כיצד להכיר את טבעו של אלוהים ואת תוצאת עבודתו

נקודת הפתיחה ליראת האל היא התייחסות אליו כאל אלוהים

מישהו זה עתה העלה שאלה: איך ייתכן שאנחנו מכירים את אלוהים יותר טוב ממה שאיוב הכיר אותו, אך אנחנו לא יכולים לירוא את אלוהים? נגענו בנקודה הזו קודם לכן, נכון? למעשה, מהות השאלה הזו נדונה בעבר, ועל אף שאיוב לא הכיר את אלוהים באותה עת, הוא התייחס אליו כאל אלוהים וכאל אדון הכל בשמיים ובארץ. איוב לא ראה באלוהים אויב. במקום זאת, הוא עבד אותו כאדון הכל. מדוע בני האדם כיום מתנגדים כל כך לאלוהים? מדוע הם לא יכולים לירוא את אלוהים? סיבה אחת היא שהשטן השחית אותם לעומק. לאחר שהאופי השטני משתרש בעומק לבם של בני האדם, הם הופכים לאויבים של אלוהים. לפיכך, על אף שהם מאמינים באלוהים ומכירים בו, הם בכל זאת יכולים להתנגד לאלוהים ולהתייצב כהתנגדות לו. האופי האנושי קובע זאת. הסיבה השנייה לכך היא שעל אף שבני האדם מאמינים באלוהים, הם פשוט לא מתייחסים אליו כאל אלוהים. במקום זאת, הם סבורים שאלוהים מנוגד לאדם, הם מתייחסים אליו כאל אויבו של האדם, והם עוינים את אלוהים. זה עד כדי כך פשוט. הנושא הזה נדון במפגש הקודם, הלא כן? חשבו על כך: האם זו הסיבה? על אף שאתם מכירים את אלוהים במידה מועטה, במה מסתכמת ההכרה הזו? זה מה שכולם מדברים עליו, הלא כן? זה מה שאלוהים אמר לכם, הלא כן? אתם רק מכירים את ההיבטים התיאורטיים ושל הדוקטרינה. האם אי-פעם חוויתם היבט אמיתי של אלוהים? האם יש לכם ידע סובייקטיבי? האם היו לכם היכרות וחוויה מעשיות? אלמלא אלוהים סיפר לכם, האם יכולתם לדעת זאת? הידע התיאורטי שלכם לא מייצג את מה שאתם מכירים באמת. לסיכומו של עניין, ללא קשר לידע שלכם ולאופן שבו רכשתם אותו, עד שתכירו את אלוהים באמת, אלוהים יהיה האויב שלכם, ועד שתתייחסו אל אלוהים כאל אלוהים, הוא היה מנוגד לכם, מכיוון שאתם התגלמותו של השטן.

כיצד להכיר את טבעו של אלוהים ואת תוצאת עבודתו

גורלו של האדם נקבע לפי יחסו לאלוהים

אלוהים הוא אל חי, וממש כפי שבני האדם פועלים באופן שונה במצבים שונים, כך יש לאלוהים יחס שונה לפעולות השונות האלה, משום שהוא לא בובה על חוט, ולא אוויר. הכרת יחסו של אלוהים היא דבר שראוי שהאנושות תעסוק בו. בני האדם צריכים ללמוד איך הם יכולים להכיר את טבעו של אלוהים ולהבין את לבו לאט לאט, על פי היכרותם עם יחסו. כשתכירו את לבו של אלוהים לאט לאט, לא תחשבו שיראת האל והישמרות מרע הם דבר שקשה להשיג. יתר על כן, כשמבינים את אלוהים, יותר קשה להסיק מסקנות לגביו. כשתפסיקו להסיק מסקנות לגבי אלוהים, הסיכוי שלכם לפגוע בו קטן, ובלא יודעין, אלוהים יאפשר לכם להכיר אותו, וכך תראו את אלוהים בלבכם. אתם תפסיקו להגדיר את אלוהים לפי הדוקטרינות, המכתבים והתיאוריות שהתמחיתם בהם. במקום זאת, בזכות החיפוש אחר כוונותיו של אלוהים בכל הדברים, אתם תהפכו בלא יודעין לבני אדם כלבבו של אלוהים.

