהים מהאדם. מתוך הציפייה הזו אלוהים אומר את הדבר הבא: "מכל עץ-הגן, אכל תאכֹל. ומעץ, הדעת טוב ורע – לא תאכל, ממנו: כי, ביום אכלך ממנו – מות תמות." המילים הפשוטות האלה מייצגות את רצון האל. הן גם מגלות שלבו של אלוהים כבר החל לדאוג לאדם. מתוך כל הדברים, רק אדם נברא בצלם אלוהים; אדם הוא היצור החי היחיד שאלוהים נפח בו נשמת חיים; הוא יכול ללכת עם אלוהים, לשוחח עם אלוהים. זו הסיבה שאלוהים נתן לו ציווי כזה. אלוהים הבהיר היטב בציווי הזה מה מותר לאדם לעשות וכן מה אסור לו לעשות.

במילים הספורות והפשוטות האלה, אנחנו רואים את לבו של אלוהים. אך איזה מין לב אנחנו רואים? האם יש אהבה בלבו של אלוהים? האם יש בו דאגה כלשהי? בני האדם יכולים לא רק להעריך את אהבתו ודאגתו של אלוהים בפסוקים האלה, אלא גם להרגיש אותן באמת. הלא כן? כעת, לאחר שאמרתי את הדברים האלה, האם אתם עדיין חושבים שאלה רק מילים ספורות ופשוטות? לא כל כך פשוטות, נכון? האם יכולתם להבין זאת לפני כן? אילו אלוהים היה אומר לכם אישית את המילים הספורות הללו, איך הייתם מרגישים בתוך תוככם? אם אתם לא בני אדם אנושיים, אם לבכם קר כקרח, הרי שלא הייתם מרגישים דבר, לא הייתם מעריכים את אהבתו של אלוהים ולא הייתם מנסים להבין ללבו. אך אם אתם בני אדם בעלי מצפון, בעלי אנושיות, הייתם מרגישים אחרת. הייתם מרגישים חמימות, הייתם מרגישים שדואגים לכם ואוהבים אתכם, הייתם מרגישים אושר. הלא כן? כשתרגישו את הדברים האלה, איך תנהגו כלפי אלוהים? האם תרגישו שאתם קשורים לאלוהים? האם תאהבו ותכבדו את אלוהים מעומק לבכם? האם לבכם יתקרב אל אלוהים? אתם יכולים לראות מכך עד כמה חשובה לאדם אהבתו של אלוהים. אולם עוד יותר חשוב שהאדם יעריך ויתפוס את האהבה של אלוהים. למעשה, אלוהים אומר הרבה דברים דומים במהלך השלב הזה בעבודתו, הלא כן? אך האם בני ימינו מעריכים את לבו של אלוהים? האם אתם יכולים לתפוס את רצון האל שדיברתי עליו זה עתה? אתם לא מסוגלים אפילו להבחין ברצון האל כשהוא כה מוצק, מוחשי ומציאותי. זו הסיבה שאני אומר שאתם לא מכירים ומבינים את אלוהים באמת. האין זה נכון? זה כל מה שנתקשר בחלק זה.

2. אלוהים בורא את חווה

(בראשית ב' 18-20) ויאמר יהוה אלֹהים, לא-טוב היות האדם לבדו; אעשה-לו עזר, כנגדו. ויִּצֶר יהוה אלהים מן-האדמה, כל-חית השדה ואת כל-עוף השמים, ויבא אל-האדם, לראות מה-יקרא-לו; וכל אשר יקרא-לו האדם נפש חיה, הוא שמו. ויקרא האדם שמות, לכל-הבהמה ולעוף השמים, ולכל, חית השדה; ולאדם, לא-מצא עזר כנגדו.

(בראשית ב' 22-23) וייבן יהוה אלוהים את הצלע אשר לקח מן־האדם לאישה, ויביאֶהָ אל האדם. ויאמר האדם: 'זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי. לזאת יקרא אישה, כי מאיש לוקחה זאת'.

ישנם מספר ביטויי מפתח בקטע זה מכתבי הקודש. אנא סמנו את הקטע הזה: "וכל אשר יקרא-לו האדם נפש חיה, הוא שמו." אם כן, מי נתן לכל היצורים החיים את שמותיהם? היה זה אדם ולא אלוהים. האמירה הזו מספרת לאנושות עובדה: אלוהים נתן לאדם תבונה כשהוא ברא אותו. כלומר, תבונתו של האדם באה מאלוהים. אין ספק בכך. אך מדוע? לאחר שאלוהים ברא את אדם, האם אדם למד בבית ספר? האם הוא ידע לקרוא? לאחר שאלוהים ברא יצורים חיים שונים, האם זיהה את כל בעלי החיים הללו? האם אלוהים אמר לו מה שמותיהם? כמובן, אלוהים גם לא לימד אותו איך להמציא שמות ליצורים האלה. זו האמת! אם כן, איך הוא ידע כיצד לתת ליצורים החיים האלה את שמותיהם ואילו מין שמות הוא נתן להם? הדבר קשור לשאלה מה אלוהים הוסיף לאדם כשהוא ברא אותו. העובדות מוכיחות שכאשר אלוהים ברא את האדם, הוא הוסיף לו את תבונתו שלו. זו נקודה מרכזית. האם כולכם הקשבתם בתשומת לב? יש נקודה מרכזית נוספת שצריכה להיות ברורה לכם: לאחר שאדם נתן ליצורים החיים האלה את שמותיהם, השמות האלה התקבעו באוצר המילים של אלוהים. מדוע אני אומר זאת? הדבר קשור גם לטבעו של אלוהים, ועליי להסביר זאת.

אלוהים ברא את האדם, נפח בו נשמת חיים וגם נתן לו חלק מתבונתו שלו, מיכולותיו שלו וממה ששייך לאלוהים ומה שאלוהים הינו. לאחר שאלוהים נתן לאדם את כל הדברים הללו, האדם היה מסוגל לעשות דברים מסוימים בזכות עצמו ולחשוב בכוחות עצמו. אם מה שהאדם ממציא ועושה נאה בעיני אלוהים, אלוהים מקבל זאת ולא מתערב. אם מה שהאדם עושה נכון, אלוהים יניח לדבר להישאר כך לנצח. אם כן, מה מסמנת האמירה "וכל אשר יקרא-לו האדם נפש חיה, הוא שמו"? היא אומרת שאלוהים לא ערך כל שינוי בשמות היצורים החיים השונים. יהיה אשר יהיה השם שאדם בחר ליצור כלשהו, אלוהים אמר "כן" ורשם את השם כמו שהוא. האם אלוהים הביע דעות כלשהן? לא, בשום אופן לא. אם כן, מה אתם מבינים מכך? אלוהים נתן לאדם תבונה והאדם השתמש בתבונה שאלוהים נתן לו כדי לעשות דברים. אם מה שהאדם עושה הוא חיובי בעיני אלוהים, אלוהים מאשר אותו, מכיר בו ומקבל אותו ללא כל הערכה או ביקורת. זה דבר שאף אדם, רוח רעה או השטן לא יכולים לעשות. האם אתם רואים כאן גילוי של טבעו של אלוהים? האם בן אנוש, בן אנוש מושחת או השטן היו מקבלים אחרים שיעשו דברים בשמם ממש מתחת לאפם? מובן שלא! האם הם היו נאבקים על מעמדם עם האדם האחר או הכוח האחר השונה מהם? מובן שכן! אילו אדם מושחת או השטן הם שהיו עם אדם, אי ספק שהם היו דוחים את מעשיו של אדם באותו רגע. אין ספק שכדי להוכיח שיש להם היכולת לחשוב באופן עצמאי ולהיות בעלי תובנות ייחודיות משלהם, הם היו מתכחשים לכל מה שאדם עשה: אתה רוצה לקרוא לזה כך? אם כך אני לא מתכוון לקרוא לזה כך – אני מתכוון לקרוא לזה אחרת. אתה קראת לזה אבי, אך אני אקרא לזה דני. עליי להוכיח את גאונותי. איזה מין אופי זה? האין הוא יהיר ביותר? אך האם יש לאלוהים טבע כזה? האם היו לאלוהים אילו התנגדויות יוצאות דופן לדבר הזה שאדם עשה? התשובה היא בשום אופן לא! בטבע שאלוהים מגלה אין אפילו שמץ קל של אי-הסכמה, יוהרה או צדקנות. הדבר ברור ביותר כאן. זה רק דבר קטן מאוד, אך אם אתם לא מזהים את מהותו של אלוהים, אם לבכם לא מנסה להבין כיצד אלוהים פועל ומה גישתו של אלוהים, הרי שלא תזהו את טבעו של אלוהים ולא תראו את הביטוי והגילוי של טבעו. הלא כן? האם אתם מסכימים עם מה שהסברתי לכם זה עתה? בתגובה למעשיו של אדם, אלוהים לא הצהיר בקול רם, "נהגת היטב. נהגת נכון. אני מסכים." עם זאת, בלבו, אלוהים אישר, העריך ושיבח את מעשיו של אדם. זה היה הדבר הראשון מאז הבריאה שהאדם עשה עבור אלוהים לפי הנחייתו. זה היה דבר שהאדם עשה במקום אלוהים ובשם אלוהים. בעיני אלוהים, הדבר נבע מהתבונה שהוא העניק לאדם. אלוהים ראה בכך דבר טוב, דבר חיובי. מה שאדם עשה באותה עת היה הביטוי הראשון באדם לתבונתו של אלוהים. זה היה ביטוי טוב מנקודת המבט של אלוהים. מה שאני רוצה לספר לכם כאן הוא שכוונתו של אלוהים בכך שהוא הוסיף לאדם מעט מתבונתו וממה ששייך לאלוהים ומה שאלוהים הינו הייתה שהאדם יוכל להיות היצור החי המביא אותו לידי ביטוי. אלוהים השתוקק לראות בדיוק את זה –יצור חי שעושה דברים בשמו.

3. (בראשית ג' 20-21) ויקרא האדם שם אשתו, חוה: כי הוא היתה, אם כל-חי. ויעש יהוה אלֹהים לאדם ולאשתו, כָּתנות עור – וילבִּשם.

בואו נביט בקטע השלישי הזה, שמציין שיש משמעות מאחורי השם שאדם נתן לחווה, נכון? הדבר מראה שלאחר שאדם נברא, היו לו מחשבות משלו והוא הבין דברים רבים. אך לעת עתה, לא נלמד או נחקור את השאלות מה הוא הבין או כמה הוא הבין, מכיוון שזו לא הנקודה המרכזית שאני רוצה לדון בה בקטע השלישי. אם כן, מהי הנקודה המרכזית של הקטע השלישי? בואו נביט במשפט "ויעש יהוה אלֹהים לאדם ולאשתו, כָּתנות עור – וילבִּשם." אם לא נשתף על הפסוק הזה מכתבי הקודש היום, אתם עלולים לא להבין לעולם את הקונוטציות שמאחורי המילים אלה. ראשית, אתן לכם כמה רמזים. הרחיבו את דמיונכם ודמיינו את גן עדן כשאדם וחווה חיים בו. אלוהים בא לבקר אותם, אך הם נחבאים ממנו מפני שהם עירומים. אלוהים לא יכול לראות אותם, ולאחר שהוא קורא להם הם אומרים "לא העזנו לראות אותך, משום שגופינו עירומים." הם לא מעזים לראות את אלוהים משום שהם עירומים. אם כן, מה עושה עבורם יהוה אלוהים? בטקסט המקורי נכתב: "ויעש יהוה אלֹהים לאדם ולאשתו, כָּתנות עור – וילבִּשם." ובכן, האם אתם יודעים במה אלוהים השתמש כדי להלביש אותם? אלוהים השתמש בעורות בעלי חיים כדי להלביש אותם. כלומר, הבגד שאלוהים הכין לאדם היה מעיל פרווה. זה היה הבגד הראשון שאלוהים הכין לאדם. מעיל פרווה נחשב כיום לבגד יוקרתי, דבר מה שלא כל אחד יכול להרשות לעצמו. אם מישהו ישאל אתכם: "מה היה הבגד הראשון שלבשו אבות האנושות?" אתם יכולים לענות: "זה היה מעיל פרווה." "מי עשה את מעיל הפרווה הזה?" אתם יכולים להוסיף ולענות: "אלוהים עשה אותו!" זו הנקודה המרכזית: אלוהים הוא זה שהכין את הבגדים האלה. האין זה דבר ראוי לציון? עכשיו, לאחר שתיארתי את זה, האם עלתה תמונה בדעתכם? אמור להיות לפחות מתאר כללי שלה. המטרה שלי בכך שאני מספר לכם את זה היום היא לא ליידע אתכם מה היה הבגד הראשון של האדם. אם כן, מהי הנקודה? הנקודה היא לא מעיל הפרווה, אלא הדרך לזהות את הטבע וההוויה והרכוש שגילה אלוהים כשהוא עשה את הדבר הזה.

