כיצד להכיר את טבעו של אלוהים ואת תוצאת עבודתו

ראשית, בואו נשיר מזמור: המנון המלכות (א) "המלכות ירדה אל העולם"

כל העמים מריעים לאלוהים. כל העמים משבחים את אלוהים. כל הלשונות קוראות בשמו של האל האמיתי והיחיד. המלכות באה אל העולם.

1. כל העמים מריעים לאלוהים. כל העמים משבחים את אלוהים. כל הלשונות קוראות בשמו של האל האמיתי והיחיד. כל העמים נושאים את עיניהם, צופים במעשיו של אלוהים. המלכות באה אל העולם. איש האלוהים הוא שופע ועשיר, איש האלוהים הוא שופע ועשיר. איש האלוהים. מי לא חש בר מזל? מי לא ירקוד בשביל זה? הו ציון! הו ציון! הנף את דגל הניצחון שלך, חגוג את אלוהים! ותשיר את שיר הניצחון שלך, הפץ את שמו הקדוש של אלוהים!

2. כל הדברים על פני האדמה מהרו לטהר את עצמכם, להקריב קורבן לאלוהים, להקריב קורבן לאלוהים! כל הכוכבים שברקיע! חיזרו למקום שבו הייתם, כדי להפגין את עוצמתו של אלוהים ברחבי תבל! אלוהים מטה אוזן לקולות האנשים שעל פני האדמה; שיריהם רוויים באהבה אינסופית ובכבוד לאלוהים. זהו היום שבו כל הדברים, כל הדברים מתחדשים, אלוהים עצמו בא אל העולם. כל העמים מריעים לאלוהים. כל העמים משבחים את אלוהים. כל הלשונות קוראות בשמו של האל האמיתי והיחיד. המלכות באה אל העולם. כל העמים מריעים לאלוהים. כל העמים משבחים את אלוהים. כל הלשונות קוראות בשמו של האל האמיתי והיחיד. המלכות באה אל העולם. איש האלוהים הוא שופע ועשיר. ממש ברגע זה, פרחים מלבלבים במלואם, ציפורים מתחילות לשיר, כל הדברים צוהלים! פרחים מלבלבים, ציפורים שרות, כל הדברים צוהלים! כל הדברים צוהלים! לשמע ברכת המלכות, נופלת מלכותו של השטן, מתנפצת לרסיסים על ידי המנון המלכות, ולעולם לא תקום שוב!

3. עמי העולם, מי מעז להתקומם ולהתנגד? שכן אלוהים בא אל פני האדמה. ובעקבות זאת, אלוהים המיט שריפה, המיט את חמתו, המיט את כל האסונות, את כל האסונות. מלכות העולם הפכה למלכותו של אלוהים! עננים לבנים ברקיע מסתחררים ונישאים. עננים לבנים ברקיע מסתחררים ונישאים. מתחת לרקיע, מי נהרות ואגמים נסחפים וגואים, מנגנים לחן מרגש, לחן מרגש בשמחה. בעלי חיים מקוננים יוצאים ממערותיהם. כל האנשים הרדומים מתעוררים בידי האלוהים. היום שכולם ציפו לו הגיע בסופו של דבר! הם מקדישים לאלוהים, הם מקדישים לאלוהים את השירים היפים! את השירים היפים ביותר! הם מקדישים לאלוהים!

על מה אתם חושבים בכל פעם שאתם שרים את השיר הזה? (אנחנו נרגשים מאוד. אנחנו נפעמים. אנחנו חושבים על כמה רב-כבוד יופייה של המלכות, ועל כך שהאנושות ואלוהים יאוחדו לעולמים.) האם מישהו מכם חשב איזו דמות האדם צריך ללבוש כדי להיות עם אלוהים? בדמיונכם, כיצד צריך אדם לנהוג כדי להתאחד עם אלוהים וליהנות מהחיים רבי-הכבוד במלכות? (עליו לשנות את טבעו.) עליו לשנות את טבעו, אך עד כמה עליו לשנות אותו? מה הוא יהיה אחרי שטבעו ישתנה? (הוא יהפוך לקדוש.) מהו הרף לקדושה? (שכל מחשבותיו ושיקוליו תואמים למשיח.) כיצד מתבטאת תאימות כזו? (הוא לא מתנגד לאלוהים ולא בוגדים באלוהים, אלא נשמע לאלוהים באופן מוחלט וירא את אלוהים בלבו.) חלק מתשובותיכם הן בכיוון הנכון. פתחו את לבכם כולכם, וספרו לי מה לבכם אומר לכם. (בני אדם שחיים עם אלוהים במלכות יכולים למלא את חובתם, למלא את חובתם בנאמנות, על-ידי עיסוק באמת והימנעות מהגבלתם של כל אדם, אירוע או חפץ. כך מתאפשר להיחלץ מהשפעת החושך, להתאים את הלב לאלוהים, ולירוא את אלוהים ולסור מרע.) (אנחנו יכולים להתאים את נקודת המבט שלנו לזו של אלוהים, ואנחנו יכולים להיחלץ מהשפעת החושך. הרף המינימלי הוא לא לתת לשטן לנצל אותנו, להשיל כל טבע מושחת ולהתחיל להישמע לאלוהים. אנחנו מאמינים שההיחלצות מהשפעות החושך היא העניין המרכזי. אם אדם כלשהו לא יכול להיחלץ מהשפעת החושך ולהיחלץ מכבליו של השטן, הוא לא יזכה בישועת האל.) (הרף לכך שאלוהים יהפוך אדם למושלם הוא שהאדם יהיה בדעה אחת עם אלוהים. האדם כבר לא מתנגד לאלוהים. הוא יכול להכיר את עצמו, להנהיג את האמת, לפתח הבנה של אלוהים, לאהוב את אלוהים ולעלות בקנה אחד עם אלוהים. זה כל מה שצריך לעשות.)

