הערגה | קטעים מסרטים 'התעלומה של "ישוע הכין עבורנו מקום"'

כנסיית האל הכול יכול – הערגה | קטעים מסרטים 'התעלומה של "ישוע הכין עבורנו מקום"'

לפני אלפיים שנה, ישוע הבטיח: "ואם אלך ואכין לכם מקום, אשוב ואקבל אתכם אליי. באשר אהיה תהיו גם אתם" (יוחנן י"ד 3-2). רבים מאמינים שישוע חזר אל השמיים, ושלפיכך הוא לבטח מכין עבורנו מקום בשמיים. האם הבנה זו תואמת את דבריו של ישוע? אילו תעלומות גלומות בהבטחה זו?

כנסיית האל הכול יכול – פירושים לאמירה התשע עשרה

כנסיית האל הכול יכול – פירושים לאמירה התשע עשרה

נדמה שבדמיונם של בני האדם, אלוהים מאוד נשגב ובלתי נתפס. נדמה שאלוהים לא שוכן בקרב בני האדם, כאילו הוא מביט בבני האדם מלמעלה, משום שהוא כל כך נשגב. אולם אלוהים מפר את התפיסות של בני האדם, ומסלק וקובר את התפיסות האלה בתוך "קברים" שבהם הן יהפכו לאפר. גישתו של אלוהים כלפי תפיסותיהם של בני האדם דומה לגישתו כלפי בני אדם מתים, והוא מגדיר אותם כרצונו. נדמה שאין תגובות מתפיסות. על כן, מבריאת העולם ועד היום, אלוהים עושה את עבודתו והוא מעולם לא עצר. משום הבשר והדם, השטן משחית את בני האדם, ומשום פעולותיו של השטן על פני האדמה, בני האדם מפתחים תפיסות שונות במהלך חוויותיהם. זו נקראת "היווצרות טבעית". שלב העבודה הזה הוא החלק האחרון של עבודתו של אלוהים על פני האדמה, ולכן שיטת עבודתו של אלוהים הגיעה לשיאה, והוא מעצים את הכשרתו את בני האדם כדי שהוא יוכל להשלים אותם בעבודתו הסופית, וכדי שרצון האל יסופק סוף-כל-סוף. בעבר, היו רק הנאורות וההארה של רוח הקודש בקרב בני האדם, אך אלוהים עצמו לא אמר אף מילה. כשאלוהים דיבר בקולו שלו, כולם הזדעזעו, וכיום, דבריו אפילו יותר מבלבלים. אפילו קשה יותר לפרש את משמעות דבריו, ונדמה שבני האדם מוכים בסנוורים, משום שמחצית מדבריו באה בין מירכאות. "כשאני מדבר, האדם מקשיב לקולי בריתוק, אך כשאני מפסיק לדבר, הוא ממשיך שוב ב'עסקים' שלו." יש בקטע הזה מילה במירכאות. ככל שדברי האל מצחיקים יותר, כך הם יכולים יותר למשוך את בני האדם לקרוא אותם. היבט אחד הוא שבני האדם מסוגלים לקבל את טיפולו של אלוהים כשהם רגועים. ההיבט העיקרי הוא למנוע מבני האדם להתייאש או להתאכזב משום שהם לא מבינים את דברי האל. זו טקטיקה במלחמתו של אלוהים בשטן. רק כך יוכלו בני האדם להתעניין בדברי האל ועדיין לשים אליהם לב אפילו כשהם מבולבלים. אולם יש גם קסם רב בכל המילים שאינן מוקפות במירכאות, ולכן קל יותר להבחין בהן ובני האדם אוהבים את דברי האל אפילו יותר, מה שמאפשר להם לחוש במתיקות של דברי האל בלבם שלהם. מאחר שדברי האל מגיעים במבחר צורות ומאחר שהם עשירים ומגוונים, ומפני שאין חזרה על אותם שמות עצם לאורך דבריו הרבים של אלוהים, במשמעותם השלישית, כל בני האדם מאמינים שאלוהים תמיד חדש ולעולם לא ישן. לדוגמה: "אני לא דורש מהאדם להיות צרכן בלבד, אלא שאני דורש ממנו להפוך אותו ליצרן המסוגל להביס את השטן." המילים "צרכן" ו"יצרן" במשפט הזה נושאות משמעות דומה למילים מסוימות שדוברו בעבר, אך אלוהים לא נוקשה. הוא דווקא דואג לכך שהאדם יהיה מודע לרעננות שלו, כדי שהוא יצור בלבו את אהבתו של אלוהים. ההומור בדיבור של אלוהים מכיל את השיפוט שלו ואת הדרישות שהוא מציב לאדם. מכיוון שיש לכל דברי האל מטרות ומשמעות, ההומור שלו לא נועד סתם להקל את האווירה או כדי לגרום לבני האדם להתפרץ בצחוק, ולא נועד פשוט להרפות את השרירים שלהם. במקום זאת, ההומור של אלוהים נועד לשחרר את האדם מחמשת אלפי שנות עבדות ולהבטיח שהם לא יהיו שוב עבדים, כדי שהם יוכלו לקבל טוב יותר את דברי האל. השיטה של אלוהים היא "הסוד הוא לשתות את התרופה עם קצת סוכר". הוא לא מאלץ את בני האדם לשתות תרופה מרה. יש מרירות בתוך המתיקות, אך יש גם מתיקות בתוך המרירות.

