פירושים לאמירה השש עשרה

כנסיית האל הכול יכול – פירושים לאמירה השש עשרה

בעיני בני האדם, אלוהים גדול מדי, שופע מדי, מופלא מדי ויותר מדי בלתי נתפס. בעיניהם, דברי האל רמים ונישאים, והם נראים כיצירת מופת אדירה של העולם. אולם מפני שיש לבני האדם חסרונות רבים, ומפני שדעתם פשוטה מדי, ויתרה מכך, מפני שיכולות הקבלה שלהם עלובות מדי, בלי קשר לבהירות דיבורו של אלוהים, בני האדם נותרים ישובים במקומם ולא זזים, כאילו הם סובלים ממחלת נפש. כשהם רעבים, הם לא מבינים שהם חייבים לאכול; כשהם צמאים, הם לא מבינים שהם חייבים לשתות; הם פשוט ממשיכים לצעוק ולצרוח, כאילו יש קושי בל יתואר במעמקי רוחם, אך הם לא מסוגלים לדבר על כך. כשאלוהים ברא את האנושות, כוונתו היה שהאדם יחיה באנושיות רגילה ויקבל את דברי האל בהתאם לאינסטינקט שלו. אולם משום שהשטן הצליח לפתות את האדם עוד בראשית, כיום, האדם עדיין לא מסוגל להיחלץ, והוא עדיין לא מסוגל לזהות את המזימות הערמומיות שהשטן מוציא לפועל מזה אלפי שנים. בנוסף לכך, הוא לא מספיק חכם כדי להכיר את דבריו של אלוהים לחלוטין. כל זה הוביל למצב הנוכחי. במצב של היום, בני האדם עדיין חיים בסכנה ליפול בפיתויו של השטן, ולכן הם עדיין לא מסוגלים להעריך את דברי האל באופן טהור. בטבעם של בני אדם רגילים, אין רמייה או הונאה. יש לבני האדם קשרים רגילים זה עם זה, הם לא עומדים לבדם, וחייהם אינם בינוניים או מנוונים. בנוסף לכך, כולם מהללים את אלוהים, דבריו מחלחלים בקרב בני האדם, ובני האדם חיים בשלום איש עם רעהו. תחת טיפולו והגנתו של אלוהים, העולם מתמלא בהרמוניה ללא הפרעתו של השטן, וכבודו של אלוהים נושא את החשיבות העליונה בקרב בני האדם. בני אדם כאלה הם כמו מלאכים: הם טהורים ומלאי חיים, הם אף פעם לא מתלוננים על אלוהים, והם מקדישים את כל מאמציהם לכבודו של אלוהים על פני האדמה. עכשיו הוא הזמן של הלילה השחור. כולם מגששים סביב בחיפושים. האפלה הגמורה גורמת לשיערם לסמור, והם לא יכולים שלא לרעוד. כשמאזינים בקפידה, שומעים את יללותיה של רוח צפונית-מערבית, משב אחרי משב, ונדמה שהיא מלווה ביבבות עגמומיות של האדם. בני האדם אבלים ובוכים על גורלם. מדוע הם קוראים את דברי האל אך לא מסוגלים להבין אותם? נדמה שחייהם שרויים על סף ייאוש, שהמוות עומד לאסוף את נשמתם, ושיומם האחרון מופיע לנגד עיניהם. נסיבות אומללות כאלה הן בדיוק הרגע שבו המלאכים השבריריים קוראים לאלוהים, ומספרים על הקשיים שלהם בקריאה עגמומית אחר קריאה עגמומית. זו הסיבה לכך שהמלאכים שעובדים בקרב בני האל ובני עמו של אלוהים לעולם לא ירדו עוד אל האדם. הדבר נועד למנוע מהם להילכד במניפולציה של השטן בהיותם מגולמים כבשר ודם, כך שהם לא יוכלו להיחלץ. לכן הם עובדים רק בעולם הרוחני, שאותו האדם לא יכול לראות. לפיכך, כשאלוהים אומר, "הרגע שבו אומלך על כס המלכות בלבו של האדם יהיה הרגע שבו בניי ובני עמי ימשלו בעולם", הוא מתייחס לעת שבה המלאכים על פני האדמה ייהנו מהברכה של מתן שירות לאלוהים בשמיים. מפני שהאדם הוא הביטוי של רוחותיהם של מלאכים, אלוהים אומר שעבור האדם, השהות בארץ היא כמו שהות בשמיים, ששירותו לאלוהים בארץ הוא כמו שירותם הישיר של המלאכים לאלוהים בשמיים – ולפיכך, במהלך ימיו בארץ, האדם נהנה מהברכות של הרקיע השלישי. זה מה שנאמר באמת במילים האלה.

