כנסיית האל
הכול יכול –
פירושים לאמירה התשע עשרה
נדמה
שבדמיונם של בני האדם, אלוהים מאוד
נשגב ובלתי נתפס.
נדמה
שאלוהים לא שוכן בקרב בני האדם,
כאילו
הוא מביט בבני האדם מלמעלה,
משום
שהוא כל כך נשגב.
אולם
אלוהים מפר את התפיסות של בני האדם,
ומסלק
וקובר את התפיסות האלה בתוך "קברים"
שבהם
הן יהפכו לאפר.
גישתו
של אלוהים כלפי תפיסותיהם של בני האדם
דומה לגישתו כלפי בני אדם מתים,
והוא
מגדיר אותם כרצונו.
נדמה
שאין תגובות מתפיסות.
על
כן,
מבריאת
העולם ועד היום,
אלוהים
עושה את עבודתו והוא מעולם לא עצר.
משום
הבשר והדם,
השטן
משחית את בני האדם,
ומשום
פעולותיו של השטן על פני האדמה,
בני
האדם מפתחים תפיסות שונות במהלך חוויותיהם.
זו
נקראת "היווצרות
טבעית".
שלב
העבודה הזה הוא החלק האחרון של עבודתו של
אלוהים על פני האדמה,
ולכן
שיטת עבודתו של אלוהים הגיעה לשיאה,
והוא
מעצים את הכשרתו את בני האדם כדי שהוא
יוכל להשלים אותם בעבודתו הסופית,
וכדי
שרצון האל יסופק סוף-כל-סוף.
בעבר,
היו
רק הנאורות וההארה של רוח הקודש בקרב
בני האדם,
אך
אלוהים עצמו לא אמר אף מילה.
כשאלוהים
דיבר בקולו שלו,
כולם
הזדעזעו,
וכיום,
דבריו
אפילו יותר מבלבלים.
אפילו
קשה יותר לפרש את משמעות דבריו,
ונדמה
שבני האדם מוכים בסנוורים,
משום
שמחצית מדבריו באה בין מירכאות.
"כשאני
מדבר,
האדם
מקשיב לקולי בריתוק,
אך
כשאני מפסיק לדבר,
הוא
ממשיך שוב ב'עסקים'
שלו."
יש
בקטע הזה מילה במירכאות.
ככל
שדברי האל מצחיקים יותר,
כך
הם יכולים יותר למשוך את בני האדם לקרוא
אותם.
היבט
אחד הוא שבני האדם מסוגלים לקבל את טיפולו
של אלוהים כשהם רגועים.
ההיבט
העיקרי הוא למנוע מבני האדם להתייאש או
להתאכזב משום שהם לא מבינים את דברי האל.
זו
טקטיקה במלחמתו של אלוהים בשטן.
רק
כך יוכלו בני האדם להתעניין בדברי האל
ועדיין לשים אליהם לב אפילו כשהם מבולבלים.
אולם
יש גם קסם רב בכל המילים שאינן מוקפות
במירכאות,
ולכן
קל יותר להבחין בהן ובני האדם אוהבים את
דברי האל אפילו יותר,
מה
שמאפשר להם לחוש במתיקות של דברי האל בלבם
שלהם.
מאחר
שדברי האל מגיעים במבחר צורות ומאחר שהם
עשירים ומגוונים,
ומפני
שאין חזרה על אותם שמות עצם לאורך דבריו
הרבים של אלוהים,
במשמעותם
השלישית,
כל
בני האדם מאמינים שאלוהים תמיד חדש ולעולם
לא ישן.
לדוגמה:
"אני
לא דורש מהאדם להיות צרכן בלבד,
אלא
שאני דורש ממנו להפוך אותו ליצרן המסוגל
להביס את השטן."
המילים
"צרכן"
ו"יצרן"
במשפט
הזה נושאות משמעות דומה למילים מסוימות
שדוברו בעבר,
אך
אלוהים לא נוקשה.
הוא
דווקא דואג לכך שהאדם יהיה מודע לרעננות
שלו,
כדי
שהוא יצור בלבו את אהבתו של אלוהים.
ההומור
בדיבור של אלוהים מכיל את השיפוט שלו ואת
הדרישות שהוא מציב לאדם.
מכיוון
שיש לכל דברי האל מטרות ומשמעות,
ההומור
שלו לא נועד סתם להקל את האווירה או כדי
לגרום לבני האדם להתפרץ בצחוק,
ולא
נועד פשוט להרפות את השרירים שלהם.
במקום
זאת,
ההומור
של אלוהים נועד לשחרר את האדם מחמשת אלפי
שנות עבדות ולהבטיח שהם לא יהיו שוב עבדים,
כדי
שהם יוכלו לקבל טוב יותר את דברי האל.
השיטה
של אלוהים היא "הסוד
הוא לשתות את התרופה עם קצת סוכר".
הוא
לא מאלץ את בני האדם לשתות תרופה מרה.