בתמונה הזו של "ויעש יהוה אלֹהים לאדם ולאשתו, כָּתנות עור – וילבִּשם," איזה מין תפקיד מגלם אלוהים כשהוא נמצא עם אדם וחווה? באיזה מין תפקיד מופיע אלוהים בעולם שבו יש רק שני בני אנוש? בתפקיד אלוהים? אחים ואחיות מהונג קונג, אנא ענו. (בתפקיד הורה.) אחים ואחיות מדרום קוריאה, באיזה מין תפקיד אתם חושבים שאלוהים מופיע? (אבי המשפחה.) אחים ואחיות מטייוואן, מה אתם חושבים? (תפקיד של מישהו במשפחתם של אדם וחווה, תפקיד של בן משפחה.) חלקכם חושבים שאלוהים מופיע כבן משפחתם של אדם וחווה, ואילו אחרים אומרים שאלוהים מופיע כאבי המשפחה, ואחרים אומרים שהוא מופיע כהורה. כל התשובות האלה הולמות מאוד. אולם לאן אני חותר? אלוהים ברא את שני בני האדם האלה והתייחס אליהם כאל בני לווייתו. כבן משפחתם היחיד, אלוהים דאג לחייהם וכן לצרכיהם הבסיסיים. אלוהים מופיע כאן כהורה של אדם וחווה. כשאלוהים עושה זאת, האדם לא רואה כמה אלוהים נשגב – הוא לא רואה את עליונותו הרבה, את מסתוריותו ובמיוחד לא את חרון אפו או את מלכותיותו. כל מה שהוא רואה הם ענוותו של אלוהים, חיבתו, דאגתו לאדם והאחריות והאכפתיות שלו כלפיו. הגישה והאופן שבהם אלוהים התייחס לאדם וחווה דומים לאופן שבו הורים אנושיים דואגים לילדיהם. הם גם דומים לאופן שבו הורים אנושיים אוהבים את בניהם ובנותיהם, שומרים עליהם ומטפלים בהם – אופן אמיתי, גלוי ומוחשי. במקום לשים את עצמו בעמדה מרוממת, אלוהים השתמש בעצמו בעורות כדי להכין בגדים לאדם. לא משנה אם מעיל הפרווה הזה שימש לכסות את צניעותם או להגן עליהם מהקור. בסיכומו של עניין, אלוהים הכין בעצמו ובמו ידיו את הבגדים האלה ששימשו לכסות את גוף האדם. במקום ליצור אותם בפשטות באמצעות מחשבה או שיטות של נסים, כפי שבני האדם מדמיינים, אלוהים באמת עשה דבר מה שהאדם חושב שאלוהים לא יכול או לא אמור לעשות. אולי זה דבר פשוט שיהיו כאלה שיחשבו שהוא אפילו לא ראוי לאזכור, אך הוא גם מאפשר לכל חסידי האל שהיו קודם כן אפופים ברעיונות עמומים על אלוהים לזכות בתובנות על אמיתיותו וחביבותו ולראות את אופיו הנאמן והצנוע. הדבר גורם לבני אדם יהירים באופן בלתי נסבל שחושבים שהם נעלים ונשגבים להרכין את ראשיהם המתנשאים בבושה בפני אמיתיותו וצניעותו של אלוהים. כך אמיתיותו וצניעותו של אלוהים מוסיפות ומאפשרות לבני האדם לראות כמה הוא ראוי לאהבה. לעומת זאת, אלוהים "העצום," אלוהים "הראוי לאהבה," אלוהים "הכל-יכול" בלבבות בני האדם הוא כה קטן ובלתי מושך והוא לא מסוגל לעמוד אפילו במכה אחת. כשאתם רואים את הקטע הזה ושומעים את הסיפור הזה, האם אתם מתנשאים על אלוהים בגלל שהוא עשה דבר כזה? אולי יש בני אדם שכן, אך עבור אחרים ההיפך הוא הנכון. הם חושבים שאלוהים הוא אמיתי וראוי לאהבה, ודווקא אמיתיותו וחביבותו של אלוהים הן מה שנוגע ללבם. ככל שהם רואים יותר את הצד האמיתי של אלוהים, כך הם יכולים להעריך טוב יותר את קיומה האמיתי של אהבתו של אלוהים, את חשיבותו של אלוהים בלבם ואת האופן בו הוא ניצב לצדם בכל רגע.

בשלב הזה, עלינו לקשר את הדיון שלנו להווה. אם אלוהים יכול לעשות את מגוון הדברים הקטנים הללו למען בני האדם שהוא ברא בראשית – אפילו דברים שבני אדם לא יעזו לחשוב עליהם או לצפות להם – האם אלוהים יכול לעשות דברים כאלה עבור בני ימינו? יש כאלה שאומרים, "כן!" מדוע? מפני שמהותו של אלוהים לא מזויפת, חביבותו לא מזויפת. זאת מפני שמהותו של אלוהים קיימת באמת והיא לא דבר שאחרים הוסיפו, והיא בהחלט לא דבר שמשתנה עם הזמן, המקום או העידן. אמיתיותו וחביבותו של אלוהים יכולות לבוא לידי ביטוי במעשים שבני אדם חושבים שהם לא מרשימים וחסרי חשיבות – מעשים קטנים כל כך עד שבני אדם אפילו לא חושבים שהוא יעשה אותם אי-פעם. אלוהים הוא לא יומרני. אין כל הגזמה, התחזות, גאווה או יוהרה בטבעו ובמהותו. הוא לעולם לא מתרברב, אלא אוהב את בני האנוש שהוא ברא, דואג להם, משגיח עליהם ומוביל אותם בנאמנות ובכנות. בלי קשר למידה שבה בני האדם יכולים להעריך, להרגיש או לראות את מעשיו, אלוהים עושה אותם באופן מוחלט. האם הידיעה שיש לאלוהים מהות כזו תשנה את אהבת בני האדם כלפיו? האם היא תשפיע על הפחד שלהם מאלוהים? אני מקווה שכאשר תבינו את הצד האמיתי של אלוהים, תתקרבו אליו אפילו יותר ותוכלו להעריך באמת עוד יותר את האהבה והאכפתיות שלו כלפי האנושות, ובמקביל תוכלו גם לתת את לבכם לאלוהים, ולא יהיו לכם עוד חשדות או ספקות לגביו. אלוהים עושה בשקט את כל מה שהוא למען האדם ועושה את הכל בדממה באמצעות כנותו, נאמנותו ואהבתו. אולם לעולם אין לו כל חשש או חרטה על כל מה שהוא עושה, והוא גם לעולם לא זקוק למישהו שיגמול לו איכשהו וגם אין לו כל כוונה להשיג דבר מהאנושות אי-פעם. המטרה היחידה של כל מה שהוא אי-פעם עשה היא לקבל את אהבתה ואמונתה האמיתיות של האנושות. בואו נחתום בזאת את הנושא הראשון.

האם הדיונים האלה עזרו לכם? עד כמה הם עזרו? (הבנה והכרה רבות יותר של אהבתו של אלוהים.) (השיטה הזו של תקשור יכולה לעזור לנו בעתיד להבין טוב יותר את דבר האל, לתפוס את הרגשות שהיו לו ואת המשמעויות שמאחורי הדברים שהוא אמר כשאמר אותם ולחוש את מה שהוא הרגיש בזמנו.) האם מישהו מכם חש עוד יותר בקיומו הממשי של אלוהים לאחר קריאת הדברים האלה? האם אתם מרגישים שקיומו של אלוהים כבר לא נבוב או מעורפל? ברגע שאתם מרגישים כך, האם אתם חשים שאלוהים נמצא לצדכם? אולי התחושה לא ברורה כעת, או שאולי אתם עדיין לא מסוגלים להרגיש אותה. אולם יום אחד, כשתעריכו עמוקות ותכירו באמת בלבכם את טבעו ומהותו של אלוהים, תחושו שאלוהים נמצא לצדכם – בסך הכל מעולם לא באמת קיבלתם את אלוהים בלבכם. זה דבר אמיתי.

מה אתם חושבים על שיטת התקשור הזו? האם הצלחתם לעמוד בקצב? האם אתם חושבים שהסוג הזה של שיתוף על הנושא של עבודתו וטבעו של אלוהים כבד מאוד? איך הרגשתם? (טוב מאוד, התרגשות.) מה גרם לכם להרגיש טוב? מדוע התרגשתם? (זה הרגיש כמו לחזור לגן עדן, לחזור להיות לצדו של אלוהים.) "טבעו של אלוהים" הוא למעשה נושא מאוד לא מוכר לכולם, מפני שהדברים שאתם בדרך כלל מדמיינים והדברים שאתם קוראים בספרים או שומעים בשיתופים תמיד גורמים לכם להרגיש כמו עיוור הנוגע בפיל – אתם רק מגששים בידיכם, אבל אתם לא באמת רואים דבר בעיניכם. מגע ידכם פשוט לא יכול להקנות לכם בסיס של הכרה את אלוהים, ועל אחת כמה וכמה שהוא לא יכול להקנות לכם תפיסה ברורה. מגע ידכם מעניק לכם רק עוד דמיון, כך שאתם לא יכולים להגדיר בדיוק מהם טבעו ומהותו של אלוהים. במקום זאת, נראה שהגורמים האלה של חוסר ודאות העולים מהדמיון שלכם ממלאים את לבכם בספקות. כשאתם לא יכולים להיות בטוחים לגבי דבר מה אך בכל זאת מנסים להבין אותו, תמיד יהיו ניגודים וסתירות בלבכם, ולעתים הדבר אף יכול לגרום להפרעה ולגרום לכם להרגיש אבודים. האין זה מייסר ביותר כשאתם רוצים לחפש את אלוהים, להכיר את אלוהים ולראות אותו בבירור, אך נראה שאתם לעולם לא יכולים למצוא את התשובות? כמובן, הדברים האלה מכוונים רק למי שרוצה לחפש יראת אל ולְרַצות את אלוהים. עבור אלה שפשוט לא שמים לב לדברים כאלה, הדבר למעשה לא משנה, מפני שהם מקווים שעדיף שאמיתיותו וקיומו של אלוהים יהיו אגדה או דמיון כדי שהם יוכלו לעשות הכל כאוות נפשם, כדי שהם יוכלו להיות הגדולים והחשובים ביותר, כדי שהם יוכלו לעשות מעשים רעים ללא חשש מההשלכות וכדי שאפילו הדברים שאלוהים אומר על רשעים לא יהיו תקפים לגביהם. בני האדם האלה לא מוכנים לתפוס את טבעו של אלוהים, נמאס להם מהניסיון להכיר את אלוהים ואת כל המידע עליו. הם היו מעדיפים שאלוהים לא היה קיים כלל. בני האדם האלה מתנגדים לאלוהים והם אלה שיושמדו.