"כשנצנוץ קלוש של אור מתחיל להופיע ממזרח, כל בני האדם בתבל מפנים את תשומת לבם לאור ממזרח לזמן מה. האנושות כבר אינה שקועה בתרדמה, והיא הולכת להתבונן במקור האור המזרחי, אך משום מגבלות הכוח האנושי, איש לא יכול לראות מה מקור האור." החוגים הדתיים והלא מאמינים חווים כולם את התגובה הזו. ברגע שבו אורו של אלוהים מאיר, לבם של כולם משתנה בהדרגה, והם מתחילים לגלות בלא יודעין שהחיים חסרי משמעות, ושאין ערך לחיים האנושיים. בני האדם לא מחפשים עתיד, לא חושבים למען יום המחר או דואגים מיום המחר, אלא נאחזים ברעיון שעליהם לאכול ולשתות יותר כל עוד הם עדיין "צעירים", שהכל יהיה שווה זאת, ושדבר לא יהיה לשווא כשיבוא היום האחרון. האדם לא מעוניין כלל להחיל סדר על העולם. "השטן" גנב את המרץ של אהבת האנושות לעולם, אך איש לא יודע מה השורש לכך, ובני האדם יכולים רק להתרוצץ הלוך ושוב ולדווח על כך איש לרעהו, משום שיומו של אלוהים עדיין לא בא. יום יבוא וכולם יראו את התשובות לכל התעלומות הבלתי נתפסות. זו המשמעות האמיתית של דברי האל ש"כשהתבל כולו תהיה מוארת, האדם יתעורר משנתו ומחלומו, ורק אז הוא יבין שיומי בא אל העולם אט-אט." בבוא הרגע הזה, כל בני האדם ששייכים לאלוהים יהיו כמו עלים ירוקים שמחכים "בציפייה להקדיש לי את חלקם האישי כשאהיה על פני האדמה." על כן, רבים מבני עמו של אלוהים בסין בכל זאת חוזרים לסורם אחרי שאלוהים מבטא את קולו, ולכן אלוהים אומר "אך מכיוון שאין להם כל יכולת לשנות את המצב הנתון, הם יכולים רק לחכות עד שאכריז את פסק הדין." עדיין יהיו ביניהם כאלה שיסולקו – לא כולם יישארו ללא שינוי. אלא שבני האדם יכולים לעמוד ברף רק אחרי שהם עוברים מבחנים, ואז הם יקבלו "תעודות איכות". אחרת, הם כולם יהפכו לאשפה בערימת הפסולת. אלוהים מצביע ללא-הרף על מצבו האמיתי של האדם, ולכן האדם חש יותר ויותר במסתוריות של אלוהים. "אילו הוא לא היה אלוהים, מי היה מסוגל להכיר טוב כל כך את המצב האמיתי שלנו?" אולם משום חולשתם של בני האדם, "בלבם של בני האדם, אני לא לגמרי למעלה ולא לגמרי למטה. עבור בני האדם, קיומי או חוסר קיומי הוא עניין של שוויון נפש, כאילו חיי האדם לא יהיו אפילו יותר בודדים אם אני לא קיים." האין זה בדיוק המצב של כל בני האדם שהכי מתאים למציאות? מבחינת האדם, אלוהים קיים כשהאדם מחפש אותו, והוא לא קיים כשהאדם לא מחפש אותו. במילים אחרות, אלוהים קיים בלבו של האדם מיד שהוא זקוק לעזרתו, אך כשהוא כבר לא זקוק לאלוהים, הוא כבר לא קיים. זה מה שנמצא בלבם של בני האדם. במציאות, כל בני האדם על פני האדמה חושבים כך, לרבות כל האתאיסטים שהרושם שלהם מאלוהים גם הוא מעורפל ומופשט.