אין משמעות נסתרת מיוחדת לדברי האל. המילים "בבוא היום, בני האדם יכירו אותי בעומק לבם ויזכרו אותי במחשבותיהם" מכוונות לרוחו של האדם. משום שבריריותם של המלאכים, הם תמיד תלויים באלוהים בכל הדברים, והם תמיד נמשכו לאלוהים והעריצו אותו. אולם משום הפרעתו של השטן, הם לא יכולים להתאפק, והם לא יכולים לשלוט בעצמם. הם רוצים לאהוב את אלוהים, אך הם לא מסוגלים לאהוב אותו בלב שלם, ולכן הם סובלים כאב. רק כאשר עבודתו של אלוהים מגיעה לשלב מסוים, יכולה להתגשם משאלת לבם של המלאכים המסכנים האלה, וזו הסיבה שאלוהים אמר את המילים האלה. מאופיים של המלאכים לאהוב את אלוהים, להוקיר אותו ולהישמע לו, אך הם לא מסוגלים להשיג זאת על פני האדמה, ולא הייתה להם ברירה אלא לשרוד עד ההווה. ייתכן שאתם מביטים בעולם של היום: יש אל בלבם של כל בני האדם, אך הם לא מסוגלים להבדיל בין אלוהים האמיתי ואלוהי שקר, ועל אף שהם אוהבים את האל שלהם, הם לא מסוגלים לאהוב את אלוהים באמת. הכוונה בכך היא שהם לא מסוגלים לשלוט בעצמם. הפרצוף המכוער של האדם שאותו אלוהים חושף הוא הפרצוף האמיתי של השטן במישור הרוחני. האדם היה תמים במקור ונקי מחטא, ולכן כל ההתנהגויות המושחתות והמכוערות של האדם הן פעולותיו של השטן במישור הרוחני, והן תיעוד מהימן של ההתפתחויות במישור הרוחני. "כיום, בני האדם נעשו כשירים, והם מאמינים שהם מסוגלים להלך לפניי בגאוותנות ולצחוק ולהתבדח איתי בלי כל שמץ של מעצורים, והם פונים אליי כאילו אני ברמתם. אולם האדם עדיין לא מכיר אותי, והוא עדיין מאמין שבעיקרו של דבר אנחנו שווים, שגם הוא וגם אני בשר ודם, וגם הוא וגם אני חיים בעולם האנושי." זה מה שהשטן עשה בלבו של האדם. השטן משתמש בתפיסותיו ובעיניו הבלתי מזוינות של האדם כדי להתנגד לאלוהים, אך אלוהים מספר לאדם על ההתרחשויות האלה באופן שלא משתמע לשתי פנים, כדי שהאדם יוכל להימנע כאן מאסון. נקודת התורפה של כל בני האדם היא שהם רואים רק "גוף של בשר ודם, והם לא תופסים את רוח האל". זה הבסיס של היבט אחד של האופן שבו השטן מפתה את האדם. בני האדם סבורים שאפשר לקרוא בשם "אלוהים" רק לרוח האל בהתגלמותה כבשר ודם. איש לא מאמין שהיום, רוח האל התגלמה כבשר ואדם והופיעה בפועל לנגד עיניו. בני האדם רואים את אלוהים כשני חלקים – "הלבוש והבשר" – איש לא רואה באלוהים את התגלמותה של רוח האל, ואיש לא רואה שאופיים של הבשר והדם הוא טבעו של אלוהים. בדמיונם של בני האדם, אלוהים הוא רגיל במיוחד, אך האם הם יודעים שברגילות הזו, נסתר היבט אחד של החשיבות העמוקה של אלוהים?

