כנסיית האל הכול יכול – פירושים לאמירה הארבע עשרה
האדם
מעולם לא למד דבר מדבר האל.
במקום
זאת,
האדם
רק נוצר בלבו את פני השטח של דבר האל,
אך
לא מכיר את המשמעות האמיתית שלו.
לפיכך,
על
אף שרוב בני האדם אוהבים למדי את דבר
האל, אלוהים אומר
שהם לא באמת נוצרים את דברו.
הסיבה
לכך היא שבעיניו של אלוהים,
אפילו
שדברו הוא דבר יקר ערך,
בני
האדם לא טעמו את מתיקותו האמיתית.
לפיכך,
הם
יכולים רק "להרוות
את צימאונם במחשבות על שזיפים"[א]
ולשכך
בכך את לבם תאב הבצע.
לא
רק שרוח האל עובדת בקרב כל בני האדם,
אלא
שגם הנאורות של דבר האל פועלת בקרב כולם.
העניין
הוא שבני האדם פזיזים מכדי להעריך באמת
את מהותו.
בדעתו
של האדם,
עידן
המלכות מתממש כעת באופן מלא,
אך
במציאות,
לא
כך הדבר.
על
אף שמה שאלוהים מנבא הוא מה שהוא השיג,
המלכות
הממשית עדיין לא הגיעה במלואה אל פני
האדמה.
במקום
זאת,
לצד
שינויים באנושות,
לצד
התקדמות בעבודה ולצד הופעתו של הברק
ממזרח,
כלומר
לצד העמקתו של דבר האל,
המלכות
תתממש בהדרגה על פני האדמה,
ותרד
ארצה בהדרגה אך במלואה.
תהליך
בואה של המלכות הוא גם תהליך העבודה
האלוהית על פני האדמה.
במקביל
לכך,
אלוהים
החל ברחבי התבל את העבודה שלא נעשתה בכל
עידני ההיסטוריה ונועדה לארגן מחדש את
העולם כולו.
לדוגמה,
יש
שינויים עצומים ברחבי התבל,
לרבות
שינויים במדינת ישראל,
ההפיכה
בארצות הברית,
השינויים
במצרים,
השינויים
בברית המועצות,
וההפיכה
של סין.
הזמן
שבו התבל כולה תירגע ותחזור לעצמה הוא גם
הזמן שבו תושלם עבודתו של אלוהים על פני
האדמה,
כלומר
הזמן שבו המלכות תבוא אל פני האדמה.
זו
המשמעות האמיתית של המילים "בדיוק
ברגע שבו כל אומות העולם ישתבשו,
מלכותי
תוקם ותתגבש,
וכן
אשנה צורה ואפנה אל התבל כולה."
אלוהים
לא מסתיר דבר מהאנושות.
הוא
סיפר לבני האדם על כל עושרו,
אך
הם לא יכולים להבין את כוונתו.
הם
פשוט מקבלים את דברו כטיפשים.
בשלב
הזה של העבודה,
האדם
למד שאלוהים בלתי נתפס,
ויתרה
מזאת,
הוא
מבין כמה עצומה המשימה להבין אותו.
זו
הסיבה שבני האדם סבורים שאמונה באלוהים
היא הדבר הקשה ביותר לעשות.
הם
לגמרי חסרי אונים – הדבר מזכיר ניסיון
ללמד חזיר לשיר או עכבר הלכוד במלכודת.
בהחלט,
בלי
קשר לעוצמתו של האדם או לכישוריו,
גם
אם יש לאדם יכולות בלתי מוגבלות בתוכו,
הדברים
האלה לא שווים דבר כשהדברים מגיעים לדבר
האל.
נדמה
שהאנושות היא ערימה של אפר של נייר שרוף
בעיני אלוהים – בני האדם נעדרים כל ערך,
ועל
אחת כמה וכמה שאין להם כל תועלת.
זה
הביטוי המושלם של הפירוש האמיתי של המילים
"ככל
שהאדם הושחת,
כך
הסתתרתי יותר מבני האנוש,
והפכתי
ליותר בלתי-נתפס
עבורם."
מכאן
אפשר להבין שעבודתו של אלוהים מתקדמת
באופן טבעי ושהיא מתבצעת לפי מה שאיברי
התפיסה של בני האנוש יכולים לקלוט.
כשאופייה
של האנושות יציב ובלתי מעורער,
הדברים
שאלוהים אומר תואמים לגמרי את תפיסותיה
של האנושות,
ונדמה
שאלוהים ותפיסותיה של האנושות חד הם,
ללא
כל הבדל.
זה
גורם לבני האדם להיות מודעים במידה מסוימת
לממשיותו של אלוהים,
אך
זו לא המטרה העיקרית של אלוהים.
אלוהים
מאפשר לבני האדם להירגע לפני שהוא מתחיל
את עבודתו האמיתית על פני האדמה באופן
רשמי.
לפיכך,
במהלך
הראשית הזו אשר מבלבלת את האנושות,
האנושות
מבינה שהתפיסות הקודמות שלה היו שגויות
ושאלוהים והאדם הם שונים כמו שמיים וארץ,
ולא
דומים כלל.
משום
שלא ניתן להעריך את עבודתו של אלוהים על
סמך תפיסות אנושיות,
האדם
מתחיל מיד להביט באלוהים באור חדש.
ומיד
לאחר מכן,
הוא
מסתכל באלוהים בתדהמה,
כאילו
האל המעשי בלתי נגיש כמו האל הבלתי נראה
והבלתי ניתן למגע,
וכאילו
בשרו של אלוהים הוא רק כלפי החוץ ונעדר
את מהותו.
בני
האדם חושבים שעל[ב]
אף
שהוא התגלמותה של רוח האל,
הוא
יכול להפוך לרוח האל ולרחף הלאה בכל רגע
ממש.
לפיכך,
בני
האדם פיתחו דפוס חשיבה זהיר במידת מה.
כשאלוהים
מוזכר,
בני
האדם מלבישים אותו בתפיסותיהם ואומרים
שהוא יכול לרכב על עננים ועל ערפל,
שהוא
יכול ללכת על המים,
ושהוא
יכול להופיע ולהיעלם לפתע בקרב בני האנוש.
לאחרים
יש אפילו הסברים מפורטים יותר.
משום
בורותה של האנושות והיעדר התובנות שלה,
אלוהים
אמר,
"לפיכך,
כשהם
מאמינים שהם התנגדו אליי או שהם פגעו
בצווים המנהליים שלי,
אני
מעלים עין."