כנסיית האל הכול יכול – פירושים לאמירה השש עשרה
בעיני
בני האדם, אלוהים גדול
מדי,
שופע
מדי,
מופלא
מדי ויותר מדי בלתי נתפס.
בעיניהם,
דברי
האל רמים ונישאים,
והם
נראים כיצירת מופת אדירה של העולם.
אולם
מפני שיש לבני האדם חסרונות רבים,
ומפני
שדעתם פשוטה מדי,
ויתרה
מכך,
מפני
שיכולות הקבלה שלהם עלובות מדי,
בלי
קשר לבהירות דיבורו של אלוהים,
בני
האדם נותרים ישובים במקומם ולא זזים,
כאילו
הם סובלים ממחלת נפש.
כשהם
רעבים,
הם
לא מבינים שהם חייבים לאכול;
כשהם
צמאים,
הם
לא מבינים שהם חייבים לשתות;
הם
פשוט ממשיכים לצעוק ולצרוח,
כאילו
יש קושי בל יתואר במעמקי רוחם,
אך
הם לא מסוגלים לדבר על כך.
כשאלוהים
ברא את האנושות,
כוונתו
היה שהאדם יחיה באנושיות רגילה ויקבל את
דברי האל בהתאם לאינסטינקט שלו.
אולם
משום שהשטן הצליח לפתות את האדם עוד
בראשית,
כיום,
האדם
עדיין לא מסוגל להיחלץ,
והוא
עדיין לא מסוגל לזהות את המזימות הערמומיות
שהשטן מוציא לפועל מזה אלפי שנים.
בנוסף
לכך,
הוא
לא מספיק חכם כדי להכיר את דבריו של אלוהים
לחלוטין.
כל
זה הוביל למצב הנוכחי.
במצב
של היום,
בני
האדם עדיין חיים בסכנה ליפול בפיתויו של
השטן,
ולכן
הם עדיין לא מסוגלים להעריך את דברי האל
באופן טהור.
בטבעם
של בני אדם רגילים,
אין
רמייה או הונאה.
יש
לבני האדם קשרים רגילים זה עם זה,
הם
לא עומדים לבדם,
וחייהם
אינם בינוניים או מנוונים.
בנוסף
לכך,
כולם
מהללים את אלוהים,
דבריו
מחלחלים בקרב בני האדם,
ובני
האדם חיים בשלום איש עם רעהו.
תחת
טיפולו והגנתו של אלוהים,
העולם
מתמלא בהרמוניה ללא הפרעתו של השטן,
וכבודו
של אלוהים נושא את החשיבות העליונה בקרב
בני האדם.
בני
אדם כאלה הם כמו מלאכים:
הם
טהורים ומלאי חיים,
הם
אף פעם לא מתלוננים על אלוהים,
והם
מקדישים את כל מאמציהם לכבודו של אלוהים
על פני האדמה.
עכשיו
הוא הזמן של הלילה השחור.
כולם
מגששים סביב בחיפושים.
האפלה
הגמורה גורמת לשיערם לסמור,
והם
לא יכולים שלא לרעוד.
כשמאזינים
בקפידה,
שומעים
את יללותיה של רוח צפונית-מערבית,
משב
אחרי משב,
ונדמה
שהיא מלווה ביבבות עגמומיות של האדם.
בני
האדם אבלים ובוכים על גורלם.
מדוע
הם קוראים את דברי האל אך לא מסוגלים להבין
אותם?
נדמה
שחייהם שרויים על סף ייאוש,
שהמוות
עומד לאסוף את נשמתם,
ושיומם
האחרון מופיע לנגד עיניהם.
נסיבות
אומללות כאלה הן בדיוק הרגע שבו המלאכים
השבריריים קוראים לאלוהים,
ומספרים
על הקשיים שלהם בקריאה עגמומית אחר קריאה
עגמומית.
זו
הסיבה לכך שהמלאכים שעובדים בקרב בני האל
ובני עמו של אלוהים לעולם לא ירדו עוד אל
האדם.
הדבר
נועד למנוע מהם להילכד במניפולציה של
השטן בהיותם מגולמים כבשר ודם,
כך
שהם לא יוכלו להיחלץ.
לכן
הם עובדים רק בעולם הרוחני,
שאותו
האדם לא יכול לראות.
לפיכך,
כשאלוהים
אומר,
"הרגע
שבו אומלך על כס המלכות בלבו של האדם יהיה
הרגע שבו בניי ובני עמי ימשלו בעולם",
הוא
מתייחס לעת שבה המלאכים על פני האדמה
ייהנו מהברכה של מתן שירות לאלוהים בשמיים.
מפני
שהאדם הוא הביטוי של רוחותיהם של מלאכים,
אלוהים
אומר שעבור האדם,
השהות
בארץ היא כמו שהות בשמיים,
ששירותו
לאלוהים בארץ הוא כמו שירותם הישיר של
המלאכים לאלוהים בשמיים – ולפיכך,
במהלך
ימיו בארץ,
האדם
נהנה מהברכות של הרקיע השלישי.
זה
מה שנאמר באמת במילים האלה.