כשאלוהים החל להקיף את העולם כולו, הוא התכסה בחושך שחור משחור. בזמן שבני האדם ישנו, אלוהים ניצל את ההזדמנות כדי לרדת אל בני האדם, והוא התחיל באופן רשמי לפרוש את רוח האל לכל קצוות העולם – להתחיל את העבודה של הושעת האנושות. אפשר לומר שכאשר אלוהים התחיל לאמץ את צלם הבשר והדם, אלוהים עבד באופן אישי על פני האדמה. לאחר מכן, החלה עבודתה של רוח האל, וכך נפתחה כל העבודה על פני האדמה. במשך אלפיים שנים, רוח האל עבדה בכל רחבי התבל. בני האדם לא ידעו זאת ולא חשו בכך, אך במהלך אחרית הימים, בזמן שבו העידן הזה קרוב לסיום, אלוהים ירד אל פני האדמה כדי לעבוד באופן אישי. זו הברכה שזוכים לה בני האדם שנולדו באחרית הימים, אשר זוכים לחזות בצלם אלוהים שחי כבשר ודם. "כשהיה עוד חושך על פני תהום, התחלתי לטעום את מרירות העולם בקרב בני האדם. רוחי נודדת ברחבי העולם ומתבוננת בלבבות כל בני האדם, וגם כך, אני כובש את לבם של בני האדם בהתגלמותי כבשר ודם." כזהו שיתוף הפעולה ההרמוני בין אלוהים שבשמיים ואלוהים שבארץ. בסופו של דבר, במחשבותיהם, בני האדם יאמינו שאלוהים שבארץ הוא אלוהים שבשמיים, שאלוהים שבארץ הוא שברא את השמיים והארץ וכל צבאם, שאלוהים שבארץ הוא ששולט באדם, שאלוהים שבארץ עושה את העבודה בשמיים בארץ, ושאלוהים שבשמיים התגלם כבשר ודם. זו המטרה הסופית של עבודתו של אלוהים על פני האדמה, ועל כן, השלב הזה הוא רף העבודה הגבוה ביותר בתקופת הבשר והדם, והוא מתבצע באלוהיות וגורם לכל בני האדם להשתכנע באמת ובתמים. ככל שבני האדם יוצאים יותר לחפש את אלוהים בתפיסותיהם, כך הם מרגישים יותר שאלוהים שבארץ הוא לא אמיתי. לפיכך, אלוהים אומר שבני האדם יוצאים לחפש את אלוהים בין מילים ודוקטרינות ריקות מתוכן. ככל שבני האדם מכירים את אלוהים יותר בתפיסותיהם, כך הם משתפרים באמירת המילים והדוקטרינות האלה, וכך הם הופכים ליותר ראויים להערכה. ככל שבני האדם אומרים מילים ודוקטרינות, כך הם סורחים יותר מאלוהים, כך הם יותר לא מסוגלים להכיר את מהותו של האדם, כך הם יותר ממרים את פיו של אלוהים, וכך הם מתרחקים מדרישותיו של אלוהים. הדרישות שאלוהים מציב לאדם אינן על-טבעיות כפי שבני האדם מדמיינים, אך איש מעולם לא הבין באמת את רצונו של אלוהים, ולכן אלוהים אומר, "בני האדם מחפשים אותי אך ורק בשמיים חסרי-הגבול, או בים הגלי, או באגם הרגוע, או במכתבים ודוקטרינות ריקים מתוכן." ככל שאלוהים מציב לאדם דרישות רבות יותר, כך בני האדם מרגישים יותר שאלוהים לא ניתן להשגה, וכך הם מאמינים יותר שאלוהים גדול. לפיכך, בתודעתם, כל הדברים שאלוהים אמר במו פיו לא ניתנים להשגה בידי האדם, מה שלא מותיר לאלוהים ברירה אלא לפעול באופן אישי. יחד עם זאת, אין לאדם כל נטייה לשתף פעולה עם אלוהים, והוא בסך הכל ממשיך להשתחוות ולהתוודות על חטאיו, בניסיון להיות ענו וצייתן. משום כך, מבלי להבין זאת, בני האדם נוכחים בדת חדשה, בטקס דתי נוקשה יותר מזה של הכנסיות הדתיות. זה דורש שבני האדם יחזרו לתנאי חייהם הרגילים באמצעות הפיכת מצבם השלילי למצב חיובי. ולא, האדם ייפול עמוק יותר במלכודת.