משקל הסוף בלבם של בני האדם

נדמה שכבר הבנתם משהו בלבכם על הדרך שעליכם לצעוד בה, ושפיתחתם תפיסה טובה והבנה טובה שלה. אולם השאלה אם דבריכם מתבררים כמילים נבובות או כמציאות ממשית תלויה בדברים שאתם שמים אליהם לב בנוהג היום-יומי שלכם. עם השנים, קצרתם יבול מכל היבטי האמת, הן בדמות דוקטרינות והן בדמות תוכן של האמת. זו הוכחה לכך שכיום בני האדם שמים דגש על שאיפתם לאמת. כתוצאה מכך, כל היבט וכל פרט של האמת אכן הכה שורש בלבם של בני אדם מסוימים. עם זאת, ממה אני מפחד יותר מכל? אני מפחד שעל אף שהנושאים של האמת והתיאוריות האלה אכן הכו שורש, התוכן האמיתי לא נתפס כמשמעותי במיוחד בלבכם. כשאתם נתקלים בבעיות, מתמודדים עם ניסיונות, ומתמודדים עם בחירות – עד כמה תהיו מסוגלים להפיק תועלת מהמציאות של האמיתות האלה? האם הן יעזרו לכם להתמודד עם הקשיים שלהם ולעבור את הניסיון בהתאם לכוונותיו של אלוהים? האם תעמדו איתן בניסיונותיכם ותישאו עדות רמה וצלולה על אלוהים? האם התעניינתם בעניינים האלה בעבר? אני רוצה לשאול אתכם: בלבבותיכם, במחשבותיכם והרהוריכם היו-יומיים, מה הדבר החשוב ביותר עבורכם? האם אי פעם הגעתם למסקנה מסוימת? מה לדעתכם הדבר החשוב ביותר? יש כאלה שאומרים "הנהגת האמת, כמובן." יש כאלה שאומרים "קריאת דבר האל מדי יום, כמובן." יש כאלה שאומרים "התייצבות בפני אלוהים ותפילה לאלוהים מדי יום, כמובן." ולעומת זאת, יש כאלה שאומרים "מילוי חובתי כראוי מדי יום, כמובן." ישנם גם כאלה שאומרים שהם חושבים תמיד רק על האופן שבו ניתן לְרַצות את אלוהים, על האופן שבו ניתן להישמע לו בכל ועל האופן שבו יש לפעול בהרמוניה עם רצונו. האם זה באמת נכון? האם זה הכל? לדוגמה, יש כאלה שאומרים: "אני רק רוצה להישמע לאלוהים, אך כשקורה דבר מה, אין ביכולתי להישמע לו." יש כאלה שאומרים: "אני רק רוצה לְרַצות את אלוהים. גם אילו יכולתי לְרַצות אותו אפילו פעם אחת, זה היה מספיק לי, אך אף פעם אין ביכולתי לְרַצות אותו." ויש כאלה שאומרים: "אני רק רוצה להישמע לאלוהים. בעתות ניסיון, אני רק רוצה לשמוע לתזמורים שלו ולהישמע לריבונותו ולהסדריו, ללא כל בקשה או תלונה. אולם כמעט בכל פעם, אני חווה כישלון בציות." אחרים אומרים: "כשיש לי החלטות לקבל, אף פעם אין ביכולתי להנהיג את האמת. תמיד ברצוני לְרַצות את הבשר והדם ולְרַצות את רצונותיי האישיים והאנוכיים." מה הסיבה לכך? לפני בואו של מבחן האל, האם כבר אתגרתם את עצמכם פעמים רבות? האם ניסיתם ובחנתם את עצמכם פעמים רבות? בדקו אם אתם באמת יכולים להישמע לאלוהים ולְרַצות את אלוהים, והקפידו שלא לבגוד באלוהים. בדקו אם אתם יכולים להתאפק ולא לְרַצות את עצמכם, לא לְרַצות את רצונותיכם האנוכיות, אלא רק לְרַצות את אלוהים, הנעדר את בחירותיכם האישיות. האם יש בני אדם המסוגלים לעשות זאת? למעשה, יש רק עובדה אחת שהוצבה לנגד עיניכם. היא הדבר שכל אחד מכם מתעניין בו יותר מכל, הדבר שאתם רוצים לדעת יותר מכל והדבר שחשוב לסופו ויעדו של כל אדם. אתם אולי לא מבינים זאת, אבל זה דבר שאי-אפשר להכחיש. אני יודע שיש כאלה שכבר העמיקו בדברי האל בנוגע לאמת באשר לסופו של האדם, להבטחתו של אלוהים לאנושות, ולשאלה איזה יעד מייעד אלוהים לאדם. לעומת זאת, יש גם כאלה שמחפשים זאת וחושבים על כך שוב ושוב בדעתם, והם עדיין לא מגיעים לאף מסקנה, או מגיעים למסקנה המשתמעת לשתי פנים. בסופו של דבר, הם עדיין לא בטוחים איזה סוף צפוי להם. כשהם מקבלים מידע על האמת, מקבלים את חיי הכנסייה וממלאים את חובתם, רוב בני האדם תמיד רוצים תשובה חד-משמעית לשאלות הבאות: "מה יהיה סופי? האם באפשרותי לצעוד בנתיב עד סופו? מהו יחסו של אלוהים כלפי האדם?" יש כאלה שאף דואגים: "עשיתי דברים מסוימים בעבר, אמרתי דברים מסוימים, המריתי את פיו של אלוהים ועשיתי דברים המהווים בגידה באלוהים. היו תחומים שבהם לא ריציתי את אלוהים, פגעתי בלבו של אלוהים, אכזבתי את אלוהים, גרמתי לאלוהים לשנוא ולתאב אותי. לכן ייתכן שסופי לא ידוע." אפשר לומר שרוב בני האדם מודאגים לגבי סופם. איש לא מעז לומר: "אין לי צל של ספק שאשרוד. אין לי צל של ספק שביכולתי לעמוד בכוונותיו של אלוהים. אני כלבבו של אלוהים. אלוהים משבח אותי." יש כאלה שחושבים שקשה במיוחד ללכת בדרכו של אלוהים ושאין דבר קשה יותר מהנהגת האמת. כתוצאה מכך, בני האדם האלה חושבים שאין להם סיכוי, והם לא מעזים לקוות לסוף טוב. לחלופין, ייתכן שהם סבורים שאין ביכולתם לעמוד בכוונותיו של אלוהים, ושאין ביכולתם לשרוד, ומשום כך הם יאמרו שאין להם סוף ושהם לא יכולים לזכות ביעד טוב. ללא קשר למחשבה המדויקת, כולם מהרהרים בסופם פעמים רבות. בני האדם האלה תמיד מחשבים ותמיד מתכננים בנוגע לשאלו על עתידם ושאלות על מה שהם יקבלו כשאלוהים ישלים את עבודתו. יש כאלה שמשלמים מחיר כפול; יש כאלה שעוזבים את משפחתם ואת עבודתם; יש כאלה שמוותרים על נישואיהם; יש כאלה שפורשים כדי להשקיע כספים למען אלוהים; יש כאלה שעוזבים את ביתם כדי למלא את חובתם; יש כאלה שבוחרים במצוקה ומתחילים לבצע את המשימה המרה והמתישה ביותר; יש כאלה שבוחרים להקדיש את ממונם ואת כל-כולם; ויש אחרים שבוחרים לעסוק בחיפוש אחר האמת ולעסוק בניסיון להכיר את אלוהים. יהיה אשר יהיה האופן שבו תבחרו לנהוג, האם הוא עד כדי כך חשוב? (לא חשוב.) אם כן, מה ההסבר לכך שהוא לא חשוב? אם האופן לא חשוב, מה כן חשוב? (התנהגות טובה כלפי חוץ לא מייצגת את הנהגת האמת.) (מה שכולם חושבים לא חשוב. העיקר הוא השאלות אם הנהגנו את האמת ואם אנחנו אוהבים את אלוהים.) (מפלתם של צוררי המשיח ומנהיגי השקר עוזרת לנו להבין שהתנהגות כלפי חוץ היא לא הדבר החשוב ביותר. כלפי חוץ, נדמה שהם ויתרו על דברים רבים, ושהם מוכנים לשלם את המחיר, אך לאחר ניתוח המצב, אנחנו יכולים לראות שלבם פשוט לא ירא את אלוהים. הם מתנגדים לאלוהים מכל בחינה. הם תמיד ניצבים לצד השטן ברגעים המכריעים ומפריעים לעבודתו של אלוהים. לפיכך, השיקולים העיקריים הם השקפותינו והשאלה באיזה צד נתייצב בבוא העת.) כולכם מדברים יפה, ונדמה שאתם כבר מבינים באופן בסיסי את הנהגת האמת, את כוונותיו של אלוהים ואת דרישות אלוהים מהאדם, ושיש לכם רף לדברים האלה. יכולתכם לדבר כך מרגשת מאוד. על אף שיש מילים לא נאותות פה ושם, הצהרותיהם כבר קרובות להסבר הממשי. זוהי הוכחה שפיתחתם הבנה אמיתית משלכם לגבי בני האדם, האירועים והאובייקטים סביבכם, לגבי כל הדברים שאלוהים הסדיר בסביבתכם ולגבי כל הדברים שאתם רואים. ההבנה הזו מתקרבת לאמת. על אף שדבריכם לא מקיפים את הכל לגמרי, ושכמה מילים אינן נאותות, הבנתכם כבר מתקרבת למציאות של האמת. כשאני שומע אתכם מדברים כך, אני מרגיש טוב.