יש
מרירות בתוך המתיקות,
אך
יש גם מתיקות בתוך המרירות.
"כשנצנוץ
קלוש של אור מתחיל
להופיע ממזרח,
כל
בני האדם בתבל מפנים את תשומת לבם לאור
ממזרח לזמן מה.
האנושות
כבר אינה שקועה בתרדמה,
והיא
הולכת להתבונן במקור האור המזרחי,
אך
משום מגבלות הכוח האנושי,
איש
לא יכול לראות מה מקור האור."
החוגים
הדתיים והלא מאמינים חווים כולם את התגובה
הזו.
ברגע
שבו אורו של אלוהים מאיר,
לבם
של כולם משתנה בהדרגה,
והם
מתחילים לגלות בלא יודעין שהחיים חסרי
משמעות,
ושאין
ערך לחיים האנושיים.
בני
האדם לא מחפשים עתיד,
לא
חושבים למען יום המחר או דואגים מיום
המחר,
אלא
נאחזים ברעיון שעליהם לאכול ולשתות יותר
כל עוד הם עדיין "צעירים",
שהכל
יהיה שווה זאת,
ושדבר
לא יהיה לשווא כשיבוא היום האחרון.
האדם
לא מעוניין כלל להחיל סדר על העולם.
"השטן"
גנב
את המרץ של אהבת האנושות לעולם,
אך
איש לא יודע מה השורש לכך,
ובני
האדם יכולים רק להתרוצץ הלוך ושוב ולדווח
על כך איש לרעהו,
משום
שיומו של אלוהים עדיין לא בא.
יום
יבוא וכולם יראו את התשובות לכל התעלומות
הבלתי נתפסות.
זו
המשמעות האמיתית של דברי האל ש"כשהתבל
כולו תהיה מוארת,
האדם
יתעורר משנתו ומחלומו,
ורק
אז הוא יבין שיומי בא אל העולם אט-אט."
בבוא
הרגע הזה,
כל
בני האדם ששייכים לאלוהים יהיו כמו עלים
ירוקים שמחכים "בציפייה
להקדיש לי את חלקם האישי כשאהיה על פני
האדמה."
על
כן,
רבים
מבני עמו של אלוהים בסין בכל זאת חוזרים
לסורם אחרי שאלוהים מבטא את קולו,
ולכן
אלוהים אומר "אך
מכיוון שאין להם כל יכולת לשנות את המצב
הנתון,
הם
יכולים רק לחכות עד שאכריז את פסק הדין."
עדיין
יהיו ביניהם כאלה שיסולקו – לא כולם
יישארו ללא שינוי.
אלא
שבני האדם יכולים לעמוד ברף רק אחרי שהם
עוברים מבחנים,
ואז
הם יקבלו "תעודות
איכות".
אחרת,
הם
כולם יהפכו לאשפה בערימת הפסולת.
אלוהים
מצביע ללא-הרף
על מצבו האמיתי של האדם,
ולכן
האדם חש יותר ויותר במסתוריות של אלוהים.
"אילו
הוא לא היה אלוהים,
מי
היה מסוגל להכיר טוב כל כך את המצב האמיתי
שלנו?"
אולם
משום חולשתם של בני האדם,
"בלבם
של בני האדם,
אני
לא לגמרי למעלה ולא לגמרי למטה.
עבור
בני האדם,
קיומי
או חוסר קיומי הוא עניין של שוויון נפש,
כאילו
חיי האדם לא יהיו אפילו יותר בודדים אם
אני לא קיים."
האין
זה בדיוק המצב של כל בני האדם שהכי מתאים
למציאות?
מבחינת
האדם,
אלוהים
קיים כשהאדם מחפש אותו,
והוא
לא קיים כשהאדם לא מחפש אותו.
במילים
אחרות,
אלוהים
קיים בלבו של האדם מיד שהוא זקוק לעזרתו,
אך
כשהוא כבר לא זקוק לאלוהים,
הוא
כבר לא קיים.
זה
מה שנמצא בלבם של בני האדם.
במציאות,
כל
בני האדם על פני האדמה חושבים כך,
לרבות
כל האתאיסטים שהרושם שלהם מאלוהים גם הוא
מעורפל ומופשט.
"לפיכך,
ההרים
הופכים לגבולות בין אומות על פני הקרקע,
המים
הופכים למחסומים המפרידים בני אדם בין
הארצות,
והאוויר
הופך לדבר שזורם מאדם לאדם במרחבים שעל
פני האדמה."
זו
הייתה העבודה שאלוהים עשה במהלך בריאת
העולם.
האמירה
הזו כאן מבלבלת את בני האדם:
האם
ייתכן שאלוהים רוצה לברוא עולם נוסף?
נכון
לומר את הדברים הבאים:
בכל
פעם שאלוהים מדבר,
דבריו
מכילים בריאה,
ניהול
והשמדה של העולם.