כעת, בואו נדון בסיפור של נח ובאופן שבו הוא נוגע לנושא של עבודתו של אלוהים, טבעו של אלוהים ואלוהים עצמו.

מה אתם רואים שאלוהים עושה לנח בקטע הזה מכתבי הקודש? אולי כל היושבים כאן יודעים על כך דבר מה מקריאת כתבי הקודש: אלוהים דרש מנח לבנות את התיבה, ואז אלוהים השתמש במבול כדי להשמיד את העולם. אלוהים הרשה לנח לבנות את התיבה כדי להציל את משפחתו בת שמונה הנפשות ולאפשר לה לשרוד כדי להפוך לאבות הדור הבא של האנושות. כעת, בואו נקרא את כתבי הקודש.

ב. נח

1. אלוהים מתכוון להשמיד את העולם במבול. הוא מורה לנח לבנות תיבה

(בראשית ו' 9-14) אלה, תולדת נח – נח איש צדיק תמים היה, בדרתיו: את-האלֹהים, התהלך-נח. ויולד נח, שלֹשה בנים – את-שם, את-חם ואת-יפת. ותִּשָּׁחֵת הארץ, לפני האלֹהים; ותמלא הארץ, חמס. וירא אלֹהים את-הארץ, והנה נשחתה: כי-השחית כל-בשר את-דרכו, על-הארץ. ויאמר אלֹהים לנח, קץ כל-בשר בא לפנַי – כי-מלאה הארץ חמס, מפניהם; והנני משחיתם, את-הארץ. עשה לך תבת עצי-גֹפֶר, קִנים תעשה את-התבה; וכפרת אֹתה מבית ומחוץ, בכפר.

(בראשית ו' 18-22) והֲקִמֹתִי את-בריתי, אִתך; ובאת, אל-התבה – אתה, ובניך ואשתך ונשי-בניך אִתך. ומכל-החי מכל-בשר שנים מכל, תביא אל-התבה – להחיֹת אִתך: זכר ונקבה, יהיו. מהעוף למינהו, ומן-הבהמה למינה, מכל רמש האדמה, למינהו – שנים מכל יבאו אליך, להחיות. ואתה קח-לך, מכל-מאכל אשר יאכל, ואספת, אליך; והיה לך ולהם, לאכלה. ויעש, נח: ככל אשר צִוה אֹתו, אלֹהים – כן עשה.

האם כעת אתם מבינים באופן כללי מיהו נח, לאחר שקראתם את הפסוקים האלה? איזה מין אדם הוא נח? בטקסט המקורי נכתב: "נח איש צדיק תמים היה, בדרתיו." לפי הבנתם של בני ימינו, איזה מין אדם היה איש צדיק באותה תקופה? איש צדיק אמור להיות איש תמים, כלומר מושלם. האם אתם יודעים אם האיש המושלם הזה מושלם בעיני האדם או מושלם בעיני אלוהים? אין ספק שהאיש הזה מושלם בעיני אלוהים ולא בעיני בני האדם. זו עובדה ודאית! זאת מפני שהאדם עיוור והוא לא יכול לראות ורק אלוהים מביט על כל העולם ועל כל אדם, ורק אלוהים יודע שנח הוא איש מושלם. לפיכך, תוכניתו של אלוהים להשמיד את העולם במבול החלה ברגע שבו הוא קרא לנח.

כשהגיע הרגע, אלוהים התכוון לקרוא לנח לעשות דבר חשוב מאוד. מדוע היה על אלוהים לעשות זאת? מפני שלאלוהים הייתה תוכנית בלבו באותו רגע. תוכניתו הייתה להשמיד את העולם במבול. מדוע להשמיד את העולם? כתוב כאן: "ותִּשָּׁחֵת הארץ, לפני האלֹהים; ותמלא הארץ, חמס." מה אתם מבינים מהאמירה "ותמלא הארץ, חמס"? זו תופעה בארץ שהעולם ואנשיו מושחתים באופן קיצוני, והיא: "ותמלא הארץ, חמס." בשפה עכשווית, "נמלאה חמס" פירושו שיש אי-סדר גדול. עבור האדם, פירוש הדבר הוא שאין סדר בקרב אף קבוצה ומעמד ושכל פרוע וקשה להתמודדות. בעיני אלוהים, פירוש הדבר הוא שאנשי העולם מושחתים מדי. מושחתים באיזו מידה? מושחתים עד כדי כך שאלוהים לא יכול עוד לעמוד מנגד ולא יכול עוד להיות סבלן בנוגע לכך. מושחתים עד כדי כך שאלוהים מחליט להשמיד את העולם. כשאלוהים גמר בדעתו להרוס את העולם, הוא תכנן למצוא מישהו שיבנה תיבה. לאחר מכן, אלוהים בחר בנח לעשות זאת, כלומר, הוא אפשר לנח לבנות תיבה. למה הוא בחר בנח? בעיני אלוהים, נח הוא איש צדיק, ויהיו אשר יהיו הנחיותיו של אלוהים, הוא יעשה כדברו. פירוש הדבר הוא שהוא יעשה כל מה שאלוהים יאמר לו לעשות. אלוהים רצה למצוא אדם כזה כדי לעבוד איתו, כדי לבצע את המשימה שהוא הפקיד בידו, כדי להשלים את עבודת האל על פני האדמה. באותה תקופה, האם היה אדם נוסף מלבד נח שיכול היה להשלים משימה כזו? בשום אופן לא! נח היה המועמד היחיד, האדם היחיד שהיה יכול להשלים את המשימה שאלוהים הפקיד בידו. לכן אלוהים בחר בו. אך האם ההיקף ואמות המידה שאלוהים הציב להושעת בני אדם באותה עת היו כפי שהם היום? התשובה היא שבהחלט יש הבדל! מדוע אני שואל? נח היה האיש הצדיק היחיד בעיני אלוהים באותה תקופה, ומשתמע מכך שבניו ואישתו לא היו בני אדם צדיקים, אך אלוהים בכל זאת שמר על בני האדם האלה בגלל נח. אלוהים לא ציפה מהם לדברים שהוא מצפה מבני אדם כעת. במקום זאת, הוא שמר על כל שמונת בני משפחתו של נח בחיים. הם קיבלו את ברכת האל משום צדיקותו של נח. אלמלא נח, איש מהם לא יכול היה להשלים את המשימה שאלוהים הפקיד בידו. לפיכך, נח היה בן האדם היחיד שאמור היה לשרוד את השמדת העולם באותה תקופה והאחרים רק הרוויחו מההפקר. הדבר מראה שבתקופה שקדמה לזמן שבו נפתחה עבודת הניהול של אלוהים באופן רשמי, העקרונות ואמות המידה שלפיהם אלוהים נהג בבני האדם ובא אליהם בדרישות היו קלים יחסית. בעיני בני ימינו, נראה שהאופן שבו אלוהים נהג במשפחתו של נח בת שמונה הנפשות הוא לא לגמרי הוגן. אולם בהשוואה לנפח העבודה שהוא עושה כעת על בני אדם ולכמות שהוא מעביר מדברו, האופן שבו הוא נהג במשפחתו של נח בת שמונה הנפשות היה רק עקרון עבודה, בהתחשב ברקע לעבודתו באותה תקופה. בהשוואה לכך, האם משפחתו של נח בת שמונה הנפשות קיבלה יותר מאלוהים, או שמא בני ימינו מקבלים יותר?

העובדה שנח נקרא לדגל היא עובדה פשוטה, אך הנקודה המרכזית של מה שאנו דנים בו – טבעו של אלוהים, רצונו ומהותו בתיעוד זה – היא לא פשוטה. כדי להבין את מספר ההיבטים הללו של אלוהים, עלינו קודם להבין את סוג האדם שאלוהים מעוניין לקרוא לו לדגל, ובאמצעות כך להבין את טבעו, רצונו ומהותו. זהו דבר חיוני. אם כך, בעיני האל, איזה מין אדם הוא האדם הזה שהוא קורא לו לדגל? הוא חייב להיות אדם שיכול להקשיב לדבריו ושיכול לציית להוראותיו. לצד זאת, צריכה להיות לו תחושת אחריות – עליו לבצע את דבר האל בכך שהוא יתייחס אליו אליו כאל האחריות והחובה שהוא מחויב למלא. אם כן, האם האדם הזה חייב להיות מישהו שמכיר את אלוהים? לא. בתקופה ההיא, נח לא שמע הרבה ממשנתו של אלוהים ולא חווה כלל את עבודתו של אלוהים. לפיכך, המידה שבה נח הכיר את אלוהים הייתה מעטה מאוד. על אף שמתועד כאן שנח הלך עם אלוהים, האם הוא אי-פעם ראה את גופו של אלוהים? התשובה היא בשום אופן לא! זאת משום שבימים ההם, רק שליחיו של אלוהים הופיעו בפני בני אדם. הם אמנם יכלו לייצג את אלוהים בדיבור ובעשייה, אך הם רק מסרו את רצונו וכוונותיו של אלוהים. גופו של אלוהים לא נגלה לאדם פנים אל פנים. בחלק הזה של כתבי הקודש, כל מה שאנחנו למעשה רואים הוא מה האיש הזה, נח, נדרש לעשות ומה אלוהים הורה לו לעשות. אם כן, מהי המהות שאלוהים הביע כאן. כל מה שאלוהים עושה מתוכנן בקפידה. כשהוא רואה דבר מה מתרחש או מצב מתרחש, תהיה אמת מידה למדוד אותו בעיניו, ואמת המידה הזו תקבע אם הוא יפתח בתוכנית כדי לטפל בכך או תקבע את אופן הטיפול בדבר הזה או במצב הזה. הוא לא אדיש או חסר רגשות כלפי הכל. נהפוך הוא. ישנו פסוק כאן שבו אלוהים אמר לנח: "קץ כל-בשר בא לפנַי – כי-מלאה הארץ חמס, מפניהם; והנני משחיתם, את-הארץ." הפעם, בדברי האל, האם הוא אמר שהוא ישמיד בני אדם בלבד? לא! אלוהים אמר שהוא ישמיד כל יצור חי העשוי בשר ודם. מדוע אלוהים רצה השמדה? יש כאן גילוי נוסף של טבעו של אלוהים: בעיני אלוהים, יש גבול לסבלנותו כלפי שחיתות האדם, כלפי הזוהמה, האלימות והמרדנות של כל בשר. מהו הגבול שלו? כפי שאלוהים אמר: "וירא אלֹהים את-הארץ, והנה נשחתה: כי-השחית כל-בשר את-דרכו, על-הארץ." מה פירוש האמירה "כי-השחית כל-בשר את-דרכו, על-הארץ"? פירוש הדבר הוא שכל יצור חי, לרבות חסידי האל, אלה שקוראים בשם אלוהים, אלה שפעם העלו קורבנות מנחה לאלוהים, אלה שהכירו באלוהים בקול ואף שיבחו אותו – ברגע שהתנהגותם נתמלאה בשחיתות והגיעה לעיני אלוהים, הוא נאלץ להרוס אותם. זה היה הגבול של אלוהים. אם כן, עד מתי נותר אלוהים סבלני כלפי האדם ולשחיתות כל בשר? עד שכל בני האדם, חסידי אל ולא מאמינים כאחד, לא הלכו בדרך הישר. עד שהאדם היה לא רק מושחת מוסרית ומלא רוע, אלא שלא נותר אף אדם המאמין בקיומו של אלוהים, וקל וחומר שלא נותר אדם המאמין שאלוהים מושל בעולם ושאלוהים יכול להביא לבני אדם אור ואת דרך הישר. עד שהאדם תיעב את קיומו של אלוהים ולא התיר לאלוהים להתקיים. ברגע ששחיתות האדם מגיעה לנקודה הזו, סבלנותו של אלוהים פוקעת. מה בא במקומה? חרון אפו ועונשו של אלוהים. האם זה לא היה גילוי חלקי של טבעו של אלוהים? בעידן הנוכחי, האם עדיין יש איש צדיק בעיני אלוהים? האם עדיין יש איש תמים, כלומר מושלם, בעיני אלוהים? האם זהו עידן שבו התנהגות כל בשר על הארץ מושחתת בעיני אלוהים? בימינו, מלבד בני האדם שאלוהים רוצה להשלים, בני האדם שיכולים להיות חסידי האל ולקבל את ישועת האל, הרשי שכל בני האדם הבשר והדם בוחנים את גבולות סבלנותו של אלוהים, הלא כן? הרי שכל מה שקורה מלבדכם, כל מה שאתם רואים בעיניכם, ושומעים באוזניכם וחווים בעצמכם בכל יום בעולם הזה מלא אלימות, הלא כן? בעיני אלוהים, הרי שעולם כזה, עידן כזה, צריכים להגיע לקצם, הלא כן? על אף שהרקע לעידן הנוכחי שונה לחלוטין מהרקע לתקופתו של נח, הרגשות וחרון האף שיש לאלוהים כלפי שחיתות האדם הם בדיוק כמו שהיו בתקופה ההיא. אלוהים מסוגל להיות סבלני בזכות עבודתו, אך על פי כל מיני נסיבות ותנאים, העולם הזה אמור היה להיהרס מזמן בעיני אלוהים. המצב הרבה יותר חמור מכפי שהוא היה כשהעולם הושמד במבול. אך מה ההבדל? זהו גם הדבר שמעציב את לבו של אלוהים יותר מכל, ואולי זה דבר שאיש מכם לא יכול להבין.