מזמור דברי אלוהים | 'שיר המתגברים'

I

המלכות גדלה בעולם.

מתהווה וצומחת מקרב אנשים.

אין כוח שיכול למלכות האל.

הם שאוהבים את האל באמת, כמה מבורכים הם!

האל מהלך וחי בקרב אנשיו.

אשרי המכירים את האל, כוח מלכותו להם ייתן.

אשרי אלה המתמסרים לאל. הם יחיו במלכותו.

אלה המשאירים עצמיותם מאחור, יזכו לעושר המלכות.

אשרי אלה המחפשים אותו, הם ישתחררו מכבלי השטן.

האם קיבלתם את ברכות האל?

בעולם אפוף בחושך, לא תאבדו את האור שמורה דרככם.

חיפשתם את ההבטחות אותן העניק?

עם אורו לצדכם, אין ספק שתימלטו מכוחות החושך ותנצלו!

תעמדו זקופי קומה ותתנו עדות לניצחון האל.

אדונים תהיו אל מול כל הבריאה, גברתם על השטן.

מערכון 'פנייה שגויה' | What Path Should We Take as We Believe in God

כשז'או סון שומעת את הדברים שאמר ישוע בשובו, היא חשה שזו אמת צרופה, אך היא חוששת ששיעור קומתה הוא קטן מדי ושאינה מסוגלת להבחין, ולכן היא מחפשת את הכומר שלה, כדי שיהיה שומר הסף. במפתיע, בדרך לביתו, היא נתקלת באחות ז'נג לו. האחות ז'נג משתפת אותה באמת, ובסופו של דבר ז'או סון חווה התעוררות רוחנית ומבינה שכדי לקדם בברכה את שובו של ישוע, עליה להתמקד בשמיעת קולו אל אלוהים, ושזו הדרך היחידה ללכת בעקבותיו. ההערצה העיוורת וההליכה בעקבות הכמרים והבכירים היא פשוט פנייה לא נכונה בדרך.

Bible Movie | 'חלומי על המלכות השמיימית' Have You Welcomed the Messiah?

סונג רוימינג הוא כומר בכנסייה בדרום קוריאה. כמאמין אדוק באלוהים מזה שנים רבות, הוא מסור מאוד באמונתו ועובד למען אלוהים בעודו ממתין להינשא מעלה אל מלכות השמיים עם שובו של ישוע אדוננו. בשנים האחרונות הוא חש מאוד מבולבל וחסר אונים, משום שהבחין כי לכנסייה חסרה עבודתה של רוח הקודש, וכי היא ננטשת יותר ויותר. בנקודת זמן זו הוא שומע על כת ששמה הברק ממזרח, שהופיעה בסין ואשר מעידה על שובו של ישוע אדוננו – האל הכול יכול, שעושה את עבודת השפיטה באחרית הימים בהביעו את האמת. לכן סונג רוימינג יחד עם הדרשן צ'וי צ'נגן נוסעים לסין כדי ללמוד את הברק ממזרח, ושם הם קוראים את דברי האל הכול יכול ומגלים שכל דבריו של האל הכול יכול הם האמת, קולו של אלוהים! האל הכול יכול הוא כנראה ישוע אדוננו שחזר! אך בעודם לומדים את עבודתו של האל הכול יכול באחרית הימים, בכירי הדת בוגדים בהם ומוסרים מידע אודותיהם למשטרה. המשטרה הקומוניסטית הסינית עוצרת ומגרשת את השניים. עם שובו לדרום קוריאה, סונג רוימינג חש כאוב ואבוד במיוחד. הוא אינו חדל לחשוב על דרכים ליצור קשר עם כנסיית האל הכול יכול. יום אחד הוא מגלה לפתע את אתר האינטרנט הקוריאני של כנסיית האל הכול יכול, וכך נודע לו שהברק ממזרח התפשט לדרום קוריאה וייסד את כנסיית האל הכול יכול! כשהוא צוהל ונרגש, סונג רוימינג מוביל את האחים והאחיות מהכנסייה שלו ללמוד את דרך האמת בכנסיית האל הכול יכול. כעת הם מאמינים בביטחון רב שהאל הכול יכול הוא ישוע אדוננו שחזר. הם מקבלים בשמחה את עבודתו של האל הכול יכול באחרית הימים ומוצאים את הדרך למלכות השמיים. סוף כל סוף יש לו הזדמנות להגשים את חלומו, חלום מלכות השמיים.

מה ההבדל בין אופן עבודתו של האדון ישוע בעידן החסד ואופן עבודתו של האל הכול יכול בעידן המלכות?

דברי אלוהים רלוונטיים:

במהלך התגלמותו הראשונה, היה צורך שאלוהים ירפא חולים ויגרש שדים, מפני שעבודתו היתה גאולה. כדי לגאול את המין האנושי כולו, היה עליו להיות סלחן ומלא חמלה. העבודה שעשה בטרם נצלב, היתה ריפוי חולים וגירוש שדים, דבר שבישר על ישועת האדם על ידו מחטא וזוהמה. כיוון שהיה זה עידן החסד, היה צורך שירפא חולים, וכך יראה אותות ומופתים, שייצגו את החסד בעידן ההוא; שכן עידן החסד התרכז סביב הענקת חסד, שאותו מסמלים שלום, שמחה וברכות חומריות, כולם סימנים לאמונתם של בני האדם בישוע. כלומר, ריפוי חולים, גירוש שדים והענקת חסד היו יכולות אינסטינקטיביות של גופו של ישוע בעידן החסד, הן היו עבודת הרוח שהתממשה בבשר ודם.

מתוך 'מהות הבשר שאלוהים מתגלם בו' ב'הדבר מופיע בבשר'