מדוע אלוהים מתמקד בתיאור הרים ומים באמירותיו במקרים רבים? האם יש פירוש סמלי למילים האלה? לא זאת בלבד שאלוהים מאפשר לאדם לחזות במעשיו כבשר ודם, אלא שהוא גם מאפשר לאדם להבין את כוחותיו בכיפת הרקיע. כך, במקביל לכך שבני האדם מאמינים ללא ספקות שזה אלוהים בהתגלמותו כבשר ודם, הם מתחילים להכיר את מעשיו של האל המעשי, ולכן, אלוהים שבארץ נשלח לשמיים, ואלוהים בשמיים יורד ארצה, ורק אז בני האדם מסוגלים לחזות באופן מלא יותר בכל מה שאלוהים הינו ולזכות להכיר באופן עמוק יותר את כול יכולתו של אלוהים. ככל שאלוהים מסוגל יותר לכבוש את האנושות כבשר ודם ולהתעלות על הבשר והדם כדי לנוע ברחבי התבל, כך בני האדם מסוגלים לחזות במעשיו של אלוהים על סמך ההסתכלות באל המעשי, ולהכיר בכך את אמיתות עבודתו של אלוהים ברחבי התבל כולה – להבין שעבודתו אמיתית ולא שקרית – וכך הם מגלים שהאל המעשי של היום הוא התגלמותה של רוח האל, ושהוא לא עשוי מאותו גוף בשר ודם שיש לאדם. לפיכך, אלוהים אומר, "אולם כשאני משחרר את זעמי, ההרים מיד נקרעים לגזרים, הקרקע מיד מתחילה להזדעזע, מים מיד מתייבשים ואסון מיד מכה באנושות." כשבני האדם קוראים את דבריו של אלוהים, הם מקשרים אותם לבשרו ודמו של אלוהים, ולכן, העבודה והדברים במישור הרוחני מצביעים ישירות על אלוהים בהתגלמותו כבשר ודם, מה שמשפר את היעילות. כשאלוהים מדבר, הוא עושה זאת לרוב מהשמיים אל הארץ, ואז שוב מהארץ אל השמיים, מה שלא מאפשר לבני האדם לתפוס את המניעים ואת המקור של דברי האל. "כשאני בשמיים, הכוכבים מעולם לא נבהלים מנוכחותי. במקום זאת, הם משקיעים את לבם בעבודה למעני." כזהו מצבם של השמיים. אלוהים מסדיר את כל הדברים ברקיע השלישי בשיטתיות, כך שכל המשרתים שעובדים למען אלוהים עושים את העבודה המיוחדת שלהם למען אלוהים. הם מעולם לא המרו את פיו של אלוהים, ולכן הם מעולם לא נאחזו בבהלה שאלוהים דיבר עליה, אלא שהם הקדישו את לבם בעבודתם. לעולם אין כל אי-סדר, ולכן כל המלאכים חיים באורו של אלוהים. בינתיים, משום מרדנותם, ומשום שהם לא מכירים את אלוהים, בני האדם על פני האדמה חיים כולם באפלה, וככל שהם מתנגדים יותר לאלוהים, כך הם חיים באפלה רבה יותר. כשאלוהים אומר, "ככל שהשמיים בהירים יותר, כך העולם שלמטה חשוך יותר," הוא מתייחס לכך שיומו של אלוהים מתקרב יותר ויותר אל האנושות כולה. לפיכך, מאמציו העסוקים של אלוהים ברקיע השלישי במשך ששת אלפי שנים יסתיימו בקרוב. כל הדברים על פני האדמה נכנסו לפרק האחרון שלהם, והם בקרוב יילקחו מידו של אלוהים. ככל שבני האדם נכנסים יותר לתקופה של אחרית הימים, כך הם מסוגלים יותר לטעום מהשחיתות בעולם האנושי. ככל שהם נכנסים יותר לתקופה של אחרית הימים, כך הם מפנקים יותר את בשרם ודמם. יש אפילו בני אדם רבים שהיו רוצים להפוך על פניו את המצב האומלל של העולם, אך הם כולם מאבדים תקווה לנוכח אנחותיהם משום מעשיו אלוהים. לפיכך, כשבני האדם חשים בחומו של האביב, אלוהים מכסה את עיניהם, וכך הם צפים על פני הגלים הסוערים ללא כל יכולת להגיע לסירת ההצלה המרוחקת. משום שבני האדם חלשים מטבעם, אלוהים אומר שאין אף אחד שיכול להפוך את משב הרוחות. כשבני האדם מאבדים תקווה, אלוהים מתחיל לדבר אל התבל כולה, הוא מתחיל להושיע את האנושות כולה, ורק לאחר מכן, בני האדם מסוגלים ליהנות מחיים החדשים שבאים לאחר שמשב הרוחות מתהפך. בני האדם של היום מצויים בשלב של הונאה עצמית. משום שהדרך לפניהם כה שוממת ובלתי מובחנת, ומשום ש"אין מגבלה" ו"אין גבולות" לעתידם", אין לבני האדם של העידן הזה כל נטייה להילחם, והם יכולים רק להעביר את ימיהם כמו ציפור האנהאו.[א] מעולם לא היה אדם שעסק ברצינות בחיפוש חיים, ועסק בשאיפה להכיר את הקיום האנושי. במקום זאת, בני האדם מחכים ליום שבו המושיע משמיים ירד לפתע כדי לשנות את המצב האומלל של העולם, ורק לאחר מכן הם ינסו באמת לחיות בכל כוחם. זה מצבה הממשי של האנושות כולה וזו המנטליות של כל בני האדם.