"לפיכך, ההרים הופכים לגבולות בין אומות על פני הקרקע, המים הופכים למחסומים המפרידים בני אדם בין הארצות, והאוויר הופך לדבר שזורם מאדם לאדם במרחבים שעל פני האדמה." זו הייתה העבודה שאלוהים עשה במהלך בריאת העולם. האמירה הזו כאן מבלבלת את בני האדם: האם ייתכן שאלוהים רוצה לברוא עולם נוסף? נכון לומר את הדברים הבאים: בכל פעם שאלוהים מדבר, דבריו מכילים בריאה, ניהול והשמדה של העולם. העניין הוא שלפעמים הדברים ברורים ולפעמים הם יכולים להשתמע לשתי פנים. כל ניהולו של אלוהים מתגלם בדבריו. הבעיה היחידה היא שבני האדם לא יכולים להבחין בהם. ברכתו של אלוהים את בני האדם מעצימה את אמונתם פי מאה. כלפי חוץ, נדמה שאלוהים מבטיח לבני האדם הבטחה, אך באופן מהותי, זהו סרגל למדידת דרישותיו של אלוהים מבני האדם במלכותו. הוא ישמור את בני האדם שיישמעו לו, ובני האדם שלא יישמעו לו ייבלעו באסון שיומט משמיים. "הרעם המרעים ברקיע מכה את האדם ארצה; ההרים הגבוהים קוברים את האדם בקריסתם; בהמות הבר טורפות אותו ברעב; והאוקיינוסים הגואים סוגרים עליו. כשהאנושות תיאבק בינה לבין עצמה במלחמת אחים, כל בני האדם ימיטו על עצמם אסונות הנובעים מקרב בני האדם. המלכות מתפשטת בקרב בני האדם, היא מתגבשת בקרב בני האדם, היא קמה בקרב האנושות – אין אף כוח בעולם שיכול להשמיד את מלכותי." זה ה"יחס [ה]מיוחד" שיסופק לכל בני האדם שלא עומדים ברף, שלא יזכו בישועה ויגיעו לאחר מכן למלכותו של אלוהים. ככל שאלוהים אומר יותר דברים כמו "תחת ההכוונה של אורי, תיחלצו לבטח מאחיזת החנק של כוחות החושך. לבטח לא תאבדו את האור המכוון אתכם בחשכה," כך בני האדם נעשים מודעים יותר לכבודם, וכך יש להם יותר אמונה לחפש חיים חדשים. אלוהים מספק לבני האדם כל דבר שהם מבקשים. ברגע שאלוהים חושף אותם במידה מסוימת, הוא משנה את סגנון הדיבור שלו ומשתמש בנימה של ברכה כדי להשיג את התוצאות הטובות ביותר. הצבת דרישות מהאדם באופן הזה משיגה תוצאות מעשיות יותר. משום שבני האדם מוכנים כולם לדבר על עסקים עם עמיתיהם – הם כולם מומחים בעסקים – זה בדיוק הדבר שאלוהים מתמקד בו כשהוא אומר זאת. אם כן, מהי "ארץ סינים"? כוונתו של אלוהים כאן היא לא למלכות על פני הארץ שאותה השחית השטן, אלא דווקא לאספת כל המלאכים שנבעו מאלוהים. המילים "נחושים ויציבים" מרמזות שהמלאכים יסתערו ויפרקו את כל כוחותיו של השטן כדי שניתן יהיה לייסד את ארץ סינים בתבל כולה. אם כן, המשמעות האמיתית של ארץ סינים היא התאספות של כל המלאכים על פני האדמה. כאן ההתייחסות היא למלאכים שעל פני האדמה. על כן, המלכות שתתקיים לאחר מכן על פני האדמה תיקרא "ארץ סינים", ולא "המלכות". אין משמעות אמיתית ל"מלכות" על פני האדמה, והיא "ארץ סינים" במהותה. על כן, רק על ידי קישורה למשמעות של ארץ סינים, אפשר להבין את המשמעות האמיתית של המילים "לבטח תאירו את כל קצווי התבל בכבודי." הדבר מדגים את קביעת דירוגם של כל בני האדם על פני האדמה בעתיד. אנשי סינים יהיו כולם מלכים שימשלו על כל בני האדם על פני האדמה לאחר שהם יסבלו ייסורים. כל בני האדם על פני האדמה יתפקדו כשורה משום ניהולם של אנשי סינים. זה בסך הכל שרטוט כללי של המצב. כל בני האדם יישארו בתוך מלכותו של אלוהים, כלומר הם יישארו בתוך ארץ סינים. בני האדם על פני האדמה יהיו מסוגלים לתקשר עם המלאכים. על כן, השמיים והארץ יהיו מחוברים, או במילים אחרות, כל בני האדם על פני האדמה יישמעו לאלוהים ויאהבו אותו כמו שאוהבים אותו המלאכים בשמיים. באותה עת, אלוהים יופיע בגלוי בפני כל בני האדם על פני האדמה ויאפשר להם לראות את פניו האמיתיים בעיניהם הבלתי מזוינות, והוא יופיע בפני כל בני האדם בכל עת.