עבודתו של ישוע הושלמה בהתאם לצורכי האדם באותו עידן. משימתו הייתה לגאול את האנושות, לסלוח לה על חטאיה, ולכן טבעו היה כל כולו ענווה, סבלנות, אהבה, אדיקות, צניעות, רחמים ורוחב לב. הוא ברך את האנושות ברוחב לב והעניק לה חסד בשפע ואת כל מקורות ההנאה: שלווה ואושר, סבלנותו של ישוע ואהבתו, רחמיו ורוחב לבו. באותם ימים, כל שידע האדם היה שפע של הנאות: לבו היה שלו ובטוח, רוחו הייתה מנוחמת והוא שאב את כוחותיו מישוע הגואל. עצם היכולת להשיג את הדברים האלה הייתה תוצאה של העידן שבו הוא חי. בעידן החסד, האדם הושחת על-ידי השטן ולכן עבודת הגאולה של כלל האנושות הצריכה מידה רבה של חסד, סבלנות ואיפוק אינסופיים, ואף יותר מכך, קורבן שיכול היה לכפר על חטאי האנושות. בעידן החסד כל שראו בני האדם היה קורבן החטא שלי למען האנושות - ישוע. הם ידעו שאלוהים יודע להיות רחום וחנון, וכל מה שראו היו רחמיו של ישוע ורוחב לבו. הסיבה לכך הייתה העובדה שחיו בעידן החסד. לכן, בטרם יכלו להיגאל, היה עליהם ליהנות מהחסד הרב שהעניק להם ישוע - זה היה הדבר היחיד שהיטיב עמם. כך, דרך התענגותם על החסד, הם יכלו לקבל מחילה על חטאיהם, ויכלו להיגאל דרך איפוקו ורחמיו של ישוע. רק דרך איפוקו וסבלנותו של ישוע הם יכלו לקבל מחילה וליהנות משפע החסד שישוע העניק להם - ממש כפי שאמר ישוע, "לא באתי לקרוא את הצדיקים לתשובה, כי אם את החוטאים". ...ככל שהרבה ישוע לאהוב את האנושות ומחל לבני האנוש על חטאיהם והעניק להם שפע רחמים ורוחב לב, כך גדלה יכולתו של האדם להיגאל ולהיקרא "הכבשים האובדות" שהחזיר ישוע במחיר כבד. השטן לא יכול היה להפריע לעבודה זו כיוון שישוע נהג במאמיניו כפי שאם אוהבת נוהגת בפעוטות שבזרועותיה. הוא לא כעס עליהם או תיעב אותם, אלא היה מלא ברחמים. הוא מעולם לא נהג בהם בזעם אלא בסבלנות והעלים עין מטיפשותם ובורותם, ומחל להם לא "עד שבע פעמים אלא עד שבעים ושבע." כך לבו תיקן את לבם של אחרים ובני האדם זכו למחילה דרך איפוקו.

מתוך 'האמת בנוגע לעבודה בעידן הגאולה' ב'הדבר מופיע בבשר'

יש להכיר בהבדלים בין דרך ההכאה על חטא בעידן החסד ודרך חיי הנצח באחרית הימים

פסוקים מכתבי הקודש, להתייחסות:

"ואם מישהו שומע את דבריי ולא מאמין בהם, אני לא שופט אותו, משום שלא באתי לשפוט את העולם, אלא להושיע את העולם. מי שדוחה אותי ולא מקבל את דבריי, יש מי שישפוט אותו. הדבר שאני אמרתי הוא שישפוט אותו ביום האחרון" (יוחנן י"ב 47-48).

"לא כל מי שאומר לי 'אדוני, אדוני' ייכנס למלכות שמיים, אלא רק מי שיעשה את רצון אבי שבשמיים" (מתי ז' 21).

דברי אלוהים רלוונטיים:

אף על פי שישוע עשה עבודה רבה בקרב בני האדם, הוא רק השלים את גאולת האנושות כולה והיה לקורבן החטאת של האדם, והוא לא ריפא את טבעו המושחת של האדם. על מנת להושיע את האדם מהשפעתו של השטן באופן מלא, לא רק שישוע צריך היה לקחת על עצמו את חטאי האדם כקורבן חטאת, אלא שאלוהים צריך היה לעשות עבודה רבה יותר כדי להשלים את ריפוי האדם מטבעו, שהושחת על ידי השטן. על כן, לאחר שאלוהים מחל לאדם על חטאיו, אלוהים חזר לבשר ודם כדי להוביל את האדם לעידן חדש, והתחיל את עבודת הייסור והמשפט, והעבודה הזו הביאה את האדם למישור נעלה יותר. כל מי שנשמע לריבונותו של אלוהים ייהנה מאמת נעלה יותר ויקבל ברכות רבות יותר. בני האדם האלה יחיו באור באמת ובתמים ויזכו באמת, בדרך ובחיים.

מתוך ההקדמה ל'הדבר מופיע בבשר'

בעידן החסד, עשה ישוע חלק גדול מן העבודה הזו, כגון ריפוי מחלות, גירוש שדים, הנחת ידיו על האדם כדי להתפלל למענו ולברכו. אולם להמשיך לעשות זאת בימינו אנו, פירושו שהדבר לא ישרת כל מטרה. רוח הקודש עבדה באותה עת בדרך הזו, מפני שהיה זה עידן החסד והאדם ראה מידה מספקת של חסד להנאתו. לא היה על האדם לשלם מחיר כלשהו והוא יכול היה לזכות בחסד כול עוד היתה לו אמונה. הכול זכו ליחס מלא חסד. כעת העידן התחלף ועבודתו של אלוהים התקדמה הלאה. באמצעות הייסור והשיפוט שלו, יסולקו מרדנותו של האדם והדברים הטמאים שבתוך האדם. כיוון שהיה זה שלב הגאולה, היה על אלוהים לעשות עבודה כזו, להראות לאדם חסד במידה מספקת להנאתו, כדי שיוכל האדם להיגאל מחטא, ובאמצעות החסד יימחלו חטאיו. שלב זה נעשה כדי לחשוף את אי-השיוויון בין בני האדם באמצעות ייסור, שיפוט, הכאה במילים וכן הטלת משמעת וגילוי מילים, כדי שניתן יהיה להושיע אותם לאחר מכן. זוהי עבודה מעמיקה יותר מגאולה. בעידן החסד, האדם נהנה ממידה מספקת של חסד וכבר חווה את החסד הזה, ולפיכך האדם לא ייהנה ממנו עוד. עבודה זו התיישנה כעת ולא תיעשה עוד. כעת האדם נושע באמצעות ייסור על ידי הדבר. לאחר שהאדם נשפט, מיוסר ומזוכך, טבעו משתנה באמצעות זאת. האם אין זה בזכות הדברים שאמרתי? כול שלב של עבודה נעשה בהתאם להתקדמותה של האנושות כולה ובהתאם לעידן. לכול עבודה יש משמעות משלה. היא נעשית למען הישועה הסופית, כדי שיהיה לאנושות יעד טוב בעתיד וכדי שבני האדם יחולקו על פי מינם בסופו של דבר.