כשאלוהים השמיד את העולם במבול, הוא יכול היה לקרוא לנח לבנות תיבה ולעשות את חלק מעבודת ההכנה. אלוהים יכול היה לקרוא לאיש אחד – נח – לעשות את סדרת הדברים האלה עבורו. אך בעידן הנוכחי, לאלוהים אין למי לקרוא. מדוע? כל אחד מהיושבים כאן היום ודאי מבין ויודע היטב את הסיבה. האם אתם צריכים שאפרט? אם אומר את זה בקול אולי אגרום לכם לבושה ואעציב את כולם. אולי יש כאלה שיאמרו: "על אף שאנחנו לא בני אדם צדיקים ואנחנו לא בני אדם מושלמים בעיני אלוהים, אם אלוהים מורה לנו לעשות דבר מה, אנחנו עדיין מסוגלים לעשות אותו. בעבר, כשאלוהים אמר שאסון גדול בפתח, התחלנו להכין מזון ופריטים שנזדקק להם באסון. האם לא עשינו את כל זה על פי דרישותיו של אלוהים? האם לא שיתפנו פעולה באמת עם עבודתו של אלוהים? האם הדברים האלה שעשינו לא משתווים למעשיו של נח? האם מעשינו הם לא צייתנות אמיתית? האם לא צייתנו להוראותיו של אלוהים? האם לא עשינו כדבריו של אלוהים מפני שיש לנו אמונה בדברי האל? אם כן, מדוע אלוהים עדיין עצוב? מדוע אלוהים אומר שאין לו למי לקרוא?" האם יש הבדל בין המעשים שלכם לבין מעשיו של נח? מה ההבדל? (הכנת מזון היום לקראת האסון הייתה כוונתנו שלנו.) (מעשינו לא יכולים להגיע ל"צדיקות", ואילו נח היה איש צדיק בעיני אלוהים.) מה שאמרתם לא רחוק מן האמת. מה שנח עשה שונה בתכלית ממה שבני אדם עושים כיום. כשנח ציית להוראותיו של אלוהים, הוא לא ידע מה הן כוונותיו של אלוהים. הוא לא ידע מה אלוהים רוצה להשיג. אלוהים רק נתן לו פקודה, הורה לו לעשות דבר מה, אך ללא הסברים רבים, והוא עשה זאת. הוא לא ניסה להבין את כוונות האל בפרטיות, הוא לא התנגד לאלוהים והוא לא היה דו-פרצופי בלבו. הוא רק עשה זאת על פי ההוראות בלב טהור ופשוט. הוא עשה את כל מה שאלוהים אפשר לו לעשות, ועשייתו ההחלטית נבעה מצייתנות וקשב לדבר האל. האופן שבו הוא התמודד עם המשימה שאלוהים הפקיד בידו היה עד כדי כך ישיר ופשוט. מהותו, המהות של מעשיו, הייתה צייתנות, לא פקפוק, לא התנגדות, ועל אחת כמה וכמה, לא מחשבה על ענייניו, רווחיו והפסדיו האישיים. יתרה מזאת, כשאלוהים אמר שהוא ישמיד את העולם במבול, הוא לא שאל מתי או ניסה לרדת לסוף דעתו, וקל וחומר שהוא לא שאל את אלוהים באיזה אופן הוא ישמיד את העולם. הוא פשוט עשה את מה שאלוהים הורה לו. בלי קשר לאופן שבו אלוהים רצה שהדבר ייעשה או באילו אמצעים הוא רצה שהדבר ייעשה, הוא עשה בדיוק את מה שאלוהים ביקש וגם התחיל בעבודה באופן מיידי. הוא עשה זאת בגישה של רצון לְרַצות את אלוהים. האם הוא עשה זאת כדי לעזור לעצמו להימנע מהאסון? לא. האם הוא שאל את אלוהים כמה זמן נותר עד שהעולם יושמד? לא. האם הוא שאל את אלוהים או שמא הוא ידע כמה זמן ייקח לבנות את התיבה? גם את זה הוא לא ידע. הוא פשוט שמע לו, הקשיב לו ופעל בהתאם. בני ימינו אינם כאלה: ברגע שמעט מידע מודלף באמצעות דבר האל, ברגע שבני אדם חשים סימן להפרעה או לצרה, הם מיד מתחילים לפעול, יהיה אשר יהיה ובלי קשר למחיר, כדי להכין את מה שהם יאכלו, ישתו וישתמשו בו לאחר מכן, והם אפילו מתכננים נתיבי הימלטות לקראת האסון. אפילו יותר מעניין שברגע החשוב הזה, מוחות אנושיים הם "מועילים" מאוד. בנסיבות שבהן אלוהים לא נותן הוראות, האדם יכול לתכנן היטב לכל מצב באופן הולם מאוד. אפשר להשתמש במילה "מושלם" כדי לתאר זאת. באשר למה שאלוהים אומר, למה שאלוהים מתכוון, או למה שאלוהים רוצה, לאיש לא אכפת ואיש לא מנסה להבין את הדברים האלה. זה ההבדל המשמעותי ביותר בין בני ימינו לבין נח, הלא כן?

בתיעוד הזה של הסיפור של נח, האם אתם רואים חלק מטבעו של אלוהים? יש גבול לסבלנות של אלוהים כלפי השחיתו, הזוהמה והאלימות של האדם. כשהוא יגיע לגבול הזה, הוא יפסיק להיות סבלני ובמקום זאת, הוא יתחיל בניהולו החדש ובתוכניתו החדשה, יתחיל לעשות את מה שעליו לעשות, יגלה את מעשיו ואת הצד השני של טבעו. המעשה הזה שלו לא נועד להדגים שלאדם אסור לעולם לפגוע בו או שאלוהים מלא סמכות וחרון אף, והיא לא נועדה להראות שהוא יכול להשמיד את האנושות. הסיבה למעשה הזה היא שטבעו ומהותו הקדושה לא יכולים עוד לאפשר לאנושיות כזו לחיות בפניו ולחיות תחת ריבונותו והם לא יכולים עוד לסבול זאת. כלומר, כשהאנושות כולה תפעל נגדו, כשלא יהיה אף אדם על פני האדמה כולה שהוא יוכל להושיע, לא תהיה לו עוד סבלנות לאנושות כזו והוא יוציא לפועל את תוכניתו ללא היסוס – להשמיד את האנושות הזו. מעשה כזה מצד אלוהים נקבע על ידי טבעו. זוהי השלכה הכרחית וזוהי השלכה שכל ברוא תחת ריבונותו של אלוהים חייב לשאת. הדבר מוכיח שבעידן הנוכחי, אלוהים לא יכול לחכות להשלים את תוכניתו ולהושיע את בני האדם שהוא רוצה להושיע, הלא כן? בנסיבות האלה, ממה אכפת לאלוהים יותר מכל? לא מהאופן שבו בני האדם שהם לא חסידיו או שמתנגדים אליו בכל מקרה מתנהגים אליו או מתנגדים אליו, ולא מהאופן שבו האנושות משמיצה אותו. אכפת לו רק אם הוא השלים את חסידיו, מושאי ישועתו בתוכנית הניהול שלו, ואם הם זכו בסיפוקו. באשר לבני האדם שהם לא חסידיו, הוא רק מעניש אותם קצת מדי פעם כדי להביע את חרון אפו. לדוגמה: גלי צונאמי, רעידות אדמה, התפרצויות של הרי געש וכן הלאה. במקביל לכך, הוא גם מגן בעוז על חסידיו שאותם הוא עומד להושיע והוא משגיח עליהם . טבעו של אלוהים הוא כזה: מצד אחד, הוא יכול להפגין סבלנות וסובלנות אינסופיות כלפי בני אדם שהוא מתכוון להשלים, ולהמתין להם עד כמה שרק יוכל. מצד שני, אלוהים שונא מאוד ומתעב את ילדי השטן שהם לא חסידיו ואשר מתנגדים לו. על אף שלא אכפת לו אם ילדי השטן האלה הם חסידים שלו ולא אכפת לו אם הם עובדים אותו, הוא בכל זאת מתעב אותם. לעומת זאת, יש לו סבלנות אליהם בלבו, ובמקביל לקביעת סופם של ילדי השטן האלה, הוא גם ממתין להגעת השלבים של תוכנית הניהול שלו.

בואו נביט בקטע הבא:

2. ברכת האל לנח אחרי המבול

(בראשית ט' 1-6) ויברך אלֹהים, את-נח ואת-בניו; ויאמר להם פרו ורבו, ומלאו את-הארץ. ומוראכם וחתכם, יהיה, על כל-חיַּת הארץ, ועל כל-עוף השמים; בכל אשר תרמֹשׂ האדמה ובכל-דגי הים, בידכם נתנו. כל-רמש אשר הוא-חי, לכם יהיה לאכלה: כירק עשב, נתתי לכם את-כל. אך-בשר, בנפשו דמו לא תאכלו. ואך את-דמכם לנפשתיכם אדרש, מיד כל-חיה אדרשנו; ומיד האדם, מיד איש אחיו – אדרש, את-נפש האדם. שפך דם האדם, באדם דמו ישפך: כי בצלם אלֹהים, עשה את-האדם.

מה אתם מבינים מהקטע הזה? למה בחרתי בפסוקים האלה? מדוע לא בחרתי במובאה מחיי נח ובני משפחתו בתיבה? מפני שהמידע הזה לא נוגע במיוחד לנושא שאנחנו מתקשרים עליו היום. מה שאנחנו שמים אליו לב הוא טבעו של אלוהים. אם אתם רוצים לדעת את הפרטים האלה, אתם לפתוח את כתבי הקודש ולקרוא בעצמכם. לא נדון בזה כאן. הדבר העיקרי שאנחנו דנים בו היום הוא האופן שבו ניתן להכיר את מעשיו של אלוהים.