כיום, אלוהים חוזה את חייו העתידיים של האדם לאור המנטליות שלו בתקופה הזו, וזה נצנוץ האור שאלוהים מדבר עליו. מה שאלוהים חוזה הוא מה שאלוהים ישיג בסופו של דבר, ואלה פירות ניצחונו של אלוהים על השטן. "אני נע מעל כל בני האדם וצופה בכל מקום. דבר לעולם לא נראה ישן, ואף אדם איננו כשהיה. אני נח על כס מלכותי, רכון מעל כל התבל…" זו התוצאה של העבודה הנוכחית של אלוהים. כל בני עמו הנבחר של אלוהים חוזרים לצורתם המקורית, ומשום כך, המלאכים, שסבלו במשך שנים כה רבות, משוחררים, בדיוק כפי שאלוהים אמר, "פניו של כל אחד מהם הוא כפנים הקדושים המצויים בלבו של האדם." משום שהמלאכים עובדים על פני האדמה ומשרתים את אלוהים על פני האדמה, ומשום שכבודו של אלוהים מתפשט בכל רחבי העולם, השמיים באים אל הארץ, והארץ עולה אל השמיים. לפיכך, האדם הוא החוליה שמקשרת את השמיים והארץ. השמיים והארץ כבר לא נפרדים, וכבר לא מופרדים, אלא מחוברים זה וזה כיחידה אחת. בכל רחבי העולם, רק אלוהים והאדם קיימים. אין כל אבק או אדמה, וכל הדברים מתחדשים, כמו שה קטן השכוב באחו ירוק מתחת לרקיע ונהנה מכל חסדו של אלוהים. ומשום בואו של הירוק הזה, רוח החיים מאירה, מכיוון שאלוהים בא אל העולם כדי לחיות לצד האדם לנצח נצחים, כפי שנאמר מפיו של אלוהים, "אני יכול לשכון שוב בציון בשלום." זה הסמל של תבוסת השטן, זה יום מנוחתו של אלוהים, וכל בני האדם יכריזו על היום הזה, יהללו אותו וינציחו אותו. הזמן שבו אלוהים נח על כס מלכותו הוא גם הזמן שבו אלוהים חותם את עבודתו על פני האדמה, וזה גם בדיוק הרגע שבו כל תעלומותיו של אלוהים מוצגות לאדם. אלוהים והאדם יהיו בהרמוניה לעד, ולעולם לא ייפרדו – אלה ההמראות היפהפיים של המלכות!

בתעלומות מסתתרות תעלומות, ודברי האל הם באמת עמוקים ובלתי נתפסים!

מתוך 'פירושים לאמירה השש עשרה'

הערות שוליים:

א. סיפורה של ציפור ההאנהאו דומה מאוד למשל של איזופוס על הצרצר והנמלה. ציפור ההאנהו מעדיפה לישון במקום לבנות קן כשמזג האוויר חם, חרף האזהרות החוזרות והנשנות מצד השכן שלה, העקעק. כשמגיע החורף, הציפור קופאת למוות.

לעיון נוסף

הברק ממזרח, כנסיית האל הכול יכול נוסדה בעקבות הופעתו ועבודתו של האל הכול יכול, הביאה השנייה של ישוע אדוננו, המשיח של אחרית הימים. החברים בכנסייה הם אלה המקבלים את עבודתו של האל הכול יכול באחרית הימים, והנכבשים וניצלים באמצעות דבריו. האל הכול יכול ייסד את הכנסייה לבדו והוא שמנהיג אותה כרועה. היא במפורש לא נוסדה על ידי אדם. המשיח הוא האמת, הדרך והחיים. צאנו של אלוהים שומעות בקולו של אלוהים. כל עוד תקראו את דברי האל הכול יכול, תבינו שאלוהים אכן הופיע.