קטע קריאה מדברי האל הכול יכול 'בנוגע לתארים וזהות חלק 1' קטע

האל הכול יכול אומר, "ישוע ייצג את רוח אלוהים, והיה רוח אלוהים העובדת במישרין. הוא עשה את עבודת העידן החדש, העבודה שאיש לא עשה לפניו. הוא פתח דרך חדשה, הוא ייצג את יהוה ואת אלוהים עצמו. ואילו פטרוס, פאולוס ודוד, יהיו שמותיהם אשר יהיו, ייצגו רק את זהותו של ברוא אל, או נשלחו על ידי ישוע או יהוה. כך שאין זה משנה כמה עבודה עשו, כמה גדולים היו הנסים שעשו, הם עדיין היו רק ברואי האל, שאינם מסוגלים לייצג את רוח אלוהים. הם עבדו בשם אלוהים או לאחר שנשלחו על ידי אלוהים. יתרה מזאת, הם עבדו בעידנים שישוע ויהוה החלו והעבודה שהם עשו לא היתה נפרדת מהם. הם היו, ככלות הכל, רק ברואי האל."

עוד

עקבו אחר השה ושירו שירים חדשים

מדוע אלוהים לא משתמש באדם כדי לעשות את עבודת המשפט שלו באחרית הימים, אלא שעליו להתגלם כבשר ודם ולעשות אותה בעצמו?

פסוקים מכתבי הקודש, להתייחסות:

"כי האב לא שופט איש, אלא שהוא הפקיד את כל המשפט ביד הבן" (יוחנן ה' 22).

"ואף שלטן נתן לו לעשות משפט, כי בן אדם הוא" (יוחנן ה 27).

דברי אלוהים רלוונטיים:

אלוהים עצמו עושה באופן אישי את כל העבודה בתוכנית הניהול שלו. אלוהים עצמו עשה באופן אישי את השלב האשון – את בריאת העולם – ואלמלא כן, אף אחד לא היה מסוגל לברוא את האנושות. השלב השני היה גאולת האנושות כולה, וגם אותו עשה אלוהים עצמו באופן אישי. הדבר מובן מאליו לגבי השלב השלישי: יש צורך אפילו גדול יותר שאלוהים עצמו יבצע את סופה של כל עבודתו. אלוהים עצמו עושה את כל העבודה של גאולת האנושות כולה, כיבושה, הזכייה בה והפיכתה למושלמת. אילו הוא לא היה עושה את העבודה הזו באופן אישי, האדם לא יכול היה לייצג את זהותו של אלוהים או לעשות את עבודתו. על מנת להביס את השטן, על מנת לזכות באנושות ועל מנת להעניק לאדם חיים רגילים על פני האדמה, אלוהים מוביל את האדם באופן אישי ועובד באופן אישי בקרב בני האדם. למען כלל עבודת הניהול של אלוהים, ולמען כל עבודתו, עליו לעשות את העבודה הזו באופן אישי. אם האדם רק מאמין שאלוהים בא כדי להראות את עצמו לאדם וכדי לשמח אותו, האמונות האלה הן חסרות ערך וחסרות חשיבות. הכרתו של האדם שטחית מדי! אלוהים יכול לעשות את העבודה הזו באופן מעמיק ומלא רק כשהוא מבצע אותה בעצמו. האדם לא מסוגל לעשות אותה בשם אלוהים. מכיוון שאין לו הזהות או המהות של אלוהים, הוא לא מסוגל לעשות את העבודה של אלוהים, ואפילו אם הוא היה עושה אותה, לא הייתה לה כל השפעה. בפעם הראשונה שאלוהים התגלם כבשר ודם, הדבר נועד לגאולה, כדי לגאות את כל האנושות מחטא, כדי להקנות לאדם את היכולת להיות מטוהר ולקבל מחילה על חטאיו. אלוהים עושה גם את עבודת הכיבוש באופן אישי בקרב בני האדם. אילו אלוהים היה רק מתנבא במהלך השלב הזה, נביא או אדם מבורך אחר היה יכול לעשות זאת במקומו. אם היו רק התנבאויות, האדם היה יכול למלא את מקומו של אלוהים. עם זאת, אילו האדם היה עושה את העבודה של אלוהים עצמו באופן אישי, והיה עליו להכין את חיי האדם, הוא לא היה מסוגל לעשות את העבודה הזו. אלוהים עצמו חייב לבצע אותה באופן אישי: אלוהים חייב להתגלם כבשר ודם באופן אישי כדי לעשות את העבודה הזו. בעידן הדבר, אילו היו רק התנבאויות, ישעיהו ואליהו הנביא היו יכולים לעשות את העבודה הזאת, ולא היה צורך שאלוהים עצמו יעשה אותה באופן אישי. מפני שהעבודה בשלב הזה לא מסתכמת אך ורק בהתנבאות, ומפני שחשוב עוד יותר שעבודתן של המילים תשמש לכיבוש האדם ולהבסת השטן, האדם לא יכול לעשות את העבודה הזו, ואלוהים עצמו חייב לעשות אותה באופן אישי. בעידן החוק, יהוה עשה חלק מעבודתו של אלוהים, ולאחר מכן הוא אמר כמה דברים ועשה עבודה מסוימת באמצעות הנביאים. זאת משום שהאדם יכול היה למלא את מקומו של יהוה בעבודתו, והחוזים היו יכולים לחזות דברים ולפרש חלומות מסוימים בשם אלוהים. העבודה שנעשתה בראשית לא הייתה העבודה של שינוי ישיר של טבעו של האדם, והיא לא הייתה קשורה לחטאיו של האדם. נדרש מהאדם רק לציית לחוקים. לכן יהוה לא התגלם כבשר ודם והתגלה לאדם. במקום זאת, הוא דיבר באופן ישיר אל משה ואל אחרים, גרם להם לדבר ולעבוד בשמו, וגרם להם לעבוד באופן ישיר בקרב האנושות. השלב הראשון בעבודתו של אלוהים היה להנהיג את האדם. זו הייתה תחילתו של הקרב בשטן, אך הקרב הזה עדיין לא החל באופן רשמי. המלחמה הרשמית בשטן החלקה עם התגלמותו הראשונה של אלוהים, והיא ממשיכה עד היום. האירוע הראשון במלחמה הזו היה צליבתו של האל בהתגלמותו כבשר ודם. צליבתו של האל בהתגלמותו כבשר ודם הביסה את השטן, וזה היה השלב המוצלח הראשון במלחמה. כשאלוהים בהתגלמותו כבשר ודם מתחיל להכין את חיי האדם באופן ישיר, זו ההתחלה הרשמית של העבודה של הזכייה מחדש באדם, ומפני שזו העבודה של שינוי טבעו הישן של האדם, זו