לאחר שנח קיבל את הוראות האל ובנה את התיבה, ולאחר שהוא שרד את הימים שבהם אלוהים השמיד את העולם במבול, כל משפחתו בת שמונה הנפשות שרדה. מלבד משפחתו של נח בת שמונה הנפשות, כל האנושות הושמדה, וכל היצורים החיים על פני האדמה הושמדו. לנח אלוהים נתן ברכות ואלוהים אמר כמה דברים לו ולבניו. הדברים האלה הם מה שאלוהים העניק לו והם גם ברכתו של אלוהים לנח. זו הברכה וההבטחה שאלוהים נתן לבן אדם שיכול היה להקשיב לו ולקבל את הוראותיו וזה גם האופן שבו אלוהים גומל לבני אדם. כלומר, גם אם נח לא היה איש מושלם או איש צדיק בעיני אלוהים, וגם אם הוא לא הכיר את אלוהים היטב, נח ושלושת בניו שמעו בדברי אלוהים, תיאמו את מעשיהם עם עבודתו של אלוהים ועשו את מה שהם היו אמורים לעשות בהתאם להוראותיו של אלוהים. כתוצאה מכך, הם עזרו לאלוהים לשמר בני אנוש וסוגים שונים של יצורים חיים לאחר השמדת העולם במבול, ובכך הם תרמו רבות לשלב הבא בתוכנית הניהול של אלוהים. על כל מה שהוא עשה, אלוהים ברך אותו. אולי בעיני בני ימינו, מה שנח עשה אפילו לא ראוי לציון. יש כאלה שאפילו יחשבו: נח לא עשה דבר. אלוהים החליט לשמור אותו, ולכן הוא היה נשמר באופן ודאי. הישרדותו היא לא דבר שראוי לשבח אותו עליו. זה מה שאלוהים רצה שיקרה, מפני שהאדם פסיבי. אולם זה לא מה שאלוהים חשב. בעיני אלוהים, בין שבן אדם הוא דגול או חסר חשיבות, כל עוד הוא יכול להקשיב לאלוהים, להישמע להוראותיו ולמשימה שהוא מפקיד בידו ויכול לשתף פעולה עם עבודתו, רצונו ותוכניתו של אלוהים, כדי שרצונו ותוכניתו של אלוהים יוכלו להתבצע באופן חלק, הרי שההתנהלות הזו ראויה להנצחתו וראויה לברכתו. אלוהים נוצר בני אדם כאלה והוא מוקיר את מעשיהם ואת אהבתם וחיבתם כלפיו. זו גישתו של אלוהים. אם כן, מדוע אלוהים ברך את נח? מפני שזה האופן שבו הוא מתייחס למעשים כאלה ולצייתנות כזו מצד האדם.

בנוגע לברכתו של אלוהים לנח, יש כאלה שיאמרו: "אם האדם מקשיב לאלוהים ומרצה את אלוהים, אלוהים צריך לברך את האדם. האין זה מובן מאליו?" האם אנחנו יכולים להגיד את זה? יש כאלה שאומרים: "לא." מדוע אנחנו לא יכולים לומר את זה? יש כאלה שאומרים: "האדם לא ראוי ליהנות מברכות האל." זה לא לגמרי נכון. זאת משום שכאשר בן אדם מקבל את מה שאלוהים מפקיד בידו, לאלוהים יש אמת מידה שלפיה הוא שופט אם מעשיו של אותו בן אדם טובים או רעים, אם אותו בן אדם שמע לו, אם אותו בן אדם מילא את רצונו של אלוהים ואם מעשיו עומדים בדרישות. לאלוהים אכפת מלבו של האדם, לא ממעשיו על פני השטח. אלוהים לא צריך לברך מישהו רק משום שהוא עשה דבר מה בלי קשר לאופן שבו הוא עושה זאת. זה האופן שבו בני האדם לא מבינים את אלוהים. אלוהים מביט לא רק בתוצאה הסופית של הדברים, אלא שם דגש רב יותר ללבו של בן אדם ולגישתו במהלך התגלגלות העניינים, ובודק אם יש בלבו צייתנות, התחשבות ורצון לספק את אלוהים. כמה נח ידע על אלוהים באותה עת? האם הוא ידע את אותה כמות הדוקטרינות שאתם יודעים עכשיו? מבחינת היבטים של האמת, כגון תפיסות והכרה של אלוהים, האם הוא זכה להשקיה ורעייה כמותכם? לא! אך ישנה עובדה אחת שאין עליה ספק: בתודעתם, דעתם ואפילו בעמקי לבם של בני ימינו, תפיסותיהם לגבי אלוהים וגישתם כלפיו מטושטשות ומעורפלות. אפשר אפילו לומר שלחלק מבני האדם יש גישה שלילית כלפי קיומו של אלוהים. אולם בלבו ובתודעתו של נח, קיומו של אלוהים היה מוחלט וללא ספק, ולכן צייתנותו לאלוהים הייתה טהורה והייתה יכולה לעמוד במבחן. לבו היה טהור ופתוח לאלוהים. הוא לא נזקק לידע רב של דוקטרינות כדי להשתכנע להישמע לכל מילה מדבר האל, והוא לא נזקק לעובדות רבות שיוכיחו את קיומו של אלוהים כדי שהוא יוכל לקבל את המשימה שאלוהים הפקיד בידיו ולהיות מסוגל לעשות את כל מה שאלוהים אפשר לו לעשות. זה ההבדל המהותי בין נח לבין בני ימינו, והוא גם בדיוק ההגדרה האמיתית של מיהו איש מושלם בעיני אלוהים. מה שאלוהים רוצה הוא בני אדם כמו נח. הוא שייך לסוג בני האדם שאלוהים משבח ושייך גם בדיוק לסוג בני האדם שאלוהים מברך. האם קיבלתם נאורות כלשהי מכך? בני אדם מביטים בבני אדם מבחוץ, ואילו מה שאלוהים מביט בו הוא לבם ומהותם של בני האדם. אלוהים לא מאפשר לאף אחד להיות בעל לב חצוי או להחזיק בספקות לגביו, וגם לא מתיר לבני אדם לחשוד בו או לבחון אותו בכל דרך שהיא. לפיכך, על אף שבני ימינו ניצבים פנים אל פנים עם דבר האל, או אפילו פנים אל פנים עם אלוהים, בגלל דבר מה עמוק בלבם, בגלל קיומה של מהותם המושחתת ובגלל גישתם העוינת כלפיו, הם נכשלים בדרך לאמונתם האמיתית באלוהים, וצייתנותם אליו נחסמת. משום כך, קשה להם מאוד לזכות באותה ברכה שאלוהים העניק לנח.

3. אלוהים יוצר את הקשת בענן כסמל לבריתו עם האדם

(בראשית ט' 11-13) והֲקִמֹתי את-בריתי אִתכם, ולא-יכרת כל-בשר עוד ממי המבול; ולא-יהיה עוד מבול, לשחת הארץ. ויאמר אלֹהים, זאת אות-הברית אשר-אני נתן ביני וביניכם, ובין כל-נפש חיה, אשר אִתכם – לדֹרֹת, עולם. את-קשתי, נתתי בענן; והיתה לאות ברית, ביני ובין הארץ.

כעת, בואו נביט בקטע הזה מכתבי הקודש על האופן שבו אלוהים יצר את הקשת בענן כסמל לבריתו עם האדם.

רוב בני האדם יודעים מהי קשת בענן ושמעו סיפורים הקשורים לקשתות בענן. באשר לסיפור על הקשת בענן בכתבי הקודש, יש כאלה שמאמינים לו, יש כאלה שמתייחסים אליו כאגדה, ואילו אחרים לא מאמינים בו כלל. כך או כך, כל מה שקרה בנוגע לקשת בענן הוא כל הדברים שאלוהים עשה פעם והדברים שאירעו במהלך התהליך שבו אלוהים מנהל את האדם. הדברים האלה תועדו בדיוק בכתבי הקודש. התיעודים האלה לא מספרים לנו מה היה מצב רוחו של אלוהים באותו הזמן או מה היו הכוונות מאחורי הדברים שאלוהים אמר. יתר על כן, איש לא יכול להבין מה אלוהים הרגיש כשהוא אמר אותם. עם זאת, הלך רוחו של אלוהים בנוגע לכל העניין הזה מתגלה בטקסט בין השורות. נדמה המחשבות שלו באותה העת ממש מזנקות מהדף עם כל מילה ואמירה מדבר האל.

מחשבות האל הן מה שאמור להעסיק את דעתם של בני האדם והן מה שהכי חשוב שהם ינסו להכיר. זאת משום שמחשבותיו של אלוהים קשורות הדוקות לאופן שבו האדם מבין אלוהים, והאופן שבו האדם מבין את אלוהים הוא קשר חיוני ביותר להיווכחותו של האדם בחיים. אם כן, מה אלוהים חשב כשהדברים האלה התרחשו?

במקור, אלוהים ברא אנושות שהייתה טובה מאוד בעיניו וקרובה אליו, אך בני האדם האלה הושמדו במבול לאחר שהם מרדו בו. האם כאב לאלוהים שאנושות כזו פשוט נעלמה בן-רגע, ככה סתם? ודאי שכאב לו! וכיצד הוא הביע את הכאב הזה? כיצד הדבר תועד בכתבי הקודש? הדבר תועד בכתבי הקודש כך: "והֲקִמֹתי את-בריתי אִתכם, ולא-יכרת כל-בשר עוד ממי המבול; ולא-יהיה עוד מבול, לשחת הארץ." המשפט הפשוט הזה מגלה את מחשבותיו של אלוהים. ההשמדה הזו של העולם הכאיבה לו מאוד. במילים של בני אנוש, הוא היה עצוב מאוד. אנחנו יכולים לתאר לעצמנו: איך נראתה הארץ שהייתה פעם שוקקת חיים לאחר שהושחתה במבול? איך נראתה כעת הארץ, שפעם הייתה מלאה בני אדם? ללא התיישבות אנושית, ללא יצורים חיים, מים בכל מקום ואי-סדר אדיר על פני המים. האם התרחשות כזו הייתה כוונתו המקורית של אלוהים כשהוא ברא את העולם? מובן שלא! כוונתו המקורית של אלוהים הייתה לראות חיים בכל רחבי הארץ, לראות את בני האדם שהוא ברא עובדים אותו, ולא שרק נח יהיה היחיד שעובד אותו או היחיד שיכול לענות לקריאתו לבצע את המשימה שהופקדה בידו. כשהאנושות נעלמה, אלוהים ראה לא את מה שהוא התכוון אליו במקור, אלא את ההיפך הגמור. איך ייתכן שלבו שלא יכאב? אם כן, כשאלוהים גילה את טבעו והביע את רגשותיו, הוא קיבל החלטה. איזו מין החלטה הוא קיבל? ליצור קשת בענן (הערה: את הקשת בענן שאנחנו רואים) כברית עם האדם, הבטחה שאלוהים לא ישמיד שוב את האנושות במבול. לצד זאת, היא נועדה גם לספר לבני האדם שאלוהים פעם השמיד את העולם במבול, להזכיר לאנושות תמיד מדוע אלוהים עשה דבר כזה.