כיצד להכיר את טבעו של אלוהים ואת תוצאת עבודתו

בני אדם שבורחים במהלך עבודתו של אלוהים הם אלה שיורדים מהדרך האמיתית

אם כן, מדוע אלוהים יכול לתת לבני אדם כאלה עונש כה כבד? מדוע אלוהים כל כך זועם עליהם? קודם כל, אנחנו יודעים שטבעו של אלוהים הוא מלכותיות וחרון אף. הוא לא צאן שכל אחד יכול להוביל לטבח. יתרה מזאת, הוא לא בובה על חוט שבני האדם שולטים בה כרצונם. הוא גם לא אוויר שבני האדם יכולים לרדות בו. אם אתם באמת מאמינים שאלוהים קיים, צריך להיות לכם לב שירא את אלוהים, ועליכם לדעת שאין לעורר את כעסו של מהות האל. הכעס הזה יכול להיגרם ממילה, ממחשבה, מהתנהגות מתועבת מסוימת, או שמא מהתנהגות מתונה – כזו שעומדת באמות המידה של האדם וברף המוסרי שלו – או מדוקטרינה או מתיאוריה. עם זאת, לאחר שאתם מכעיסים את אלוהים, ההזדמנות שלכם אובדת וימיכם האחרונים מגיעים. זה דבר נורא! אם אתם לא מבינים שאסור לפגוע באלוהים, אולי אתם לא מפחדים מאלוהים, ואולי אתם פוגעים בו כל הזמן. אם אתם לא יודעים איך לירוא את אלוהים, אתם לא מסוגלים לירוא את אלוהים, ואתם לא יודעים איך להגיע למצב שבו אתם צועדים בדרכו של אלוהים – לירוא את אלוהים ולסור מרע. ברגע שתהיו מודעים לכך, תוכלו להיות מודעים לכך שאסור לפגוע באלוהים, ואז תדעו מה פירוש הדבר לירוא את אלוהים ולסור מרע.

כיצד להכיר את טבעו של אלוהים ואת תוצאת עבודתו

יחסו של אלוהים כלפי מי שבורח במהלך עבודתו

תיתקלו בבני אדם כאלה בכל מקום: לאחר שהוא היה בטוח בנוגע לדרכו של אלוהים, מסיבות שונות, הוא עוזב בשקט מבלי לומר שלום והולך לעשות את מה שהוא רוצה. בינתיים לא נדבר על הסיבה שהאדם הזה עזב. קודם כל נבחן את יחסו של אלוהים לבני אדם כאלה. הוא מאוד ברור! מהרגע שהאדם הזה עוזב, בעיני אלוהים, כל אמונתו חלפה. לא האדם הזה הוא שסיים אותה, אלא אלוהים. העובדה שהאדם הזה עזב את אלוהים פירושה שהוא כבר דחה את אלוהים, ושהוא כבר לא רוצה את אלוהים. פירוש הדבר שהוא כבר לא מקבל את ישועתו של אלוהים. מכיוון שהאדם הזה לא רוצה את אלוהים, האם ייתכן שאלוהים עדיין ירצה אותו? יתרה מזאת, כשיש לאדם הזה יחס כזה והשקפה כזו, וכשהוא נחוש בדעתו לעזוב את אלוהים, הוא כבר עורר את זעמו של אלוהים. אף על פי שהאדם הזה לא נתקף בזעם וקילל את אלוהים, ואף על פי שהוא לא הפגין אף התנהגות גסה או מוגזמת, ואף על פי שהאדם הזה חושב, "אם יבוא יום שבו יימאס לי מההנאה בחוץ, או שבו עדיין אזדקק לאלוהים מסיבה כלשהי, אני אחזור. לחלופין, אם אלוהים יקרא לי, אני אחזור", או שהוא אומר, "כשאפגע בחוץ, או כשאראה שהעולם החיצון חשוך מדי ומרושע מדי, ולא ארצה עוד לנהות אחר ההמון, אני אחזור לאלוהים." אפילו שהאדם הזה חישב בדעתו מתי הוא ישוב, ואפילו שהוא משאיר את הדלת פתוחה למקרה שהוא יחזור, הוא לא מבין שמחשבותיו ותוכניותיו לא חשובות, ושזו רק תקוות שווא. הטעות הכי גדולה שלו היא אי-הבנתו לגבי הרגשתו של אלוהים כשהוא רוצה לעזוב. החל מאותו רגע שבו האדם הזה גומר בדעתו לעזוב את אלוהים, אלוהים נטש אותו לגמרי. אלוהים כבר קבע את סופו בלבו. איזה סוף הוא קבע? הוא קבע שהאדם הזה הוא אחד מהאוגרים, והוא יימחה ביחד איתם. לכן, בני האדם רואים את המצב הבא לעתים קרובות: מישהו נוטש את אלוהים, אך הוא לא מקבל עונש. אלוהים פועל על פי עקרונות משלו. בני האדם מסוגלים לראות דברים מסוימים, ואלוהים מכריע לגבי דברים מסוימים בלבו, כך שבני האדם לא יכולים לראות את התוצאה. מה שבני האדם רואים הוא לא בהכרח הצד הממשי של הדברים. אולם מצד שני, הצד שאתם לא רואים הוא הצד של המחשבות וההכרעות שבלבו של אלוהים.