העבודה של עריכת קרב בשטן. שלב העבודה שעשה יהוה בראשית היה בסך הכל הנהגת חיי האדם על פני האדמה. זו הייתה התחלתה של עבודתו של אלוהים, ועל אף שהיא עדיין לא כללה קרבות או עבודה משמעותית, היא הניחה את היסוד לעבודת הקרב העתידית. מאוחר יותר, שלב העבודה השני במהלך עידן החסד כלל את שינוי טבעו הישן של האדם, כלומר אלוהים עצמו הכין את חיי האדם. אלוהים היה חייב לבצע את העבודה הזו באופן אישי: היא דרשה שאלוהים יתגלם באופן אישי כבשר ודם, ואילולא הוא התגלם כבשר ודם, אף אחד אחר לא יכול היה להחליף אותו בשלב הזה בעבודה, משום שהשלב הזה ייצג את עבודת הקרב הישיר בשטן. אילו האדם היה עושה את העבדה הזו בשם אלוהים, כשהאדם היה מתייצב בפני השטן, השטן לא היה נשמע לו ולאדם לא היה סיכוי להביס אותו. האל בהתגלמותו כבשר ודם חייב היה להיות זה שבא להביס את השטן, משום שמהותו של האל בהתגלמותו היא עדיין מהותו של אלוהים, משום שהוא עדיין חיי האדם, ומשום שהוא עדיין הבורא. יהיה אשר יהיה, זהותו ומהותו לא ישתנו. לכן, הוא לבש את הבשר והדם ועשה את העבודה שנועדה לגרום לציותו המוחלט של השטן. במהלך שלב העבודה של אחרית הימים, אילו האדם היה עושה את העבודה הזו והוא היה נדרש לומר את הדברים באופן ישיר, הוא לא היה מסוגל לומר אותם, ואילו נאמרו דברי נבואה, אם לא היו יכולים לכבוש את האדם. בכך שאלוהים לובש בשר ודם, הוא בא כדי להביס את השטן ולגרום לציותו המוחלט. הוא מביס את השטן לחלוטין, כובש את האדם באופן מלא וזוכה באדם לגמרי, ולאחר מכן, שלב העבודה הזה מושלם, וההצלחה מושגת. בניהולו של אלוהים, האדם לא יכול למלא את מקומו של אלוהים. בפרט, העבודה של הנהגת העידן והשקתה של עבודה חדשה חייבת עוד יותר להתבצע באופן אישי בידי אלוהים עצמו. האדם יכול אומנם לתת לאדם התגלות ולספק לו נבואה, אך הוא לא מסוגל לעשות את העבודה שאלוהים חייב לעשות באופן אישי, את עבודת הקרב בין אלוהים עצמו והשטן. במהלך שלב העבודה הראשון, לפני שהחל הקרב בשטן, יהוה הוביל את עם ישראל באופן אישי באמצעות הנבואה שמסרו הנביאים. לאחר מכן, שלב העבודה השני היה הקרב בשטן, ואלוהים עצמו התגלם באופן אישי, והפך לבשר ודם כדי לעשות את עבודתו. כל מה שכרוך בקרב בשטן כרוך גם בהתגלמותו של אלוהים כבשר וגם, ופירוש הדבר הוא שהאדם לא יכול לערוך את הקרב הזה. אם האדם היה עורך את הקרב, הוא לא היה מסוגל להביס את השטן. איך ייתכן שיהיה לו הכוח להילחם כשהוא עדיין שרוי בתחומו של השטן? האדם נמצא באמצע: אם אתם נוטים לשטן, אתם שייכים לשטן, אך אם אתם מְרַצים את אלוהים, אתם שייכים לאלוהים. אילו האדם מילא את מקומו של אלוהים בעבודת הקרב הזה, האם הוא היה מסוגל לערוך אותו? אילו הוא היה עושה זאת, הוא היה גווע זה מכבר, הלא כן? הוא כבר היה בא אל עולם השְׁאול זה מכבר, הלא כן? על כן, האדם לא מסוגל להחליף את אלוהים בעבודתו. כלומר האדם לא ניחן במהות האל, ואם היית עורך קרב בשטן, לא היית מסוגל להביס אותו. האדם יכול רק לעשות עבודה מסוימת. הוא יכול לשכנע כמה בני אדם, אך הוא לא יכול למלא את מקומו של אלוהים בעבודתו של אלוהים עצמו. איך ייתכן שהאדם יערוך קרב בשטן? השטן ייקח אתכם בשבי לפני שתספיקו להתחיל. רק אלוהים עצמו יכול לערוך קרב בשטן, ועל סמך כך, האדם יכול להיות חסיד של אלוהים ולהישמע לו. רק כך יוכל האדם ליפול בנחלתו של אלוהים ולהימלט מכבלי השטן. מה שהאדם יכול להשיג בחוכמתו, סמכותו ויכולותיו שלו הוא מוגבל מדי. הוא לא מסוגל להפוך את האדם למושלם, להוביל אותו, ויתר על כן, להביס את השטן. תבונתו וחוכמתו של האדם לא מסוגלות לסכל את מזימותיו של השטן, ולכן איך ייתכן שהאדם יערוך קרב בשטן?