האם השמדת העולם הפעם הייתה דבר שאלוהים רצה? היא בפירוש לא הייתה מה שאלוהים רצה. אנחנו אולי יכולים להעלות בדעתנו חלק קטן מהמראה העלוב של הארץ לאחר שהושחתה, אך אנחנו לא יכולים להעלות על דעתנו כלל איך נראה אז המראה הזה בעיני אלוהים. אפשר לומר שבין אם מדובר בבני זמננו ובין שמדובר בבני הזמן ההוא, איש לא מסוגל להעלות על דעתו או להבין מה אלוהים הרגיש כשהוא ראה את המראה הזה, את תמונת העולם לאחר שהושמד במבול. אלוהים נאלץ לעשות זאת בגלל מרדנותו של האדם, אך הכאב שאלוהים סבל בלבו מההשמדה הזו של העולם במבול הוא דבר שאיש לא יכול לתפוס או להבין. זו הסיבה שאלוהים כרת ברית עם האנושות, כדי להגיד לבני האדם לזכור שאלוהים פעם עשה דבר כזה ולהישבע בפניהם שאלוהים לעולם לא ישמיד כך את העולם שוב. בברית הזו אנחנו רואים את לבו של אלוהים – אנחנו רואים שלבו של אלוהים דאב כשהוא השמיד את האנושות הזו. בשפת בני אנוש, כשאלוהים השמיד את האנושות וראה את האנושות נעלמת, לבו בכה ודימם. זו הדרך הטובה ביותר לתאר זאת, נכון? המילים האלה משמשות בני אנוש להמחיש רגשות אנושיים, אך מפני ששפת בני האנוש לוקה מדי, השימוש בהן לתיאור רגשותיו ותחושותיו של אלוהים לא נראית לי כה גרועה, והן גם לא מוגזמות. הן לפחות מאפשרות לכם להבין היטב ובהחלט כראוי את מצב רוחו של אלוהים בזמן ההוא. על מה תחשבו כעת כשתראו שוב קשת בענן? לפחות תזכרו שאלוהים התייסר פעם על כך שהוא השמיד העולם במבול. אתם תזכרו שעל אף שאלוהים שנא את העולם הזה ותיעב את האנושות הזו, כשהוא השמיד את בני האנוש שהוא ברא במו ידיו, לבו דאב, התקשה להרפות, הסתייג ובקושי נשא זאת. נחמתו היחידה הייתה משפחתו של נח בת שמונה הנפשות. שיתוף הפעולה של נח הוא מה שהפך לכדאי את המאמץ האדיר שהוא השקיע בבריאת הכל. כשאלוהים סבל, זה היה הדבר היחיד שיכול היה לפצות על הכאב שלו. מאותו רגע ואילך, אלוהים תלה את כל ציפיותיו מהאנושות במשפחתו של נח, בתקווה שהם יוכלו לחיות עם ברכותו ולא קללתו, בתקווה שהם לעולם לא יראו את אלוהים משמיד את העולם במבול שוב וגם בתקווה שהם לא יושמדו.

איזה חלק מטבעו של אלוהים עלינו להבין מכך? אלוהים תיעב את האדם מפני שהאדם התנגד אליו, אך בלבו, האכפתיות, הדאגה והרחמים שלו כלפי האנושות נותרו ללא שינוי. אפילו כשהוא השמיד את האנושות, לבו נותר ללא שינוי. כשהאנושות הייתה מלאה בשחיתות והמרתה את פיו של אלוהים במידה מסוימת, אלוהים נאלץ להשמיד את האנושות משום טבעו ומהותו ועל פי עקרונותיו. אולם בגלל מהותו של אלוהים, הוא עדיין ריחם על האנושות ואפילו רצה להשתמש בדרכים שונות לגאול את האנושות כדי שהיא תוכל להמשיך לחיות. במקום זאת, האדם התנגד לאלוהים, המשיך להמרות את פיו של אלוהים וסירב לקבל את ישועתו של אלוהים, כלומר, סירב לקבל את כוונותיו הטובות. על אף שאלוהים קרא לו, הזכיר לו, קיים אותו, עזר לו, וסבל אותו, האדם לא הבין או העריך זאת ולא שם לכך לב. בכאבו, אלוהים בכל זאת לא שכח להעניק לאדם את סובלנותו המרבית, והוא המתין לאדם שישנה את התנהגותו. לאחר שהגיע לגבול שלו, הוא עשה את מה שהיה עליו לעשות ללא כל היסוס. במילים אחרות, חלף פרק זמן מסוים והתחולל תהליך מסוים מהרגע שאלוהים תכנן להשמיד את האנושות ועד תחילתה הרשמית של עבודתו להשמדת האנושות. התהליך הזה התקיים כדי לאפשר לאדם לשנות את התנהגותו והוא היה ההזדמנות האחרונה שאלוהים נתן לאדם. אם כן, מה אלוהים עשה בפרק הזמן הזה לפני שהוא השמיד את האנושות? אלוהים עשה כמות משמעותית של עבודת הזכרה ושכנוע. על אף הכאב והצער בלבו של אלוהים, הוא המשיך לפעול באכפתיות, בחשש וברחמים רבים כלפי האנושות. מה אנחנו רואים מכך? ללא ספק, אנחנו רואים שאהבתו של אלוהים כלפי האנושות היא אמיתית ולא רק דבר מה שהוא משלם לו מס שפתיים. היא אמיתית, מוחשית וניתנת להערכה, והיא לא מזויפת, מדוללת, ערמומית או מתנשאת. אלוהים לעולם לא משתמש בהונאה או יוצר מראות מזויפים כדי לגרום לבני אדם לראות שהוא ראוי לאהבה. הוא לעולם לא משתמש בעדות שקר כדי להראות לבני אדם את חביבותו או כדי להתרברב בחביבותו ובקדושתו. האין ההיבטים האלה של טבעו של אלוהים ראויים לאהבת האדם? האין הם ראויים לעבודת האל? האין הם ראויים להוקרה? בשלב הזה, אני רוצה לשאול אתכם: לאחר ששמעתם את הדברים האלה, האם אתם חושבים שגדולתו של אלוהים היא רק מילים על דף? האם חביבותו של אלוהים היא רק מילים ריקות מתוכן? לא! ודאי שלא! עליונותו, גדולתו, קדושתו, סובלנותו, אהבתו של אלוהים וכן הלאה – כל ההיבטים השונים האלה של טבעו ומהותו של אלוהים באים לידי ביטוי בכל פעם שהוא עושה את עבודתו, והם מגולמים ברצונו כלפי האדם וגם מתגשמים ומשתקפים בכל בן אדם. גם אם לא הרגשתם זאת בעבר, אלוהים דואג לכל אדם בכל דרך אפשרית, באמצעות לבו הכן, חוכמתו ושיטות שונות לחמם את לבו של כל אדם ולעורר את רוחו של כל אדם. זוהי עובדה ללא עוררין. בלי קשר למספר בני האדם היושבים כאן, לכל אדם היו חוויות ותחושות שונות כלפי סובלנותו, סבלנותו וחביבותו של אלוהים. החוויות האלה של אלוהים והתחושות האלה או ההכרות האלה בו – בסיכומו של עניין, כל הדברים החיוביים האלה הם מאלוהים. לכן על ידי שילוב החוויות והידע של כולם על אלוהים והחיבור בינן לבין קריאתנו בפסוקים האלה מכתבי הקודש היום, האם אתם מבינים את אלוהים באופן אמיתי וראוי יותר?

לאחר שקראתם את הסיפור הזה והבנתם חלק מטבעו של אלוהים שנגלה באירוע זה, איזה מין הערכה חדשה של אלוהים יש לכם? האם בזכות זאת הבנתם באופן עמוק יותר את אלוהים ואת לבו? האם אתם מרגישים אחרת כעת כשאתם מעיינים שוב בסיפור של נח? על פי השקפתכם, האם לא היה הכרח לתקשר את הפסוקים האלה מכתבי הקודש? כעת, לאחר שתקשרנו אותם, האם אתם חושבים שהיה הכרח לעשות זאת? היה הכרח, נכון? על אף שמה שקראנו הוא סיפור, הוא תיעוד אמיתי של העבודה שאלוהים עשה בעבר. מטרתי לא הייתה להניח לכם לתפוס את פרטי הסיפורים האלה או את פרטי הדמות הזו, וגם לא לאפשר לכם ללכת לחקור את הדמות הזו, ובהחלט לא לאפשר לכם לחזור ולחקור שוב את כתבי הקודש. אתם מבינים? אם כן, האם הסיפורים האלה עזרו לכם להכיר את אלוהים טוב יותר? מה הסיפור הזה הוסיף לאופן שבו אתם מבינים את אלוהים? ספרו לנו, אחים ואחיות מהכנסיות בהונג קונג. (ראינו שאהבתו של אלוהים היא דבר שאין לאיש מאיתנו, בני האדם המושחתים.) ספרו לנו, אחים ואחיות מהכנסיות בקוריאה. (אהבתו של אלוהים כלפי האדם היא אמיתית. אהבתו של אלוהים כלפי האדם טומנת בחובה את טבעו וטומנת בחובה את גדולתו, קדושתו, עליונותו וסובלנותו. באמצעות סיפור כזה, אנחנו יכולים להעריך טוב יותר את העובדה שכל הדברים האלה הם חלק מטבעו של אלוהים ושכדאי לנו לנסות להבין זאת באופן מעמיק יותר.) (באמצעות התקשור זה עתה, אנחנו יכולים לראות מצד אחד את טבעו הצודק והקדוש של אלוהים, ואנחנו יכולים לראות מצד שני את דאגתו של אלוהים לאנושות, את רחמיו של אלוהים כלפי האנושות ואת העובדה שכל מה שאלוהים עושה וכל מחשבה ורעיון שיש לו מגלים כולם את אהבתו כלפי האנושות ואת דאגתו לאנושות.) (בעבר הבנו שאלוהים השתמש במבול כדי להשמיד את העולם מפני שהאנושות הפכה למרושעת במידה מסוימת, ונדמה היה שאלוהים השמיד את האנושות הזו מפני שהוא תיעב אותה. רק לאחר שאלוהים דיבר על הסיפור של נח היום ואמר שלבו של אלוהים דימם, הבנו שאלוהים למעשה הסתייג התקשה להרפות מהאנושות הזו. רק משום שהאנושות הייתה מרדנית מדי, לאלוהים לא הייתה ברירה אלא להשמיד אותה. למעשה, לבו של אלוהים באותה עת היה עצוב מאוד. מכך אנחנו יכולים לראות בטבעו של אלוהים את האכפתיות והדאגה שלו כלפי האנושות. זה דבר שלא ידענו לפני כן. בעבר, חשבנו שאלוהים השמיד את האנושות מפני שהיא הייתה רעה מדי. ההבנה שלנו הייתה שטחית עד כדי כך.) טוב מאוד! אתם יכולים להיות הבאים שידברו. (ההקשבה לדברים האלה השפיעה עליי מאוד. קראתי את כתבי הקודש בעבר, אבל מעולם לא הייתה לי חוויה כמו היום, שבה אלוהים מנתח ישירות את הדברים האלה כדי שנוכל להכיר אותו. החוויה שבה אלוהים מוביל אותנו כך כדי שנזכה לראות את כתבי הקודש הראתה לי שמהותו של אלוהים אל מול שחיתות האדם הייתה אהבה ודאגה לאנושות. מאז שהאדם נעשה מושחת ועד אחרית הימים היום, על אף שאלוהים טומן בחובו טבע צודק, אהבתו ודאגתו לאדם נותרות ללא שינוי. זה מוכיח שהמהות של אהבתו של אלוהים, מהבריאה ועד היום, לעולם לא משתנה, גם אם האדם מושחת.) (היום הבנתי שמהותו של אלוהים לא תשתנה משום שינוי בזמן והמקום של עבודתו. הבנתי גם שבין שאלוהים בורא את העולם או משמיד אותו לאחר שהאדם הופך למושחת, כל מה שהוא עושה הוא בעל משמעות ומכיל את טבעו. לפיכך, הבנתי שאהבתו של אלוהים היא אינסופית ובלתי ניתנת למדידה, והבנתי גם את דאגתו ורחמיו של אלוהים כלפי האנושות כשהוא השמיד את העולם, כפי שציינו האחים והאחיות האחרים.) (אלה היו דברים שבאמת לא ידעתי לפני כן. לאחר שהקשבתי היום, אני מרגיש שאלוהים באמת מהימן, באמת אמין וראוי לאמונה ושהוא אכן קיים. אני יכול באמת להבין בלבי שטבעו ואהבתו של אלוהים הם באמת עד כדי כך מוחשיים. זו תחושה שיש לי לאחר שהקשבתי היום.) מצוין! נראה שכולכם הפנמתם את מה ששמעתם.