כנסיית האל הכול יכול

כיצד להכיר את טבעו של אלוהים ואת תוצאת עבודתו

בני האדם נוטים להגדיר את אלוהים על פי ניסיונם

כשדנו בנושא של הכרת האל, האם הבחנתם במשהו? האם הבחנתם שיחסו הנוכחי של אלוהים השתנה? האם יחסו של אלוהים כלפי האנושות לא יכול להשתנות? האם אלוהים יישא זאת תמיד, וירעיף את כל אהבתו ורחמיו על האדם עד אין קץ? העניין הזה נוגע גם למהותו של אלוהים.

כיצד להכיר את טבעו של אלוהים ואת תוצאת עבודתו

מי קובע את סופו של האדם

יש עוד עניין חשוב מאוד, והוא יחסכם לאלוהים. היחס הזה הוא חיוני! הוא קובע אם דרככם תוביל אתכם בסופו של דבר לחורבן או ליעד יפהפה שאלוהים הכין לכם. בעידן המלכות, אלוהים כבר עבד יותר מ-20 שנה, ובמהלך 20 השנים האלה, יכול להיות שלבכם לא היו בטוחים לגבי הביצועים שלכם. עם זאת, אלוהים ערך בלבו רישום ממשי ונכון של כל אחד ואחד מכם. החל מהרגע שבו כל אדם הופך לחסיד שלו, מתחיל להאזין להטפותיו ולהבין את האמת יותר ויותר וכלה ברגע שהאדם הזה ממלא את חובתו – אלוהים מנהל רישום של כל אחד מהרשמים האלה. כשאדם כלשהו ממלא את חובתו, כשהוא ניצב בפני נסיבות שונות וניסיונות שונים, מה יחסו של האדם הזה? איך הוא ממלא את חובתו? מה הוא מרגיש כלפי אלוהים בלבו? אלוהים עורך רישום של כל זה – תיעוד של כל זה. אולי מנקודת מבטכם, העניינים האלה מבלבלים. עם זאת, מזווית מבטו של אלוהים, הם ברורים כשמש, ואין כל סימן לרישול. זה עניין שקשור לסופו של כל אדם ואדם, וכן לגורלו וסיכוייו העתידיים. יתרה מזאת, כאן אלוהים משקיע את כל מאמציו הקפדניים. משום כך, אלוהים לא מעז לזנוח את העניין הזה, והוא לא יסבול אף רישול בנושא. אלוהים עורך את הרישום הזה של האנושות, והוא עורך רישום של כל חסידיו, מהראשית ועד התכלית. היחס שלכם כלפי אלוהים בעת הזו יקבע את גורלכם. האין זאת כך? אם כן, האם אתם חושבים שאלוהים צודק? האם מעשיו של אלוהים ראויים? האם יש לכם עדיין דימוי שונה של אלוהים