העניין
הוא שלפעמים הדברים ברורים ולפעמים הם
יכולים להשתמע לשתי פנים.
כל
ניהולו של אלוהים מתגלם בדבריו.
הבעיה
היחידה היא שבני האדם לא יכולים להבחין
בהם.
ברכתו
של אלוהים את בני האדם מעצימה את אמונתם
פי מאה.
כלפי
חוץ,
נדמה
שאלוהים מבטיח לבני האדם הבטחה,
אך
באופן מהותי,
זהו
סרגל למדידת דרישותיו של אלוהים מבני
האדם במלכותו.
הוא
ישמור את בני האדם שיישמעו לו,
ובני
האדם שלא יישמעו לו ייבלעו באסון שיומט
משמיים.
"הרעם
המרעים ברקיע מכה את האדם ארצה;
ההרים
הגבוהים קוברים את האדם בקריסתם;
בהמות
הבר טורפות אותו ברעב;
והאוקיינוסים
הגואים סוגרים עליו.
כשהאנושות
תיאבק בינה לבין עצמה במלחמת אחים,
כל
בני האדם ימיטו על עצמם אסונות הנובעים
מקרב בני האדם.
המלכות
מתפשטת בקרב בני האדם,
היא
מתגבשת בקרב בני האדם,
היא
קמה בקרב האנושות – אין אף כוח בעולם
שיכול להשמיד את מלכותי."
זה
ה"יחס
[ה]מיוחד"
שיסופק
לכל בני האדם שלא עומדים ברף,
שלא
יזכו בישועה ויגיעו לאחר מכן למלכותו של
אלוהים.
ככל
שאלוהים אומר יותר דברים כמו "תחת
ההכוונה של אורי,
תיחלצו
לבטח מאחיזת החנק של כוחות החושך.
לבטח
לא תאבדו את האור המכוון אתכם בחשכה,"
כך
בני האדם נעשים מודעים יותר לכבודם,
וכך
יש להם יותר אמונה לחפש חיים חדשים.
אלוהים
מספק לבני האדם כל דבר שהם מבקשים.
ברגע
שאלוהים חושף אותם במידה מסוימת,
הוא
משנה את סגנון הדיבור שלו ומשתמש בנימה
של ברכה כדי להשיג את התוצאות הטובות
ביותר.
הצבת
דרישות מהאדם באופן הזה משיגה תוצאות
מעשיות יותר.
משום
שבני האדם מוכנים כולם לדבר על עסקים עם
עמיתיהם – הם כולם מומחים בעסקים – זה
בדיוק הדבר שאלוהים מתמקד בו כשהוא אומר
זאת.
אם
כן,
מהי
"ארץ
סינים"?
כוונתו
של אלוהים כאן היא לא למלכות על פני הארץ
שאותה השחית השטן,
אלא
דווקא לאספת כל המלאכים שנבעו מאלוהים.
המילים
"נחושים
ויציבים"
מרמזות
שהמלאכים יסתערו ויפרקו את כל כוחותיו
של השטן כדי שניתן יהיה לייסד את ארץ סינים
בתבל כולה.
אם
כן,
המשמעות
האמיתית של ארץ סינים היא התאספות של כל
המלאכים על פני האדמה.
כאן
ההתייחסות היא למלאכים שעל פני האדמה.
על
כן,
המלכות
שתתקיים לאחר מכן על פני האדמה תיקרא "ארץ
סינים",
ולא
"המלכות".
אין
משמעות אמיתית ל"מלכות"
על
פני האדמה,
והיא
"ארץ
סינים"
במהותה.
על
כן,
רק
על ידי קישורה למשמעות של ארץ סינים,
אפשר
להבין את המשמעות האמיתית של המילים "לבטח
תאירו את כל קצווי התבל בכבודי."
הדבר
מדגים את קביעת דירוגם של כל בני האדם על
פני האדמה בעתיד.
אנשי
סינים יהיו כולם מלכים שימשלו על כל בני
האדם על פני האדמה לאחר שהם יסבלו ייסורים.
כל
בני האדם על פני האדמה יתפקדו כשורה משום
ניהולם של אנשי סינים.
זה
בסך הכל שרטוט כללי של המצב.
כל
בני האדם יישארו בתוך מלכותו של אלוהים,
כלומר
הם יישארו בתוך ארץ סינים.
בני
האדם על פני האדמה יהיו מסוגלים לתקשר עם
המלאכים.
על
כן,
השמיים
והארץ יהיו מחוברים,
או
במילים אחרות,
כל
בני האדם על פני האדמה יישמעו לאלוהים
ויאהבו אותו כמו שאוהבים אותו המלאכים
בשמיים.
באותה
עת,
אלוהים
יופיע בגלוי בפני כל בני האדם על פני האדמה
ויאפשר להם לראות את פניו האמיתיים בעיניהם
הבלתי מזוינות,
והוא
יופיע בפני כל בני האדם בכל עת.
לעיון
נוסף