מתוך 'פירושים לאמירה התשע עשרה'

לעיון נוסף

כנסיית האל הכול יכול — ישועת הממלכה

הברק ממזרח – אור הישועה

כנסיית האל הכול יכול - Almighty God’s Utterance | כיצד להכיר את המציאות

כנסיית האל הכול יכול – Almighty God’s Utterance | כיצד להכיר את המציאות

האל הכול יכול אומר, "אלוהים הוא האל של המציאות: כל עבודתו אמיתית, כל הדברים שהוא אומר אמיתיים, וכל האמיתות שהוא מביע הן אמיתיות. כל מה שהוא לא דבריו הוא ריקני, חסר קיום ובלתי יציב. כיום, רוח הקודש עתידה לכוון את בני האדם אל דברי האל. אם בני האדם רוצים לעסוק בהיווכחות במציאות, עליהם לחפש את המציאות ולהכיר את המציאות, ואחר כך עליהם לחוות את המציאות ולהביא את המציאות לביטוי בחייהם. ככל שבני אדם מכירים יותר את המציאות, כך הם יותר מסוגלים להבחין אם דברי הזולת אמיתיים; ככל שבני אדם מכירים יותר את המציאות, כך יש להם פחות תפיסות; ככל שבני אדם חווים יותר את המציאות, וככל שהם מכירים יותר את מעשיו של אלוהים שבמציאות, כך קל להם יותר לנטוש את טבעם השטני המושחת; ככל שיש לבני אדם מציאות רבה יותר, כך הם מכירים את אלוהים יותר טוב, וכך הם מתעבים יותר את הבשר והדם ואוהבים יותר את האמת; וככל שיש לבני אדם מציאות רבה יותר, כך הם מתקרבים יותר לרף דרישותיו של אלוהים."