בדעתכם? (לא.) אם כן, האם אתם אומרים שאלוהים קובע את סופו של האדם, או שהאדם הוא שקובע אותו בעצמו? (אלוהים קובע אותו.) מי קובע אותו? (אלוהים.) אתם לא בטוחים, נכון? אחים ואחיות מכנסיות הונג קונג, השמיעו את קולכם – מי קובע זאת? (האדם קובע זאת בעצמו.) האדם קובע זאת בעצמו? אם כן, האם פירוש הדבר שאין לכך שום קשר לאלוהים? מי מהכנסיות הקוריאניות רוצה להשמיע את קולו? (אלוהים קובע את סופו של האדם על פי פעולותיו ומעשיו, ועל פי הנתיב שהוא צועד בו.) זו תשובה מאוד אובייקטיבית. יש כאן עובדה שעליי לגלות לכם: במהלך עבודת הישועה של אלוהים, הוא קובע רף לאדם. הרף הזה הוא שהאדם יוכל להישמע לדבר האל ולצעוד בדרכו של אלוהים. הרף הזה הוא מה שמשמש בשיקולים על סופו של האדם. אם אתם נוהגים על פי הרף הזה של אלוהים, אתם יכולים לזכות בסוף טוב. אם לא, אתם לא יכולים לזכות בסוף טוב. אם כן, מי אתם אומרים שקובע את הסוף הזה? אלוהים לא קובע אותו לבדו – אלוהים והאדם קובעים אותו ביחד. האם זה נכון? (כן.) מדוע? משום שאלוהים הוא זה שרוצה באופן פעיל לעסוק בעבודה של הושעת האנושות, ולהכין יעד יפהפה לאדם. האדם הוא המטרה של עבודתו של אלוהים, והסוף הזה, היעד הזה, הוא מה שאלוהים מכין לאדם. אילו לא הייתה מטרה לעבודתו של אלוהים, הוא לא היה צריך לעשות את העבודה הזו. אילו אלוהים לא היה עושה את עבודתו, לא הייתה לאדם הזדמנות לישועה. האדם הוא מטרת הישועה, ועל אף שהאדם הוא הצד הפסיבי בתהליך הזה, יחסו של הצד הזה היא שקובעת אם אלוהים יצליח בעבודתו להושעת האנושות. אלמלא ההכוונה שאלוהים מעניק לכם, לא הייתם יודעים מה הרף שלו ולא הייתה לכם מטרה. אם יש לכם את הרף הזה, המטרה הזו, אך אתם לא מסוגלים לשתף פעולה, לא מנהיגים זאת, לא משלמים את המחיר, הרי שאתם בכל זאת לא תשיגו את הסוף הזה. זו הסיבה שאנחנו אומרים שלא ניתן להפריד את הסוף הזה מאלוהים, ושלא ניתן להפריד אותו מהאדם. ועכשיו אתם יודעים מי קובע את סופו של האדם.