האם הבחנתם בעובדה מסוימת מכל הפסוקים מכתבי הקודש, לרבות כל הסיפורים מכתבי הקודש שתקשרנו היום? האם אלוהים אי-פעם השתמש בשפתו שלו כדי להביע את מחשבותיו שלו או כדי להסביר את אהבתו ודאגתו לאנושות? האם יש תיעוד שלו משתמש בשפה פשוטה כדי לציין עד כמה הוא דואג לאנושות או אוהב אותה? לא! הלא כן? יש בקרבכם כל כך הרבה בני אדם שקראו את כתבי הקודש או ספרים אחרים. האם מישהו מכם ראה מילים שכאלה? התשובה היא בשום אופן לא! כלומר, בתיעוד שבכתבי הקודש, לרבות דברי האל או תיעוד עבודתו, אלוהים מעולם לא השתמש בשיטותיו שלו כדי לתאר את רגשותיו או כדי להביע את אהבתו ודאגתו לאנושות, בשום תקופה ובשום פרק זמן, ואלוהים גם מעולם לא השתמש בדיבור או בכל מעשה שהוא כדי להביע את רגשותיו ותחושותיו – האין זו עובדה? מדוע אני אומר זאת? מדוע עליי לציין זאת? מפני שהדבר מכיל גם את חביבותו וטבו של אלוהים.

אלוהים ברא את האנושות. גם אם בני אנוש הושחתו וגם אם הם לא חסידים שלו, אלוהים מתייחס אליהם כאל בבת עינו – או כפי שבני אדם היו אומרים, הוא מתייחס אליהם כאל בני האנוש היקרים לו ביותר – ולא כאל הצעצועים שלו. על אף שאלוהים אומר שהוא הבורא ושהאדם הוא ברוא שלו, מה שאולי נשמע כאילו יש איזשהו הבדל בדרגה, למעשה, כל מה שאלוהים עשה למען האנושות חורג בהרבה מהמצופה מקשר כזה. אלוהים אוהב את האנושות, משגיח על האנושות ודואג לאנושות, וכן מקיים את האנושות ללא-הרף וללא-הפסק. הוא לעולם לא מרגיש בלבו שזו עבודה נוספת או דבר מה שראוי להערכה רבה. הוא גם לא מרגיש שהושעת האנושות, קיום האנושות והענקת הכל לאנושות הם תרומה אדירה למענה. הוא בסך הכל מקיים את האנושות בשקט ובדממה, בדרכו שלו ובאמצעות מהותו שלו ומה ששייך לאלוהים ומה שאלוהים הינו. לא משנה כמה תמיכה וכמה עזרה האנושות מקבלת ממנו, אלוהים לעולם לא חושב על כך או מנסה לזכות בהערכה. הדבר נקבע על ידי מהותו של אלוהים והוא גם בדיוק ביטוי אמיתי של טבעו של אלוהים. זו הסיבה שגם בספרי הקודש וגם בספרים אחרים, אנחנו אף-פעם לא רואים את אלוהים מבטא את מחשבותיו ואף-פעם לא רואים את אלוהים מתאר או מצהיר בפני בני האנוש מדוע הוא עושה את הדברים הללו או מדוע הוא דואג כל כך לאנושות במטרה לגרום לאנושות להכיר לו תודה או להלל אותו. אפילו כשכואב לו, כשלבו דואב עד מאוד, הוא אף-פעם לא שוכח את האחריות שלו כלפי האנושות או את דאגתו כלפי האנושות, אלא תמיד סובל את הכאב הזה ואת המכאוב הזה לבד בדממה. להיפך, אלוהים ממשיך לקיים את האנושות כרגיל. על אף שהאנושות לעתים קרובות מהללת את אלוהים או נושאת עליו עדות, אלוהים לא דורש דבר מההתנהגות. זאת משום שאלוהים לעולם לא מתכוון שאף אחד מהדברים הטובים שהוא עושה למען האנושות יזכה בהכרת תודה או בגמול. מצד שני, מי שירא את אלוהים וסר מרע, מי שהוא באמת חסיד של אלוהים, מי שמקשיב לו ונאמן לו ומי שנשמע לו – אלה הם בני האדם שלעתים קרובות יזכו בברכותיו של אלוהים, ואלוהים יעניק את הברכות האלה ללא היסוס. יתר על כן, הברכות שבני אדם מקבלים מאלוהים הן לעתים קרובות מעבר לכל דמיון וגם מעבר לכל מה שבני אנוש יכולים להשיג בתמורה למה שהם עשו או למחיר שהם שילמו. כשהאנושות נהנית מברכותיו של אלוהים, האם למישהו אכפת ממה שאלוהים עושה? האם מישהו דואג כלל לרגשותיו של אלוהים? האם מישהו מנסה להבין את כאבו של אלוהים? התשובה המדויקת לשאלות האלה היא: לא! האם בן אנוש כלשהו, לרבות נח, יכול להבין את הכאב שאלוהים הרגיש באותו רגע? האם מישהו יכול לתפוס את הסיבה לכך שאלוהים יכרות ברית כזו? לא! האנושות לא מבינה את כאבו של אלוהים, לא משום שהיא לא יכולה להעלות על הדעת את כאבו של אלוהים, ולא בגלל הפער בין אלוהים לאדם או ההבדל במעמדם, אלא מפני שלאנושות לא אכפת כלל מרגשותיו של אלוהים. האנושות חושבת שאלוהים הוא עצמאי – אלוהים לא צריך שבני אדם ידאגו לו, יבינו אותו או יתחשבו בו. אלוהים הוא אלוהים, ולכן אין לו כאב ואין לו רגשות. הוא לא יהיה עצוב, הוא לא ירגיש צער והוא אפילו לא בוכה. אלוהים הוא אלוהים, ולכן הוא לא צריך שום ביטוי רגשי והוא לא צריך שום נחמה רגשית. אם הוא צריך אותם בנסיבות מסוימות, הוא יפתור את העניין בעצמו ולא יזדקק לכל סיוע מהאנושות. לעומת זאת, בני האנוש החלשים והילדותיים הם אלה שצריכים שאלוהים ינחם אותם, יקיים אותם, יעודד אותם ואפילו יביע תנחומים על רגשותיהם, בכל זמן ובכל מקום. המחשבה הזו מסתתרת עמוק בלב האנושות: האדם הוא החלש – הוא זקוק לאלוהים שישמור עליו מכל בחינה, הוא ראוי לכל הדאגה שאלוהים מקדיש לו והוא צריך לדרוש מאלוהים את כל מה שלדעתו צריך להיות שלו. אלוהים הוא החזק – יש לו הכל והוא צריך להיות זה ששומר האנושות ומעניק לה ברכות. מפני שהוא כבר אלוהים, הוא כל-יכול והוא לעולם לא זקוק לדבר מהאנושות.

מכיוון שהאדם לא שם לב לאף אחד מגילויי האל, הוא מעולם לא חש בצערו, כאבו או אושרו של אלוהים. אולם לעומת זאת, אלוהים מכיר את כל ביטוייו של האדם כפי שהוא מכיר את כף ידו. אלוהים מספק את הצרכים של כולם בכל זמן ובכל מקום, צופה במחשבותיו המשתנות של כל אדם וכך הוא מנחם ומשכנע אותו, ומכוון ומאיר אותו. מבחינת כל הדברים שאלוהים עשה על האנושות וכל המחירים שהוא שילם בגללה, האם בני אדם יכולים למצוא פסוק בכתבי הקודש או מכל דבר שאלוהים אמר עד היום שמציין בבירור שאלוהים ידרוש דבר מה מן האדם? לא! נהפוך הוא, גם אם בני אדם מתעלמים מחשיבתו של אלוהים, הוא עדיין חוזר ומנהיג את האנושות, חוזר ומקיים אותה ועוזר לה, כדי לאפשר לה לצעוד בדרכו של אלוהים, כדי שהיא תוכל לקבל את היעד היפהפה שהוא הכין לה. בכל הנוגע לאלוהים, למה ששייך לאלוהים ומה שאלוהים הינו, הוא יעניק ללא היסוס את חסדו, את רחמיו ואת כל גמוליו לחסידי האל שאוהבים אותו. אולם הוא לעולם לא מגלה לאף אדם את הכאב שהוא סבל או את הלך רוחו, והוא לעולם לא מתלונן על מי שלא מסוגל להתחשב בו או להכיר את רצונו. הוא בסך הכל עומד בכל זה בדממה וממתין ליום שבו האנושות תהיה מסוגלת להבין.

מדוע אני אומר את הדברים האלה כאן? מה אתם מבינים מהדברים שאמרתי? יש דבר מה במהותו ובטבעו של אלוהים שקל מאוד לא לשים לב אליו, דבר מה שיש רק לאלוהים ולא לאף אדם, לרבות אלה שאחרים חושבים אותם לבני אדם דגולים ולבני אדם טובים, או שאחרים מדמיינים שהם אלוהים. מהו הדבר הזה? זהו חוסר אנוכיותו של אלוהים. כשאנחנו מדברים על חוסר אנוכיות, אתם אולי חושבים שגם אתם חסרי כל אנוכיות, משום שבכל הנוגע לילדיכם, אתם לעולם לא מתמקחים איתם ואתם נדיבים כלפיהם, או שאתם חושבים שאתם חסרי כל אנוכיות בכל הנוגע להוריכם. תהיה מחשבתכם אשר תהיה, אתם לפחות מבינים את המונח "חוסר אנוכיות" ורואים בו דבר חיובי, וחושבים שלהיות אדם חסר אנוכיות הוא דבר נאצל. כשאתם חסרי אנוכיות, אתם חושבים שאתם נהדרים. אך אין איש שיכול לראות את חוסר האנוכיות של אלוהים בכל דבר, בבני האדם, באירועים ובחפצים, ובאמצעות עבודתו של אלוהים. מדוע כך הדבר? מפני שהאדם הוא כל כך אנוכי! מדוע אני אומר זאת? האנושות חיה בעולם חומרי. אתם אולי חסידי אל, אך אתם אף-פעם לא רואים או מבינים איך אלוהים מקיים אתכם, אוהב אתכם ודואג לכם. אם כן, מה אתם רואים? אתם רואים את קרוביכם בדם שאוהבים אתכם או מטפחים אתכם. אתם רואים את הדברים שמועילים לבשרכם ודמכם. אכפת לכם מבני האדם והדברים שאתם אוהבים. זהו חוסר אנוכיותו המזויף של האדם. עם זאת, בני אדם "חסרי אנוכיות" כאלה לעולם לא חושבים על אלוהים שמעניק להם חיים. בניגוד לאלוהים, חוסר אנוכיותו של האדם הופך לאנוכי ובזוי. חוסר האנוכיות שהאדם מאמין בו הוא ריקני ולא מציאותי, מדולל, לא תואם את אלוהים ולא קשור לאלוהים. חוסר האנוכיות של האדם הוא למען עצמו, ואילו חוסר האנוכיות של אלוהים הוא גילוי אמיתי של מהותו. בדיוק בגלל חוסר האנוכיות של אלוהים האדם מקבל ממנו זרם יציב של אספקה. אולי אתם לא מושפעים מאוד מהנושא הזה שאני מדבר עליו היום ואתם רק מהנהנים באישור, אך כשתנסו להעריך את לבו של אלוהים בלבכם, תגלו מבלי משים: מבין כל בני האדם, העניינים והדברים שאתם יכולים להרגיש בעולם הזה, רק חוסר אנוכיותו של אלוהים הוא אמיתי ומוחשי, מפני שרק אהבתו של אלוהים כלפיכם היא ללא תנאי וללא רבב. מלבד אלוהים, חוסר אנוכיותו לכאורה של כל אחד אחר הוא כולו מזויף, שטחי וחסר כנות – יש לו מטרה, כוונות מסוימות, הוא טומן בחובו הפסדים מסוימים והוא לא יכול לעמוד במבחן. אפשר אפילו לומר שהוא מטונף ונלעג. אתם מסכימים?