פירושים לאמירה החמש עשרה

כנסיית האל הכול יכול – פירושים לאמירה החמש עשרה

ההבדל הגדול ביותר בין אלוהים והאדם הוא שדברי האל תמיד פוגעים במטרה, ושדבר לא נסתר. לכן אפשר לראות את ההיבט הזה של טבעו של אלוהים במילים הראשונות באמירה של היום. היבט אחד הוא שהן חושפות את האדם במערומיו, והיבט אחר הוא שהן מגלות בגלוי את טבעו של אלוהים. אלה שני מקורות לאופן שבו דברי האל מסוגלים להשיג תוצאות. עם זאת, בני האדם לא תופסים זאת. הם תמיד מכירים את עצמם דרך דברי האל אך הם מעולם לא "ניתחו" את אלוהים. נדמה שהם מפחדים מאוד לפגוע באלוהים, ונדמה שאלוהים יהרוג אותם משום "הרצינות" שלהם. למעשה, כשרוב בני האדם אוכלים ושותים את דבר האל, הם עושים זאת מהיבט שלילי ולא מהיבט חיובי. אפשר לומר שבני האדם התחילו "להתמקד בענווה ובציות" תחת הכוונתם של דברי האל. אפשר להבין מכך שבני האדם התחילו לנוע אל קיצון אחר, מחוסר תשומת לב לדברי האל לתשומת לב יתרה לדבריו. אולם מעולם לא היה אדם שנוכח מהיבט חיובי, ומעולם לא היה אדם שתפס באמת את המטרה של אלוהים ברצונו שהאדם ישים לב לדבריו. ידוע ממה שאלוהים אמר שהוא לא צריך לחוות באופן אישי את חיי הכנסייה כדי להיות מסוגל להבין במדויק וללא שגיאות את המצבים הממשיים של כל בני האדם בכנסייה. משום המעבר לשיטה חדשה, כל בני האדם עדיין לא השליכו מעליהם את הרכיבים השליליים שלהם, וריח הגוויות עדיין מרחף ברחבי הכנסייה. נדמה כאילו בני האדם פשוט נטלו תרופה, שהם עדיין שרויים בערפול חושים, ושהם עדיין לא חזרו להכרה מלאה. נדמה כאילו הם עדיין מאוימים מהמוות, ולכן הם עדיין בעיצומי אימתם והם לא יכולים להתעלות על עצמם. "האדם הוא יצור חסר הכרה עצמית": ההצהרה הזו עדיין נאמרת על סמך השיטה של בניית הכנסייה. בכנסייה, על אף שכולם מתייחסים לדברי האל, אופיים עדיין מושרש בהם לעומק והם לא מסוגלים להשתחרר. זו הסיבה לכך שאלוהים משתמש בשיטת הדיבור מהשלב הקודם כדי לשפוט את בני האדם, על מנת שהם יקבלו את דברי האל ההולמים בהם כשהם יותר מדי מלאים בעצמם. אף על פי שבני האדם עברו חמישה חודשים של זיכוך בבור התהום, מצבם בפועל הוא עדיין כזה של חוסר הכרה של אלוהים. הם עדיין