משיח

כנסיית האל הכול יכול - משכן האל נמצא בקרב בני אדם

כיצד להכיר את טבעו של אלוהים ואת תוצאת עבודתו

הבינו את יחסו של אלוהים והשליכו מעליכם תפיסות שגויות על אלוהים

האל הזה שאתם מאמינים בו כרגע – האם אי-פעם חשבתם לעצמכם איזה מין אל הוא? כשהוא רואה אדם רע עושה דברים רעים, האם הוא בז לו? (הוא בז לו.) כשהוא רואה טעויות של בני אדם בורים, מה יחסו? (עצב.) כשהוא רואה בני אדם גונבים את המנחות שלו, מה יחסו? (הוא בז להם.) זה ברור מאוד, נכון? כשאלוהים רואה מישהו נוהג באי זהירות באמונתו באלוהים ולא מחפש את האמת, מה יחסו? אתם לא לגמרי בטוחים בתשובה לשאלה הזו, נכון? אי זהירות היא יחס שהוא לא חטא, ולא פוגע באלוהים. בני האדם סבורים שהיא לא צריכה להיחשב לטעות גסה. אם כך, מה לדעתך יחסו של אלוהים כלפיה? (הוא לא מוכן להגיב אליה.) לא מוכן להגיב אליה – איזה מין יחס הוא זה? אלוהים דווקא מזלזל בבני אדם כאלה ובז לבני אדם כאלה! אלוהים מגיב לבני אדם כאלה בכך שהוא מפנה אליהם עורף. גישתו היא לזנוח אותם, לא לעבוד עליהם כלל, לרבות נאורות, הארה, ייסורים או משמעת. בני אדם כאלה פשוט לא נחשבים בעבודתו של אלוהים. מה יחסו של אלוהים לבני אדם שמעוררים את זעמו ופוגעים בצווים המנהליים שלו? תיעוב עמוק! אלוהים זועם עד מאוד על בני אדם שלא מצטערים על כך שהם עוררו את זעמו! "זועם" היא רק הרגשה, מצב רוח. זעם לא יכול לייצג יחס ברור. אולם ההרגשה הזו, מצב הרוח הזה, יביא לסוף לאדם הזה: היא תמלא את אלוהים בתיעוב עמוק! מה ההשלכות של התיעוב העמוק הזה? ההשלכות שלו הן שאלוהים יזנח את האדם הזה ולא יגיב אליו בינתיים. הוא יחכה שהם יטופלו במהלך הענישה. מה זה מרמז? האם עדיין יש לאדם הזה סוף? אלוהים מעולם לא התכוון לתת סוף לאדם כזה! אם כן, המצב שבו אלוהים לא מגיב לאדם כזה כרגע הוא מצב תקין, הלא כן? (כן.) כיצד אדם כזה צריך להתכונן כעת? הוא צריך להתכונן להשלכות השליליות של התנהגותו ולדברים הרעים שהוא גרם להם. זו התגובה של אלוהים לאדם כזה. לכן, אני אומר כעת בבירור לבני אדם כאלה: אל תשלו את עצמכם עוד, ואל תחזיקו בתקוות שווא. אלוהים לא יהיה סובלני עד אין קץ. הוא לא יסבול את הסגת הגבול והמרדנות של בני האדם האלה עד אין קץ. יש כאלה שיאמרו: "ראיתי גם כמה בני אדם כאלה. כשהם מתפללים, אלוהים נוגע ללבם במיוחד, והם בוכים בכי תמרורים. הם בדרך כלל מאושרים מאוד. נדמה שאלוהים שוכן בקרבם ומכוון אותם." אל תאמרו את השטויות האלה! בכי התמרורים שלהם אין פירושו בהכרח שאלוהים נוגע ללבם או שאלוהים שוכן בקרבם, ועל אחת כמה וכמה אין פירוש הדבר שאלוהים מכוון אותם. אם בני האדם מכעיסים את אלוהים, האם אלוהים בכל זאת יכוון אותם? באופן כללי, כשאלוהים מחליט לסלק מישהו, לנטוש אותו, לאדם הזה כבר אין סוף. לא משנה כמה בני האדם האלה מרוצים מעצמם כשהם מתפללים, ולא משנה כמה הם בטוחים שאלוהים שוכן בלבם – זה כבר לא חשוב. מה שחשוב הוא שאלוהים לא צריך ביטחון כזה ושאלוהים כבר דחה את האדם הזה. גם לא חשוב כיצד מטפלים בו לאחר מכן. מה שחשוב הוא שכרגע, האדם הזה מכעיס את אלוהים, ושסופו כבר נקבע. אם אלוהים החליט שלא להושיע אדם כזה, הוא יישאר מאחור להיענש. זה יחסו של אלוהים.