האנושות המושחתת זקוקה יותר לישועת האל בהתגלמותו כבשר ודם

כנסיית האל הכול יכול – האנושות המושחתת זקוקה יותר לישועת האל בהתגלמותו כבשר ודם

אלוהים התגלם כבשר ודם משום שמושא עבודתו אינו רוחו של השטן, או כל דבר אחר שאינו גשמי, אלא האדם, שהוא בשר ודם ואשר הושחת על ידי השטן. הסיבה לכך שאלוהים הפך את האדם העשוי בשר ודם למושא עבודתו היא בדיוק משום שבשרו ודמו הושחתו. יתר על כן, היות שהאדם הוא מושא ההשחתה, אלוהים הפך את האדם למושא עבודתו היחיד בכל שלביה של עבודת הישועה שלו. האדם הוא יצור בן תמותה העשוי בשר ודם, ואלוהים הוא היחיד שיכול להציל את האדם. על כן, על אלוהים להפוך לבשר ודם שהוא בעל אותן תכונות שיש לאדם כדי לבצע את עבודתו, וכדי שלעבודתו תהיה השפעה טובה יותר. על אלוהים להפוך לבשר ודם כדי לבצע את עבודתו דווקא משום שהאדם עשוי בשר ודם ואינו מסוגל להתגבר על החטא או להשיל מעליו את בשרו ודמו. גם אם מהותו וזהותו של האל בהתגלמותו כבשר ודם שונות מאוד ממהותו וזהותו של האדם, הופעתו זהה לזו של האדם – הוא נראה כאדם רגיל, וחייו הם חיי אדם רגיל, וכל מי שרואה אותו לא יכול לזהות כל הבדל בינו לבין אדם רגיל. די לו בהופעה רגילה זו ובאנושיות רגילה זו, כדי לבצע את עבודתו האלוהית באנושיות רגילה. בשרו ודמו מאפשרים לו לבצע את עבודתו באנושיות רגילה, ומסייעים לו לבצע את עבודתו בקרב בני האדם. יתר על כן, אנושיותו הרגילה מסייעת לו לבצע את עבודת הישועה בקרב בני האדם. גם אם אנושיותו הרגילה גרמה למהומות רבות בקרב בני האדם, אותן מהומות לא השפיעו על השפעותיה הרגילות של עבודתו. כלומר, עבודתו של אלוהים כבשר ודם רגילים מביאה לבני האדם תועלת עילאית. גם אם רוב בני האדם אינם מקבלים את אנושיותו הרגילה, עבודתו יכולה עדיין להשפיע היטב, והשפעה זו מושגת הודות לאנושיותו הרגילה. אין ספק בכך. התועלת שמפיק האדם מעבודת האל בהתגלמותו כבשר ודם גדולה עשרת מונים או תריסרי מונים מהתפיסות הקיימות בקרב בני האדם בנוגע לאנושיותו הרגילה של אלוהים, ובסופו של דבר, עבודתו של אלוהים תבלע תפיסות כאלה. וההשפעה שהשיגה עבודתו, כלומר הידע של בני האדם בנוגע לאלוהים, נרחבת בהרבה מתפיסותיהם של בני האדם בנוגע אליו. לא ניתן כלל לדמיין או למדוד את העבודה שאלוהים מגשים בהתגלמותו כבשר ודם, היות שבשרו ודמו אינם דומים לבשרו ודמו של אף אדם – גם אם הקליפה זהה, המהות אינה אותה מהות. בשרו ודמו של אלוהים מובילים לתפיסות רבות של האדם בנוגע לאלוהים, אך בשרו ודמו של אלוהים יכולים גם לאפשר לאדם לרכוש ידע רב, ויכולים אפילו לכבוש כל אדם בעל קליפה דומה. זאת משום שאין מדובר באדם בלבד אלא באל עם קליפה של אדם, ואיש אינו יכול לתפוס אותו או להבין אותו לגמרי. כולם אוהבים ומקדמים בברכה אל בלתי נראה ובלתי מוחשי. אם אלוהים הוא רק רוח שהאדם לא יכול לראות, כל כך קל לבני האדם להאמין באל. האדם יכול לשחרר את דמיונו ויכול לבחור כל צלם שמוצא חן בעיניו כצלמו של אלוהים כדי להתרצות ולשמוח. כך, האדם יוכל לעשות את מה שמשביע ביותר את רצונו של האל שלו, ואת מה שאותו אל הכי מוכן לעשות, ללא כל נקיפות מצפון. זאת ועוד, האדם מאמין שאף אחד לא נאמן ומסור לאלוהים יותר ממנו, ושכל השאר הם כלבים גויים ואינם נאמנים לאלוהים. ניתן לומר שזה מה שרוצים בני האדם שאמונתם באלוהים מעורפלת ומבוססת על דוקטרינות – הם רוצים את אותו הדבר, בשינויים קלים בלבד. רק הצלמים שעוטה אלוהים בדמיונותיהם שונים, אך המהות למעשה זהה.