מופקרים – הם פשוט הגבירו במידת מה את זהירותם כלפי אלוהים. רק בשלב הזה, בני האדם מתחילים להיווכח בדרך להכרת דברי האל. לכן, כשהם מתקשרים עם מהות דבריו של אלוהים, לא קשה לראות ששלב העבודה הקודם סלל את הדרך להיום, ושרק היום הכל עובר נורמליזציה. נקודת התורפה של בני האדם היא החיבה להפרדת רוח האל מגופו הבשר והדם כדי שהם יוכלו לזכות בחופש אישי, וכדי להימנע תמיד ממגבלות. זו הסיבה לכך שאלוהים מתאר את האדם כציפורים קטנות המרפרפות סביב בשמחה. זה מצבה של האנושות בפועל. זה מה שהופך את הפלת כל בני האדם לקלה ביותר, וזה מה שמקל עליהם ללכת לאיבוד. אפשר לראות מכך שזו בדיוק העבודה שהשטן עושה באנושות. ככל שהשטן עושה זאת יותר בבני האדם, כך הדרישות שאלוהים מציב מחמירות יותר. הוא דורש מבני האדם לשים לב לדבריו, והשטן פועל קשה כדי להשמיד את תשומת לבם. עם זאת, אלוהים תמיד מזכיר לבני האדם לשים יותר לב לדבריו – זה שיאה של המלחמה בעולם הרוחני. אפשר לתאר זאת כך: מה שאלוהים רוצה לעשות באדם הוא בדיוק מה שהשטן רוצה להשמיד, ומה שאלוהים רוצה להשמיד מבוטא באדם מבלי להיות מוסתר כלל. מה שאלוהים עושה בבני האדם מודגם בבירור – התנאים שלהם משתפרים יותר ויותר. השמדתו של השטן באנושות מיוצגת גם היא בבירור – בני האדם יותר ויותר מושחתים, והתנאים שלהם מידרדרים יותר ויותר. אם המצב יהיה מספיק חמור, השטן יוכל ללכוד אותם. אלה התנאים הממשיים של הכנסייה, כפי שהם הוצגו בדברי האל, וזה גם המצב הממשי של העולם הרוחני. זה שיקוף של הדינאמיקה של העולם הרוחני. אם אין לבני האדם הביטחון לשתף פעולה עם אלוהים, הם בסכנה שהשטן ילכוד אותם. זו עובדה. אם מישהו באמת מסוגל להעלות את לבו כקורבן מנחה כדי שאלוהים יכבוש אותו, הדבר הוא בדיוק כפי שאלוהים אמר: "נדמה שהוא חבוק בזרועותיי וטועם מחום החיבוק." זה מוכיח שהדרישות שאלוהים מציב לאנושות אינן קשות להשגה – הוא רק צריך שהם יקומו על רגליהם וישתפו איתו פעולה. האין זה דבר קל ומשמח? והדבר האחד הזה בלבל את כל הגיבורים? הדבר משול לכך שהגנרלים בשדה הקרב יידרשו לשבת בשו לואו[א] ולרקום – ה"גיבורים" האלה נעצרים במקומם משום הקושי והם לא יודעים מה עליהם לעשות.