אני יודע שהנושאים האלה מאוד לא מוכרים לכם ושאתם זקוקים לזמן מה כדי לעכל אותם לפני שתוכלו להבין באמת. ככל שהנושאים האלה פחות מוכרים לכם, כך הדבר מוכיח שהנושאים האלה חסרים בלבכם. אם לעולם לא אזכיר את הנושאים האלה, האם מישהו מכם ידע עליהם דבר? אני סבור שלעולם לא הייתם מכירים אותם. אין ספק בכך. לא משנה כמה אתם יכולים לתפוס או להבין, הנושאים האלה שאני מדבר עליהם הם מה שהכי חסר לבני אדם ומה שהם צריכים לדעת עליו יותר מכל. הנושאים האלה חשובים מאוד לכולם – הם יקרי ערך והם החיים, והם הדברים שצריכים להיות ברשותכם בדרך שלפניכם. ללא הכוונתם של הדברים האלה, מבלי שתבינו את טבעו ומהותו של אלוהים, תמיד יהיה לכם ספק בכל הנוגע לאלוהים. איך אתם יכולים להאמין באלוהים כראוי אם אתם אפילו לא מבינים אותו? אתם לא יודעים דבר על רגשותיו, רצונו והלך רוחו של אלוהים. אתם לא יודעים מה הוא חושב, מה מעציב אותו ומה משמח אותו. על כן איך אתם יכולים להתחשב בלבו של אלוהים?

בכל פעם שאלוהים עצוב, הוא ניצב בפני אנושות שלא שמה אליו לב כלל, אנושות המורכבת מחסידי אל שטוענים שהם אוהבים אותו אך לגמרי מזניחים את רגשותיו. איך יכול להיות שלא יכאב הלב שלו? בעבודת הניהול של אלוהים, הוא מבצע את עבודתו בכנות ומדבר אל כל אדם, והוא ניצב בפניהם ללא כל ההיסוס או היחבאות. להיפך, כל חסידיו סגור אליו ואיש לא מוכן להתקרב אליו באופן פעיל, להבין את לבו או לשים לב לרגשותיו. אפילו אלה שרוצים להפוך לאנשי סודו של אלוהים לא רוצים להתקרב אליו, להתחשב בלבו או לנסות להבין אותו. כשאלוהים שמח ומאושר, אין לו עם מי לחלוק את האושר שלו. כשבני אדם לא מבנים את אלוהים, אין מי שינחם את לבו הפגוע. כשלבו דואב, אין אף אדם שמוכן להקשיב למה שעל לבו. לאורך אלפי השנים האלה של עבודת הניהול של אלוהים, איש לא מבין את רגשותיו של אלוהים ואיש לא מבין אותם או תופס אותם, ועל אחת כמה וכמה שאיש לא יכול לעמוד לצד אלוהים ולחלוק איתו את רגעי השמחה והצער. אלוהים בודד. הוא בודד! אלוהים בודד לא רק משום שהאנושות המושחתת מתנגדת לו, אלא יותר מכך משום שבני האדם שעוסקים בחיפוש אחר רוחניות, בני האדם שרוצים להכיר את אלוהים ולהבין אותו ואפילו בני האדם שמוכנים להקדיש לו את כל חייהם גם הם לא מכירים את מחשבותיו ולא מבינים את טבעו ואת רגשותיו.

בסוף הסיפור של נח, ראינו את אלוהים משתמש בשיטה יוצאת דופן כדי להביע את רגשותיו באותו רגע. השיטה הזו מיוחדת מאוד והשיטה היא לכרות ברית עם האדם. זו שיטה שמצהירה על סיום השימוש של אלוהים במבול כדי להשמיד את העולם. מבחוץ, כריתת ברית נראית דבר רגיל ביותר. זו אינה אלא שימוש במילים כדי למנוע את שני הצדדים מפעולות המפרות את הברית, כדי להשיג את המטרה של הגנת העניינים של שני הצדדים. על פני השטח, זה דבר רגיל מאוד, אך מהסתכלות במניעים ובמשמעות של המעשה הזה של אלוהים, אפשר להבין שזה גילוי אמיתי של טבעו והלך רוחו של אלוהים. אם רק תניחו את המילים האלה בצד ותתעלמו מהן, אם לעולם לא אומר לכם את האמת בנוגע לכך, האנושות באמת לעולם לא תכיר את מחשבותיו של אלוהים. אולי בדמיונכם, אלוהים מחייך כשהוא כורת את הברית הזו, ואולי סבר פניו רציני, אך בלי קשר לסבר הפנים שרוב בני האדם מדמיינים שיש לאלוהים, איש לא יכול לראות את לבו או את כאבו של אלוהים, ועל אחת כמה וכמה שאיש לא יכול לראות את בדידותו. איש לא יכול לזכות באמונו של אלוהים, להיות ראוי לאמונו של אלוהים או להיות מישהו שאלוהים יכול להביע בפניו את מחשבותיו או את כאבו. זו הסיבה שלאלוהים לא הייתה ברירה אלא לעשות דבר כזה. למראית עין, אלוהים עשה דבר קל כדי להיפרד לשלום מהאנושות הקודמת, להסדיר את העבר ולשים קץ מושלם להשמדתו את העולם במבול. עם זאת, אלוהים הסתיר את הכאב שלו מהרגע הזה עמוק בלבו. בתקופה שבה לא היה לאלוהים עם מי לשתף את מה שעל לבו, הוא כרת ברית עם האנושות ואמר לה שהוא לא ישמיד העולם במבול שוב. כשמופיעה קשת בענן, היא מזכירה לבני האדם שקרה פעם דבר כזה כדי להזהיר אותם שלא לעשות מעשים רעים. אפילו מתוך כאב כזה, אלוהים לא שכח את האנושות ועדיין הקדיש לה דאגה כה רבה. אלה אהבתו וחוסר אנוכיותו של אלוהים, הלא כן? אך על מה בני אדם חושבים כשהם סובלים? זה הרי הרגע שבו הם זקוקים לאלוהים יותר מכל, הלא כן? ברגעים כאלה, בני אדם תמיד מביאים את אלוהים כדי שהוא ינחם אותם. אלוהים לעולם לא יאכזב בני אדם בכל זמן שהוא, והוא תמיד יאפשר לבני אדם להיחלץ מצרותיהם ולחיות באור. על אף שאלוהים מקיים כך את האנושות, בלב האדם אלוהים הוא רק גלולת עידוד ושיקוי של נחמה. כשאלוהים סובל, כשלבו פגוע, יציר נברא או כל אדם המנחם אותו או מארח לו חברה הם ללא ספק רק משאלה ראוותנית של אלוהים. האדם לעולם לא שם לב לרגשותיו של אלוהים, ולכן אלוהים לעולם לא מבקש נחמה או מצפה שיהיה מישהו שיוכל לנחם אותו. הוא בסך הכל משתמש בשיטות שלו עצמו כדי להביע את מצב רוחו. בני אדם לא חושבים שקשה לאלוהים במיוחד לעמוד בייסורים כלשהם, אך רק כשאתם מנסים באמת להבין את אלוהים ויכולים באמת להבין את כוונותיו הכנות של אלוהים בכל מעשיו, אתם יכולים להרגיש את גדולתו וחוסר אנוכיותו של אלוהים. על אף שאלוהים כרת ברית עם האנושות באמצעות הקשת בענן, הוא מעולם לא סיפר לאיש מדוע הוא עשה זאת ומדוע הוא כרת את הברית הזו, כלומר, הוא מעולם לא גילה לאיש את מחשבותיו האמיתיות. זאת מפני שאיש לא יכול לתפוס את עומקה של אהבתו של אלוהים כלפי האנושות שהוא ברא במו ידיו, ואיש לא יכול להבין כמה כאב סבל לבו כשהוא השמיד את האנושות. לפיכך, אפילו אם הוא יאמר לבני האדם מה הוא מרגיש, הם לא יכולים לשאת את האמון הזה. על אף שכואב לו, הוא בכל זאת ממשיך בשלב הבא של עבודתו. אלוהים תמיד נותן את הצד הכי טוב שלו ואת הדברים הכי טובים לאנושות, תוך שהוא נושא בדממה את כל הייסורים בעצמו. אלוהים אף-פעם לא מגלה בפתיחות את ייסוריו. במקום זאת, הוא סובל וממתין בדממה. הסיבולת של אלוהים היא לא קרה, אדישה, או חסרת ישע והיא לא סימן לחולשה, אלא שאהבתו ומהותו של אלוהים הן תמיד חסרות אנוכיות. זהו גילוי טבעי של מהותו וטבעו והתגלמות אמיתית של זהותו של אלוהים כבורא האמיתי.

למרות זאת, אולי יש כאלה שלא הבינו אותי כראוי. האם תיאור רגשותיו של אלוהים בפירוט כה רב ובאופן כל כך סנסציוני נועד לגרום לבני אדם לרחם על אלוהים? האם הייתה כוונה כזו? (לא!) המטרה היחידה לכך שאמרתי את הדברים האלה הייתה לגרום לכם להכיר את אלוהים טוב יותר, להבין כל חלק בו, להבין את רגשותיו, לתפוס את העובדה שעבודתו של אלוהים מבטאת בהדרגה ובאופן מוחשי את טבעו ומהותו. זאת בניגוד לאופן שבו הן מוצגות באמצעות דבריו הריקים מתוכן של האדם, מכתביו והדוקטרינות שלו או דמיונו. כלומר, אלוהים ומהותו קיימים באמת – הם לא ציורים, הם לא יצירי דמיון, הם לא תוצרים של האדם והם בהחלט לא המצאות של האדם. האם אתם מכירים בכך כעת? אם אתם מכירים בכך, הרי שדבריי היום השיגו את מטרתם.

דנו היום בשלושה נושאים. אני בטוח שכולם הפיקו ערך רב מהשיתוף על שלושת הנושאים האלה. אני יכול לומר בוודאות שבאמצעות שלושת הנושאים הללו, המחשבות של אלוהים שתיארתי או טבעו ומהותו של אלוהים שציינתי שינו את האופן שבו בני אדם מבינים ותופסים את אלוהים, ואפילו הפכו האמונה של כולם באלוהים וכן הפכו את צלם האל שכולם העריצו בלבם. כך או כך, אני מקווה שמה שלמדתם על טבעו של אלוהים בשלושת הקטעים האלה מכתבי הקודש יועיל לכם, ואני מקווה שאחרי שתחזרו, תנסו להרהר בכך עוד. המפגש של היום מסתיים כאן. שלום!

18 במאי, 2014

מתוך "המשך של הדבר מופיע בבשר"

הברק ממזרח, כנסיית האל הכול יכול נוסדה בעקבות הופעתו ועבודתו של האל הכול יכול, הביאה השנייה של ישוע אדוננו, המשיח של אחרית הימים. החברים בכנסייה הם אלה המקבלים את עבודתו של האל הכול יכול באחרית הימים, והנכבשים וניצלים באמצעות דבריו. האל הכול יכול ייסד את הכנסייה לבדו והוא שמנהיג אותה כרועה. היא במפורש לא נוסדה על ידי אדם. המשיח הוא האמת, הדרך והחיים. צאנו של אלוהים שומעות בקולו של אלוהים. כל עוד תקראו את דברי האל הכול יכול, תבינו שאלוהים אכן הופיע.