פירושים לאמירה השש עשרה

כנסיית האל הכול יכול – פירושים לאמירה השש עשרה

בעיני בני האדם, אלוהים גדול מדי, שופע מדי, מופלא מדי ויותר מדי בלתי נתפס. בעיניהם, דברי האל רמים ונישאים, והם נראים כיצירת מופת אדירה של העולם. אולם מפני שיש לבני האדם חסרונות רבים, ומפני שדעתם פשוטה מדי, ויתרה מכך, מפני שיכולות הקבלה שלהם עלובות מדי, בלי קשר לבהירות דיבורו של אלוהים, בני האדם נותרים ישובים במקומם ולא זזים, כאילו הם סובלים ממחלת נפש. כשהם רעבים, הם לא מבינים שהם חייבים לאכול; כשהם צמאים, הם לא מבינים שהם חייבים לשתות; הם פשוט ממשיכים לצעוק ולצרוח, כאילו יש קושי בל יתואר במעמקי רוחם, אך הם לא מסוגלים לדבר על כך. כשאלוהים ברא את האנושות, כוונתו היה שהאדם יחיה באנושיות רגילה ויקבל את דברי האל בהתאם לאינסטינקט שלו. אולם משום שהשטן הצליח לפתות את האדם עוד בראשית, כיום, האדם עדיין לא מסוגל להיחלץ, והוא עדיין לא מסוגל לזהות את המזימות הערמומיות שהשטן מוציא לפועל מזה אלפי שנים. בנוסף לכך, הוא לא מספיק חכם כדי להכיר את דבריו של אלוהים לחלוטין. כל זה הוביל למצב הנוכחי. במצב של היום, בני האדם עדיין חיים בסכנה ליפול בפיתויו של השטן, ולכן הם עדיין לא מסוגלים להעריך את דברי האל באופן טהור. בטבעם של בני אדם רגילים, אין רמייה או הונאה. יש לבני האדם קשרים רגילים זה עם זה, הם לא עומדים לבדם, וחייהם אינם בינוניים או מנוונים. בנוסף לכך, כולם מהללים את אלוהים, דבריו מחלחלים בקרב בני האדם, ובני האדם חיים בשלום איש עם רעהו. תחת טיפולו והגנתו של אלוהים, העולם מתמלא בהרמוניה ללא הפרעתו של השטן, וכבודו של אלוהים נושא את החשיבות העליונה בקרב בני האדם. בני אדם כאלה הם כמו מלאכים: הם טהורים ומלאי חיים, הם אף פעם לא מתלוננים על אלוהים, והם מקדישים את כל מאמציהם לכבודו של אלוהים על פני האדמה. עכשיו הוא הזמן של הלילה השחור. כולם מגששים סביב בחיפושים. האפלה הגמורה גורמת לשיערם לסמור, והם לא יכולים שלא לרעוד. כשמאזינים בקפידה, שומעים את יללותיה של רוח צפונית-מערבית, משב אחרי משב, ונדמה שהיא מלווה ביבבות עגמומיות של האדם. בני האדם אבלים ובוכים על גורלם. מדוע הם קוראים את דברי האל אך לא מסוגלים להבין אותם? נדמה שחייהם שרויים על סף ייאוש, שהמוות עומד לאסוף את נשמתם, ושיומם האחרון מופיע לנגד עיניהם. נסיבות אומללות כאלה הן בדיוק הרגע שבו המלאכים השבריריים קוראים לאלוהים, ומספרים על הקשיים שלהם בקריאה עגמומית אחר קריאה עגמומית. זו הסיבה לכך שהמלאכים שעובדים בקרב בני האל ובני עמו של אלוהים לעולם לא ירדו עוד אל האדם. הדבר נועד למנוע מהם להילכד במניפולציה של השטן בהיותם מגולמים כבשר ודם, כך שהם לא יוכלו להיחלץ. לכן הם עובדים רק בעולם הרוחני, שאותו האדם לא יכול לראות. לפיכך, כשאלוהים אומר, "הרגע שבו אומלך על כס המלכות בלבו של האדם יהיה הרגע שבו בניי ובני עמי ימשלו בעולם", הוא מתייחס לעת שבה המלאכים על פני האדמה ייהנו מהברכה של מתן שירות לאלוהים בשמיים. מפני שהאדם הוא הביטוי של רוחותיהם של מלאכים, אלוהים אומר שעבור האדם, השהות בארץ היא כמו שהות בשמיים, ששירותו לאלוהים בארץ הוא כמו שירותם הישיר של המלאכים לאלוהים בשמיים – ולפיכך, במהלך ימיו בארץ, האדם נהנה מהברכות של הרקיע השלישי. זה מה שנאמר באמת במילים האלה.

הסרטון ‘אמונה באלוהים’ | מה מעניקות הופעתו ועבודתו של אלוהים אל הקהילה הדתית?

סרטים נוצריים - הסרטון ‘אמונה באלוהים’ | מה מעניקות הופעתו ועבודתו של אלוהים אל הקהילה הדתית?

בכל פעם שאלוהים מתגלם כבשר ודם ומופיע כדי לעשות את עבודתו, כוחות הרשע של השטן מתנגדים לדרך האמת בפראות ומוקיעים אותה. הדבר גורם למלחמה בקרב העולם הרוחני, מלחמה שמפלגת את העולם הדתי וחושפת אותו. ישוע אדוננו אמר, "אל תחשבו שבאתי להביא שלום על פני האדמה. לא באתי להביא שלום, כי אם חרב" (מתי י' 34). כאשר ישוע אדוננו הופיע ועבד בעידן החסד, היהדות התפלגה למחנות רבים. בימים אלו, לאור הופעתו ועבודתו של האל הכול יכול באחרית הימים, עולם הדת נחשף במלואו; החיטה והעשבים השוטים, הכבשים והעיזים, העלמות החכמות והעלמות השוטות, המשרתים הטובים והמשרתים הרעים – כולם נחשפים, איש איש לסוגו. אכן, אין להבין את חוכמתו ונפלאותיו של אלוהים!